אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> הרשעה בעבירה של הריגה בגין תאונת דרכים שגרמה למות נוסע

הרשעה בעבירה של הריגה בגין תאונת דרכים שגרמה למות נוסע

תאריך פרסום : 12/09/2006 | גרסת הדפסה
ת"פ
בית המשפט המחוזי בירושלים
1057-05
07/09/2006
בפני השופט:
אהרן פרקש

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד אריאלה סגל-אנטלר מפרקליטות מחוז תל-אביב (פלילי)
הנתבע:
יניב חדד ת.ז. 036175677
עו"ד עמיקם לויתן
הכרעת דין

כתב האישום

1.         כתב האישום שהוגש כנגד הנאשם מייחס לו ביצוע העבירות הבאות: הריגה, עבירה על סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"); נהיגה בקלות ראש, עבירה לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: "פקודת התעבורה"); נהיגה במהירות לא סבירה, עבירה לפי תקנה 51 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה"); עקיפה אסורה, עבירה על תקנה 47(ד)+(ה)(5) לתקנות התעבורה; תאונה הגורמת לחבלה של ממש, עבירה לפי סעיף 38 לפקודת התעבורה.

            בפרק "העובדות" שבכתב האישום נאמר, כי ביום 15.12.04, סמוך לשעה 13:45, נהג הנאשם ברכבו מסוג "רנו" (להלן: "הרנו") בכביש המוביל מ"צור הדסה" לכיוון צומת "עציונה", כשברכבו ארבעה נוסעים נוספים (להלן: "הנוסעים"). מזג האוויר באותה עת היה גשום, והכביש רטוב.

            הנאשם עקף בנסיעה מהירה משאית שנסעה לפניו, תוך שהוא חוצה קו הפרדה רצוף. כמה שניות מאוחר יותר פנה הנאשם אל כביש מס' 10, והמשיך לנסוע במהירות לכיוון "בית שמש" (להלן: "הכביש").

            הכביש הינו דו-סטרי, ובו נתיב אחד לכל כיוון כשביניהם קו קטעים. שדה הראיה מכיוון נסיעת הנאשם הוא 280 מטר, ולאחר מכן מתעקל הכביש שמאלה (להלן: "העקומה"), ובין נתיבי הנסיעה מפריד קו רצוף המתרחב לכדי אי תנועה מצוייר על הכביש.

            לפני הנאשם נסעו באותה עת חמישה כלי רכב. הנאשם יצא לעקיפה רצופה של כל חמשת כלי הרכב שנסעו לפניו, תוך שהוא נוסע בנתיב הנגדי, בנסיעה מהירה, שאינה מתאימה למזג האוויר, ולתנאי הדרך, וממשיך בביצוע העקיפה המסוכנת, למרות שלא יכול היה לראות אם מגיע רכב ממולו מכיוון העקומה.

            לפני שהשלים את העקיפה, בהגיעו למקום בו בין שני הנתיבים מפריד קו הפרדה רצוף, ובעודו נוסע בנתיב השמאלי, פגע הרנו בעוצמה רבה בחזית רכב מסוג "פיאט דובלו" (להלן: "הפיאט") שהגיע באותו זמן מהכיוון הנגדי. כתוצאה מהפגיעה החזיתית הקשה נזרקו הפיאט והרנו לצדדים בעוצמה ונוסעיהם נפגעו.

            כתוצאה מהפגיעה הקשה נהרג במקום שי כהן, יליד 1979, שנסע במושב האחורי של הרנו. הנאשם ושלושת נוסעי הרנו הנותרים חולצו מהרנו לאחר שנוסר, ופונו באמבולנסים לבית החולים "הדסה" עין כרם, כששניים מהם פצועים באורח קשה, ושניים באורח קל. נהג הפיאט והנוסע שישב לצידו נפצעו באורח קל ופונו לבית החולים.

הודאת הנאשם והשאלה שבמחלוקת

2.         ביום 13.7.06 הודה הנאשם בעובדות שפורטו בכתב האישום.  עם זאת נותרה בין הצדדים מחלוקת משפטית - האם העובדות שבכתב האישום מגבשות עבירה של "הריגה", על פי סעיף 298 לחוק העונשין, כפי שהואשם הנאשם, או עבירה של "גרימת מוות ברשלנות", על פי סעיף 304 לחוק העונשין, כטענת הנאשם.

            בין ב"כ הצדדים הוסכם, כי יגישו סיכומים בכתב לטענותיהם, כאשר ב"כ הנאשם יסכם טענותיו תחילה ולאחר מכן תגיש ב"כ המאשימה סיכומיה. ב"כ הנאשם הגיש, בהסכמה, תשובה לסיכומי המאשימה.

תמצית טענות הצדדים

3.         בסיכומיו, ביקש ב"כ הנאשם, עו"ד עמיקם לויתן, לערוך אבחנה, מבחינה עובדתית, בין אירוע התאונה, שגרמה למותו של אחד מנוסעי הרנו, לבין העובדה שקודם לפנייתו של הנאשם לכביש בו אירעה התאונה, עקף הנאשם משאית שנסעה לפניו תוך חציית קו הפרדה רצוף. לשיטתו, אין קשר בין העבירה שביצע הנאשם בעקיפת המשאית לבין התאונה, שאירעה לאחר כברת דרך ניכרת שעבר הנאשם.

            אשר לאירוע התאונה הדגיש ב"כ הנאשם, כי כאשר יצא הנאשם לעקיפת כלי הרכב בכביש, ואף במהלך עקיפתם, היה זה כאשר בכביש היה מסומן קו מקווקו שהתיר עקיפה ולא אסר אותה. כמו-כן היה לנאשם שדה ראיה של 280 מטר. התאונה אירעה בסך הכל 13.3 מטר לאחר שהקו המקווקו הסתיים (תרשים הוגש בהסכמה וצורף לסיכומיו של ב"כ הנאשם). עם זאת, אין ההגנה חולקת על כך שהנאשם התרשל ולכן גרם למוות ברשלנות, אך אין לומר שאת מעשהו של הנאשם ליוותה מחשבה או מודעות פלילית, לא במובן של אדישות ולא במובן של קלות ראש. לשיטתו של ב"כ הנאשם, יתכן שהנאשם צריך היה להיות מודע לכך שיתכן שלא יספיק לסיים את העקיפה בטרם יסתיים הקו המקווקו המתיר לו את העקיפה, אולם אי מודעות היא היא הבסיס לרשלנותו ואין היא מגבשת מחשבה פלילית.

            ב"כ הנאשם היפנה לע"פ 3158/00 מגידיש נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(5) 80 (2000) (להלן: "עניין מגידיש"), כפסק הדין המנחה בסוגיות המשפטיות שלפנינו וכן לפסיקה שאותה צירף לסיכומיו, אשר לשיטתו תומכת בגישתו, כי אין להרשיע את הנאשם ב"הריגה", אלא אך ב"גרימת מוות ברשלנות".

4.         ב"כ המאשימה, עוה"ד אריאלה סגל-אנטלר, ציינה בסיכומיה את ההבחנה בין יסודות עבירת ההריגה לאלו של גרימת מוות ברשלנות, שעיקרן במהותו של היסוד הנפשי הנדרש: כך, היסוד הנפשי של עבירת "הרשלנות" מתאפיין ב"העדר מודעות" כלפי רכיבי היסוד העובדתי, ואין דרישה להתייחסות הנפשית כלפי אפשרות גרימת התוצאה של מוות, ואילו יסוד "הפזיזות", הנדרש בעבירת "הריגה", מתאפיין "במודעות" כלפי רכיבי היסוד העובדתי, לרבות אפשרות גרימת התוצאה כשמתווספת לכך פזיזות כלפי אפשרות התרחשותה של התאונה.

            עוד נטען, כי לא צריך להיות ספק כי התנהגותו של הנאשם עובר לתאונה היתה פזיזה, בכך שעקף את המשאית תוך כדי חציית פס הפרדה רציף, ולאחר מכן מהמר הנאשם בעקיפה מסוכנת נוספת, בתנאים שפורטו בכתב האישום. לשיטתה, המדובר בעקיפות מסוכנות שנעשו ברצון הנאשם, בתכנונו ובשליטתו המלאה. יש לראות בשתי העקיפות אירוע ארוך ומתמשך, לא עובדתית, המעיד על הלך רוחו של הנאשם בעת נהיגתו, שממנו ניתן להסיק איזה מן נהג הוא הנאשם. הנאשם לא עשה טעות ולא פעל בהיסח הדעת באופן חד פעמי, אלא פעל ברצון ומתוך החלטה מודעת לעניין העקיפות, המהירות והמסוכנות של מעשיו.

            עוד הוסיפה וטענה ב"כ המאשימה, כי גם לולא היה פס הפרדה לבן, בסוף המסלול, ההחלטה לצאת לעקיפה מסוכנת, בתנאים של הכביש ומזג האוויר, של חמש מכוניות, חייבת בהכרח להביא למסקנה, כי הנאשם פעל בפזיזות.

            אף ב"כ המאשימה הפנתה וצירפה פסיקה לתמיכה בגישתה.

5.         ב"כ הנאשם, בהגישו בהסכמה תגובה לסיכומי המאשימה, ציין, בעיקר, כי יש לאבחן את הפסיקה אליה היפנתה ב"כ המאשימה.

המסגרת הנורמטיבית

6.         סעיף 298 לחוק העונשין שכותרתו "הריגה" קובע כי - "הגורם במעשה או במחדל אסורים למותו של אדם, יואשם בהריגה, ודינו - מאסר עשרים שנה".

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ