הרפו ואח' נ' מושב טל שחר ואח'

החלטה

המערערים עתרו , במסגרת הודעת ערעור, כי בית המשפט יורה על ביטול (או לכל הפחות עיכוב) החלטתה של כב' הרשמת נעמה פרס מיום 21.5.13, בתיק הוצאה לפועל מס' 21-00561-87-6 (להלן: "תיק ההוצאה לפועל").

עניינה של אותה החלטה הוא פינויים של המערערים מנחלה מס' 78 במושב טל-שחר (להלן: "הנחלה"), אשר נקבע בתחילה ליום ה- 30.5.2013, ולאחר מכן נדחה תוך שנתנה למערערים ארכה לפינוי עד ליום 24.6.13, לצורך התארגנות.

במסגרת אותה החלטה גם נדחתה טענת המערערים, לעניין זכאותם לסידור חלוף כתנאי לפינוי, מכוח הוראות סעיפים 38 ו – 39 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז 1967 (להלן: "חוק ההוצאה לפועל").

במסגרת הליכי הערעור, הוסיפו המערערים והגישו בקשה למתן סעד זמני, במסגרתו יעוכב ביצוע החלטתה של כב' הרשמת לפינוי.

רקע והליכים קודמים

הצדדים להליך, צרפו לעיוני , עשרות מסמכים הכוללים, בין היתר, פרוטוקולים, החלטות, פסקי דין וכתבי טענות, מהליכים שונים אשר מתנהלים ביניהם מזה עשרות שנים, והפרוסים על פני מאות עמודים.

נוכח ריבוי הטענות והמסמכים, כפי שבאו לידי ביטוי בהודעת הערעור, בתגובות המשיבים ובדיון בפני, מצאתי לסקור, כרונולוגית, את ההליכים (המרכזיים בלבד), אשר התנהלו בין הצדדים, והנוגעים לנחלה נשוא הדיון, והכל כמפורט להלן:

1. בשנת 1978 נכרת הסכם בין אביו המנוח של המערער 1 למנוח בורקו לעניין מכירת הנחלה. עקב סכסוכים בין הצדדים ביחס להסכם זה, הוגשה תביעה בת.א. (שלום י-ם) 1777/80, במסגרתה הגיעו הצדדים לכלל הסדר פשרה.

2. בשנת 1985 יזמו ה"ה בורקו ז"ל תביעה כנגד המערערים 1-2 כמו גם אביו ואמו של המערער 1, עקב טענות ביחס להתקשרות למכירת הנחלה, כל זאת במסגרת ת.א. 670/85 של בית המשפט המחוזי בירושלים.

פסק הדין ניתן על ידי כב' השופטת דורית בייניש (כתוארה דאז) אשר מצאה לקבל את התביעה ככל שהיא מתייחסת למערער ולאביו המנוח (ודחייתה ביחס למערערת 2 ואמו של המערער 1).

במסגרת אותו פסק דין קיימת התייחסות קשה וברורה של כב' השופטת בייניש באשר לחוסר תום ליבם של המערערים 1-2.

כפועל יוצא , נפתח בשנת 1987 תיק ההוצאה לפועל, אשר ההחלטה האחרונה בו, הינה ההחלטה נשוא ערעור זה.

3. בין השנים 1986 ל-1996 (כעשר שנים) נוהלו הליכים שונים בין אביו המנוח של המערער 1, סבן של המערערות 3-6, (להלן: "המנוח"), לבין טל שחר-מושב להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ (המשיב 1) , לעניין חובו של המנוח כלפי המושב.

4. בשנת 1996 נפטר המנוח.

המנוח הותיר את עזבונו לאשתו ולבנו-המערער 1. המערער 1, ויתר על כל זכויותיו בעיזבון, לטובת אמו. למרבית הצער, כשנה לאחר מכן, נפטרה אמו של המערער 1. הנ"ל הותירה את עזבונה לנכדותיה, המערערות 3-6.

5. בשנת 1997, ניתן פסק המשקם (משקם על פי חוק ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי), השני במספר, במסגרתו נקבע כי חובו של המנוח עומד על סך של 1,088,647 ₪. בהמשך, מונה עו"ד קופנהגן ככונס נכסים ביחס לנחלה.

6. המערער הגיש ערעור על החלטה זו לבית המשפט, וכב' השופט ברנר מצא בשנת 1998, לדחות את הערעור.

7. המערער הוסיף ופנה בהליכים שונים באשר לזכויותיו וחובותיו בגין וביחס לנחלה וביום 14.9.2004 נתנה החלטת המשקמת, עו"ד ליאור סברסקי, במסגרתה נדחו טענות המערער באשר לזכויותיו, נדונה בקשה למכירת הנכס, והתקבלה החלטה, שלא לעכב את הליכי המכירה.

8. המערער 1, הוסיף ועתר במסגרת ה.פ. 3411/04 (מחוזי י-ם), לביטול החלטת כב' המשקמת. וביום 23.11.2005 ניתנה החלטתו של כב' השופט שפירא, במסגרתה מצא לדחות את בקשתו של המערער 1.