הרינג ואח' נ' אדרי - אל ישראל אנרגיה ירוקה בע"מ ואח'

החלטה

1. מונחת לפניי בקשה לפיצול סעדים. בתשובה לתגובה עתרו המבקשות, לחילופין, ליתן להן לתקן את כתב התביעה כאשר הטענות החדשות ייחשבו כמוכחשות ע"י המשיבות והן תתמודדנה איתן במסגרת הסיכומים ולא תאלצנה להגיש כתב הגנה מתוקן.

2. לטענת המבקשות, במסגרת הכנת התיק לדיון ההוכחות שהתקיים ביום 17.6.2013 התגלו להן ע"י ב"כ החדש סעדים נוספים המגיעים להן מכח הפרת ההסכמים ע"י המשיבות או מי מהן. המדובר בפיצוי מוסכם המוערך בסך 1.8 מיליון ₪. הסעדים שפיצולם מבוקש נובעים מעילת התביעה והינם סעדים מסוג שונה מאלה המפורטים בכתב התביעה.

3. המשיבות מתנגדות לבקשה. לטענתן, הבקשה הוגשה ערב דיון ההוכחות בתיק לאחר הליך שלם שהתנהל בין הצדדים. יש לדחות את הבקשה בשל חוסר תום לב ושימוש לרעה בהליכי משפט שכן המבקשות העלו את טענתן, שזכרה לא באה בכתבי הטענות, ברגע האחרון לשם הפעלת לחץ על המשיבות; הבקשה סותרת את כלל היסוד של מיצוי העילה, פיצול סעדים הינו החריג לכלל. הבקשה אינה מציגה אינטרס לגיטימי לפיצול סעדים (או קיומם של אחד החריגים לכלל), החלפת ייצוג אינה מהווה טעם מוצדק. המבקשות ידעו על הסעד המבוקש כבר בחודש 01/2013, קרי בטרם הגשת תצהירי הצדדים ולמרות זאת טענות המבקשות עלו כאמור בערב דיון ההוכחות; בא כוחן הקודם של המבקשות לא כלל את הפיצוי המוסכם בכתב התביעה מאחר שידע כי אינן זכאיות לו; נימוקי הבקשה אינם מפורטים ולו באופן מינימלי; לגופו של עניין המבקשות אינן זכאיות לפיצוי המוסכם שכן אין לסעיף כל תחולה מקום בו לא הופקדה ערבות הביצוע. בענייננו לא בוצעו הפרויקטים, לא הופקדה ערבות הביצוע והסכם הקבלנות לא יצא לפועל לכן אין כל סיבה לדון במקרה תיאורטי של איחור בהשבת ערבות המכרז לאחר הפקדת ערבות הביצוע. לחלופין, בהתאם לסעיף 15(ב) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א – 1970 אין להתיר למבקשות לפצל סעדים ולתבוע פיצוי מוסכם מקום בו בחרו הן לתבוע את הנזק הממשי שלטענתן נגרם להן שהרי על פי הדין ניתן לתבוע פיצוי מוסכם או פיצוי ממשי אך לא שניהם יחד.

4. בתשובה לתגובה הודפות המבקשות את טענת המשיבות להתנהלות דיונית סחטנית ולחוסר תום ל וטוענות שמטרת הבקשה היא לשמור על זכויות המבקשות בלבד. אי העתרות לבקשה תסגור את דלתות ביהמ"ש בפני המבקשות לעניין הפיצויים המוסכמים; התביעה הוגשה מכח הסכם רכישת המניות (סעיפים 2.20 ו-3.1.7) ולא מכח הסכם הקבלנות הכולל בחובו את סעיף 5.7 לפיו זכאיות המבקשות לפיצוי מוסכם. דהיינו, פיצול הסעדים הינו מכח סעיף 5.7 לחוזה הקבלנות בגינו לא הוגשה התביעה והעילה לא נתבעה. המדובר בעילות שונות מכח חוזים נפרדים. עם זאת, מאחר שעלול הדבר להתפרש כעילה אחת בחרו המבקשות להגיש בקשה זו; המבקשות אינן משפטניות ולכן לא ידעו על זכותן להגשת תביעה לפי סעיף 5.7 להסכם הקבלנות וכי אם לא תתבענה בתביעה זו תחסם בפניהן הדרך לתביעה עתידית; אין בפיצול הסעדים כדי להקנות למבקשות יתרון טקטי. נהפוך הוא, מצבן היה טוב יותר לו היה הפיצוי המוסכם נתבע בכתב התביעה; אם אכן ב"כ הקודם של המבקשות לא תבע את הפיצוי המוסכם כי ידע שאינן זכאיות לכך והנסיבות המנויות בסעיף 5.7 אכן אינן מתקיימות, כטענת המשיבות, לא ברור מדוע מתנגדות הן לבקשה; אין מקום להיכנס לגופן של הטענות לעניין הסעד אותו מבוקש לפצל. למען הזהירות טוענות המבקשות כי פרשנות המשיבות הינו בבחינת הרצחת וגם ירשת שכן המשיבות, בתמצית, לא פעלו על פי ההסכמים וכעת מנסות ליהנות מהפרתן. פרשנות המשיבות לסעיף 15(ב) שגויה מעיקרה. תביעת הפיצוי המוסכם אינו גורע מזכויות הנפגע ע"פ חוק התרופות הוא רשאי לזנוח את הפיצוי המוסכם ולתבוע לפי הוראות החוק וכן לתבוע תביעות חלופיות וביהמ"ש יפסוק; המבקשות לא הגישו בקשה לתיקון כתב תביעה בשל השלב בו מצוי התיק ועל מנת שלא להכביד על ניהול ההוכחות.

דיון והכרעה

5. לאחר שעיינתי בבקשה לפיצול סעדים, בתגובה ובתשובה לה סבורה אני כי דינה להידחות. מבלי לקבוע מסמרות, נימוקי הבקשה מהווים לכל היותר סיבה לתיקון כתב התביעה, סעד שהתבקש לראשונה בתשובה לתגובה. ברם, מאחר שלא ניתנה למשיבות האפשרות להגיב על הסעד החלופי בשלב זה איני נעתרת לו, כמובן שאין בכך להוות החלטתי לגופו של עניין ואין הדבר מקים מעשה בית דין. היה ותוגש בקשה מתאימה לתיקון כתב התביעה תועבר היא לתגובת המשיבות ולאחר מכן אתן החלטתי בה.

6. כידוע, תקנה 44 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות") קובעת שתובענה תכיל את מלוא הסעד שהתובע זכאי לו בשל עילת התביעה. עם זאת, תובע רשאי לוותר על חלק מהסעד כדי להביא את התביעה בתחום שיפוטו של בית המשפט. תובע שלא כלל בתביעתו חלק מהסעד או ויתר עליו, יהא מנוע מלהגיש לאחר מכן תובענה בשל חלק זה. תקנה 45 לתקנות קובעת: "מי שזכאי לסעדים אחדים בשל עילה אחת, רשאי לתבוע את כולם או מקצתם; אך אם לא תבע את כולם, לא יתבע אחרי כל סעד שלא תבעו, אלא אם כן הרשה לו בית המשפט שלא לתבעו."

7. מאחר שפיצול סעדים גורם לבזבוז זמן שיפוטי וריבוי התדיינויות נקבע כי אין לעודדו וכי "הרשות לפצל את הסעדים רצוי שתינתן רק במקרים יוצאים מן הכלל" (אורי גורן, סוגיות בסדר הדין האזרחי, מהדורה עשירית עמ' 126). עוד נקבע, כי במניעת פיצול הדיון יש אינטרס ציבורי, שכן ניהול יותר מהליך משפטי אחד בגין פרשה אחת גוזל את זמנן השיפוטי של ערכאות המשפט וכפועל יוצא פוגע בזכות הגישה לערכאות, בזמנם של בעלי הדין וגוזל משאבים כלכליים הן מהקופה הציבורית והן מבעלי הדין. נוסף על כך, עלול הוא להוביל להכרעות סותרות (שם, 126 – 127).

8. במקרה הנדון לא מצאתי אינטרס לגיטימי (לפיצול ההליך) הגובר על ההגנה של המשיבות וביהמ"ש מפני התדיינות נוספות. הנימוק לבקשה הוא מחדל לכאורה של ב"כ המבקשות הקודם, שהרי חוזה הקבלנות וסעיפיו היו מונחים מתחילת ההליך ומסיבה כלשהי בחר ב"כ המבקשות שלא לתבוע רכיב זה. איני מוצאת בנימוק זה כמו גם בחילופי הייצוג סיבות מניחות את הדעת כדי לאפשר פיצול סעדים, כאמור. זאת ועוד, כיוון שהבקשה נדונה לאחר שכבר נשמעו הראיות, ולפיכך הדבר עלול ליצור יתרון דיוני למבקשות, אם וככל שיתנהל הליך נוסף מאוחר יותר בגין אותה מסכת עובדתית, לאחר שההכרעה בהליך הראשון כבר ניתנה.

9. באשר לטענת המבקשות כי בקשה זו מוגשת למען הזהירות הגם ומדובר ב"עילות שונות מכח שני חוזים נפרדים" הנני דוחה את הטענה. לצורך המושג "עילת תובענה" בתקנה 45 ניתנה בפסיקה הגדרה רחבה החורגת מעבר למשמעותה הרגילה "כשהשיקול הקובע הוא, שלא מן הדין להטריד את הנתבע בתביעות רבות בשל אותו מעשה. לבחינת זהות העילות אין צורך שתהיה חפיפה מוחלטת בין העניינים הנדונים בשתי התביעות, כל עוד השאלה המהותית בשתיהן זהה, על מנת שתיקבע זהות העילות. מבחן העילה לצורך התקנה הוא מבחן מרחיב, לאמור, העילה נחשבת לעילה זהה אם הסכסוך בשאלה המהותית הוא זהה" (שם, עמ' 131). בענייננו די בכך שהמבקשות טענו כי "מסכת העובדות דומה בעיקרה" (סעיף 19 לתשובה לתגובה וכן ראו סעיף 7 לבקשה) כדי לקבוע שהדבר עונה להגדרה הרחבה של עילת תביעה ולפיכך יש צורך בבקשה לפיצול סעדים על מנת להגיש תביעה נוספת.

10. לאור האמור, הבקשה לפיצול סעדים נדחית. המבקשות ישלמו למשיבות את הוצאות הבקשה בסך של 1,500 ₪. סכום זה יקוזז או יתווסף לחיוב הסופי שיקבע בפסק הדין.

ניתנה היום, כ"ג אב תשע"ג, 30 יולי 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: