הרשמן נ' אבלס

החלטה

1. בפני בקשת התובע להורות על הצגת מסמכי מקור של הסכם מכר מיום 30.1.09 לרכישת דירה ברח' הרצל 105 חיפה, הידועה כגוש 10864 חלקה 34/13 ,הצגת המקור של הבקשה לרישום הערת אזהרה ועותק המקור מיפוי הכח הבלתי חוזר, הצגת המקור של המש"ח ונספחיו וכן בקשה למינוי מומחה מטעם בית המשפט להשוואת כתבי היד.

2. עובדות הרקע

2.1 בשלבים מוקדמים של ניהול התיק הגיש התובע בקשה להצגת מסמכי מוקר ומינוי מומחה מטעם בית המשפט, בטענה כי לא התובע הוא החתום על המסמכים המפורטים, וחתימתו זויפה.

2.2 במהלך דיון בבקשה לסעד זמני, אישר אבי המבקש כי הוא חתם בשם בנו, וחתימות אלו נחתמו בפני עו"ד לוינגר אשר אישר את החתימות. (עמ' 10 לפרטיכל). נוכח עדות זו ויתר המבקש על מסמכי המקור ומינוי הגרפולוג המומחה.

2.3 בדיון הוכחות שהתקיים בתיק ביום 27.1.13 העיד עו"ד לוינגר כי המבקש עצמו עמד בפניו וחתם על המסמכים הנוגעים לחוזה המכר. גרסה זו הושמעה לראשונה ביום זה על ידי עו"ד לוינגר.

3. טענות הצדדים

3.1 ב"כ המבקש טוענת כי משעדי הנתבעת סתרו עצמם, ולראשונה התברר כי עו"ד לוינגר עומד על כך שהמבקש חתם בפניו, על אף שאבי המבקש טען אחרת, קם הצורך למבקש להעזר בחוות דעת גרפולוג.

3.2 ב"כ המשיב טוען כי לא הובאה חוות דעת גרפולוגית מטעם התביעה, ובהעדר מחלוקת בין מומחים, אין צורך במינוי מומחה מטעם בית המשפט. עוד מציין ב"כ המשיב כי המבקש פונה באחור , והיה עליו לצרף חוות דעת מטעמו עוד בשלב הכנת התצהירים בהמרצת הפתיחה.

4. דיון

4.1 עולה בברור כי הבקשה לקבלת מסמכי מקור ומינוי גרפולוג נזנחה על ידי המבקש לאור הודאתו המפורשת של אבי המבקש כי הוא חתם על מסמכי המכר בשם המבקש, בפני עו"ד לוינגר.

4.2 מאחר והתיק נפתח בדרך של המרצת פתיחה, לא ניתנה הוראה של בית משפט להגשת תצהירי עדות ראשית. תקנה 129 (א) קובעת לגבי חוות דעת מומחה (שאיננו מומחה רפואי) כי אם לא ניתנו הוראות בענין הגשת עדויות בדרך של תצהירי עדות ראשית ונקבע מועד לשמיעת ראיות, תוגש חוות הדעת לא יאוחר מ-90 יום לפני ישיבת ההוכחות הראשונה.

4.3 ישיבת ההוכחות הראשונה התקיימה ביום 27.1.13. לכאורה היתה חובת הגשת של חוות דעת ביום 27.10.13. אך במועד זה לא היה כל צורך בהגשת חוות דעת, שכן היתה הצהרה מפורשת של אבי המבקש שהוא חתם בשם בנו, בפני עו"ד לוינגר. לפיכך, לא ניתן לייחס למבקש התרשלות כלשהי ומתקיימות נסיבות חדשות המעלות את הצורך בחוות דעת מומחה.

4.4 תקנה 130 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984 מעניקה לבית המשפט סמכות – בכל עת – למנות מומחה מטעמו לעניין מחלוקת בין בעלי הדין.

130.(א)בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת ולאחר שנתן לבעלי הדין הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיהם, למנות מומחה או מומחים לענין במחלוקת בין בעלי הדין (להלן – מומחה מטעם בית המשפט).

אין סמכות זו מותנית בכך שבעלי הדין יגישו חוות דעת מטעמם.

במסגרת רע"א 4731/96 יפת השמש חברה לבניין והשקעות בע"מ נ' רחמים אלוני (7.4.97) (שם עלתה שאלת המינוי על ידי בית המשפט בשלב קדם משפט)נקבע :

בית-המשפט רשאי למנות מומחה לעניין שבמחלוקת בכל עת (תקנה 130(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984). אין מניעה למנות מומחה כזה בשלב של קדם-משפט ובדרך-כלל אף רצוי לעשות כן. אין מניעה למנות מומחה בטרם המציאו הצדדים חוות-דעת מטעמם ואין בכך כדי "ליצור" ראיות בעבור התביעה שטרם הביאה כאלה. חוות-דעת מומחה איננה מסמך מהותי שיש לצרפו לכתבי-הטענות. זהו חלק מהחומר הראייתי. המועד והאופן להגשת חוות-דעת מומחה נקבעו בתקנות סדר הדין (עדות מומחים), תשט"ו-1954. (......) לפיכך רק טבעי הוא שבית-המשפט, על-פי סמכותו, קובע סדר שונה בהתוותו את מהלך המשפט במסגרת קדם-המשפט".

לשון תקנה 130 (א) נוקטת במונח "בכל עת" , לצורך מינוי מומחה מטעם בית המשפט, והדבר נתון לשיקול דעת בית המשפט.

על החסכון שבמתן חוות דעת אחת ראו דבריו של כב' הנשיא זוסמן בבר"ע 212/76, אשר צוטטו בע"א 521/77 ברוור נ' רשות הנמלים,(12.1.78)-