הרשעה בפגיעה בהולכת רגל - חובות המוטלות על נהג המתקרב למעבר חצייה

1.         הנאשם עומד לדין בעבירות של אי מתן אפשרות להולכת רגל לחצות במעבר חצייה

בבטחה - עבירה בניגוד לתקנה 67(א) לתקנות התעבורה, נהיגה בקלות ראש שגרמה לחבלה של ממש - עבירה בניגוד לסעיפים 62(2) בקשר עם סעיף 38(3) לפקודת התעבורה ועבירה של אי האטה לפני מעבר חצייה - עבירה על תקנה 52(6) לתקנות התעבורה.

2.         למקרא כתב האישום עולה כי הנאשם נהג בג'יפ טיוטה, ביום 2.9.12 בשעה 19:50 בערב, ברחוב עזרא בבני ברק, מצפון לדרום,  והתקרב לצומת עם רחוב חידושי הרי"מ. ברחוב עזרא מסומן לרוחב הכביש מעבר חצייה, רוחב הכביש במקום כ- 4.5 מטרים.

            אותה שעה חצתה ב.ב., קטינה ילידת שנת 2001, את הכביש במעבר החצייה האמור מימין לשמאל כיוון נסיעת הנאשם.

3.         הנאשם נהג בקלות ראש, לא נתן תשומת לב מספקת לדרך, לא האט ממהירות נסיעתו עד כדי עצירה, לא אפשר להולכת הרגל לחצות את המעבר בבטחה, המשיך בנסיעתו ופגע בהולכת הרגל, לאחר שזו הספיקה לחצות כשליש מרוחב הכביש.

            כתוצאה מהתאונה נחבלה הולכת הרגל חבלה של ממש, בדמות שבר בצוואר הירך משמאל, שבר ברמוס פוביס משמאל. פגיעה מוחית ודמם בקרן אחורית בחדר שמאל. הורדמה, הונשמה ונזקקה לסדרת ניתוחים וטיפול שיקומי ארוך. כלי הרכב נפגע.

4.         הנאשם הודה בנהיגה במקום ובזמן, קיומו של מעבר החצייה, כיווני הנסיעה וחציית הולכת הרגל במעבר החצייה, מימין לשמאל, הודה בחבלות המתוארות ובקשר לתאונה, אך כפר באחריותו לתאונה (סעיף 4 לכתב האישום, ראו ישיבת ההקראה בעמ' 2 לפרוטוקול).

            ההגנה טענה בישיבת ההקראה כי התאונה הינה בלתי נמנעת.

יריעת המחלוקת

5.         אין מחלוקת בין הצדדים, באשר למיקום התאונה, כיווני הנסיעה והחצייה ופגיעת הנאשם באמצעות רכבו בקטינה על מעבר החצייה וגרימת החבלות המתוארות.

            הצדדים חלוקים בשאלת אחריותו של הנאשם לתאונה, שכן הן הבוחן המשטרתי והן מומחה ההגנה סבורים, לאור הנתונים שסיפק הנאשם בדבר מהירותו, אופן חציית הקטינה במעבר (ריצה) והמרחק שלו ממנה עובר לפגיעה, כי התאונה הינה בלתי נמנעת.

יחד עם זאת, התביעה טוענת, אליבא דכתב האישום ובסיכומיה, שהיה על הנאשם להאט מהירותו עד כדי עצירה כדי לאפשר להולכת הרגל לחצות בבטחה ואזי התאונה היתה נמנעת.