הרשיש ואח' נ' שטיינברג ואח'

פסק דין

בקשה לדחיית התובענה שכנגד על הסף.

מסגרת הטענות

התובע (להלן: "הרשיש") הגיש לביצוע שני שיקים לפקודתו, ע"ס 63,390 ₪, החתומים בחתימת יד הנתבע (להלן: "שטיינברג").

שטיינברג התנגד בטענת קיזוז, העולה על סכום השיקים, אשר בגינה גם הגיש תביעה שכנגד.

לטענת שטיינברג הינו זכאי לקבל מהרשיש דמי תיווך בגין שיווק וקידום פרוייקט ההרחבה במושב רוגלית (נווה מיכאל).

לטענת שטיינברג הוא שיווק לקונים 43 חלקות, אשר בגינם הוא זכאי לדמי תיווך בשיעור של 2%, העולים כדי הסך של 311,242 ₪. בקיזוז השיקים נשוא כתב תביעת הרשיש – יתרת חובו של הרשיש לשטיינברג מגיעה לסך של 247,552 ₪.

אין חולק כי במועדים הרלוונטיים שטיינברג לא היה מתווך מקרקעין מורשה, וכי הרשיש לא חתם לשטיינברג על הזמנה בכתב לביצוע פעולת תיווך במקרקעין, כקבוע בסעיף 9 לחוק המתווכים במקרקעין (עמ' 3 ש' 15-17 לפרוטוקול).

ההליך הקודם בין הצדדים

בין הצדדים התקיים הליך משפטי קודם (ת.א. (י"ם) 1732/07). בתביעה זו טען שטיינברג כי הוא והרשיש היו שותפים בפרוייקט שיווק המגרשים הנ"ל, וכי הוא זכאי לקבל מהרשיש 40% מהרווחים מהפרוייקט, ובנוסף לסך של 350 דולר מתוך 700 הדולרים שהיה אמור הרשיש לקבל, מתוך דמי הרצינות ששילם כל רוכש מגרש למושב, ובנוסף לעמלת שיווק ולהוצאות שיווק.

הרשיש כפר בטענת השותפות, ובסעיף 13 לכתב ההגנה טען ששטיינברג "אינו אלא מתווך".

בפסק הדין, העמיד בית משפט השלום (כב' השופטת שירלי רנר) את המחלוקת בין הצדדים על השאלה הבאה:

"האם היה התובע (שטיינברג) במעמד של שותף בשיווק הדירות בפרוייקט ההרחבה של היישוב נווה מיכאל או שמא מעמדו היה כמתווך רגיל".

(עמ' 2 סעיף 4 לפסק הדין)

בית המשפט שמע את עדויות הצדדים והעדים מטעמם, העריך את מהימנותם, ולבסוף קבע כי שטיינברג לא הוכיח את גירסת השותפות במידה מספקת, ודחה את תביעתו (עמ' 3 ש' 2 לפסק הדין, עמ' 5 שורה 24). בית המשפט לא קבע שום ממצאי עובדה לגבי גירסת ההגנה באשר להיותו של שטיינברג מתווך.

ערעור שהגיש שטיינברג לבית המשפט המחוזי (ע"א (י"ם) 23491-09-11) נדחה אף הוא. נקבע כי בצדק הגיע בית משפט השלום למסקנה כי גירסת שטיינברג בדבר היותו שותף של הרשיש לא הוכחה במידה המספקת.

הבקשה דנא

הרשיש הגיש בקשה לדחיית התביעה שכנגד על הס,ף מטעמי השתק שיפוטי.

לטענת הרשיש, משטען שטיינברג בהליך הקודם טענה עובדתית לפיה העיסקה שנקשרו בינו לבין הרשיש היתה עיסקת שותפות, הרי שמשנדחתה טענת השותפות – הוא מנוע כעת מלטעון גירסה עובדתית אחרת, על פיה ההתקשרות בינו לבין הרשיש היתה עיסקת תיווך.

את טענתו הנ"ל מבסס הרשיש על פסק הדין הידוע בעניין רע"א 4224/04 בית ששון נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ.