פסק דין
התובעת, הגברת יפה הרוש, ילידת 1960 (להלן: "התובעת"), נפגעה לטענתה, ביום 18.10.04, בשעה 21:00 או בסמוך לכך, עת ערכה קניות בסניף נהריה של הנתבעת 1 (להלן: "המרכול").
על פי כתב התביעה, התובעת החליקה על משטח רטוב, לאחר שמכונת השטיפה עברה במקום, והשאירה רטיבות (להלן: "התאונה"). בכתב התביעה, לא צויינה שעת האירוע.
התובעת נפגעה בצד גופה השמאלי ובעיקר בידה, עד כי היה חשש, כי נגרם לה שבר בכף יד שמאל.
לטענת התובעת, האחריות מוטלת על הנתבעת 1, אשר לא דאגה כי הרצפה תהיה יבשה, ואיפשרה את שטיפתה, כאשר קונים נמצאים במרכול.
הנתבעות מצידן, הכחישו את עצם האירוע. ובנוסף טענו, כי היה ויימצא כי אמנם התובעת נפגעה בשטחה של הנתבעת 1, יש להטיל את האחריות על צד ג', אשר היתה אחראית על הנקיון מחד, ומאידך, בהסכם שבין הצדדים, קיבלה על עצמה אחריות לכל נזקי גוף שיווצרו עקב עבודתה אצל הנתבעת 1.
התובעת לגירסתה, סיפרה למנהל הנתבעת 1 – מר וייס, על האירוע רק כעבור מספר שבועות. מר וייס, לא ידע על האירוע קודם לכן, וגם לאחר שהתובעת דיווחה לו, לא ערך בירור בין העובדים בסניף, באותו יום.
רק התובעת העידה, למרות שלטענתה, בנה בן ה – 15 היה איתה במרכול.
לעניין עזרת צד ג', טענה כי אחותה עזרה לה רבות. גם האחות לא הוזמנה להעיד.
לטענת התובעת, בעת האירוע, מספר אנשים סייעו לה לקום, כולל עובדים בסופר. איש מהם לא הוזמן להעיד וגם לא שמעתי, כי נערך בירור, מי הם, או אם נעשה ניסיון להזמינם להעיד.
מנגד, גם מר וייס, לא זו בלבד שלא עשה בירור, אלא גם לא הוזמן איש מעובדי המשמרת באותו היום ובאותה השעה להעיד, אם היה או לא היה אירוע של נפילת התובעת בסניף.
התובעת סבורה, כי היא החליקה ונפלה בגלל פסי רטיבות, אשר השאירה מכונת השטיפה. התובעת הקשתה על בית המשפט לקבל את גרסתה, שכן בתאריך 14.01.07 החלטתי, כי התובעת תגיש תצהיר נסיבות האירוע, הכולל ומתייחס גם למקום הפגיעה ולשעה שבה נפגעה התובעת.
התצהיר אשר הוגש על ידי התובעת, לא כלל את הפרטים המבוקשים. יתר על כן, גם בתצהיר עדות ראשית, נאמר על ידי התובעת לעניין נסיבות התאונה כדלקמן:
"ביום 18.10.04 נפגעתי בהיפרנטו סניף נהריה שברחוב לוחמי הגיטאות 38, עת ביקשתי לערוך את קניותי. התאונה ארעה בעת הליכתי כשלפתע החלקתי על משטח רטוב שנשאר כך עקב שטיפה שנערכה במקום באמצעות מכונה לשטיפת רצפות..."
בחקירה הנגדית, כאשר נשאלה התובעת מדוע לא ציינה את השעה המדויקת של האירוע או אפילו לא בסמוך לכך, תשובתה הייתה "אני הבאתי קבלות. עם כל הבכי שקרה לי שם". (ישיבה מיום 4.3.09 עמוד 5). לשאלה מדוע לא פירטה את הנסיבות, השיבה, "אני יכולה לספר לך בדיוק מה קרה, הבחורות שהרימו אותי שם לא אמרו לך?". (שם, שם) לשאלה איפה היה עובד הניקיון, ענתה, "כשנכנסתי הוא שטף בכניסה, אני לא יודעת איך הוא הגיע אלי לבשר, אני הלכתי לקנות עוף צלוי, אני הסתכלתי וראיתי שהוא שפך על ידי מים, ואמרתי בלב שלי מה זה אני צעקתי עליו כשנפלתי". (שם, שם).
התובעת לא הזכירה בתצהירה, כי זה היה בסמוך למחלקת הבשר, ושוב כשנשאלה מדוע לא פירטה זאת בתצהיר השיבה, "אני הייתי בוכה כשנפלתי, היו 3-4 אנשים הם הרימו אותי, אני לא הייתי צמודה למחלקת הבשר, היו לי כאבי תופת". (שם, עמוד 5).
לניסיון לברר בצורה יותר מדויקת, איפה היו המים, השיבה התובעת "כשהלכתי לבשר הוא בא לידי עם המכונה הזאת, הוא היה רחוק ממני, אחרי שנפלתי פתאום אני רואה אותו לידי, התחלתי לצעוק, בחורות ממחלקת הבשר הסתכלו עלי". (שם, שם).
התובעת העידה, כי לא פנתה לאיש מן העובדים בסופר כדי שיבוא להעיד לטובתה או לחתום על תצהיר. למעט אישה אחת שאמרה שאינה רוצה להסתבך עם בית המשפט ורק כשהמצב החמיר פנתה למר וייס. כאשר שאל אותה מה היא רוצה, השיבה שהיא רוצה את הבריאות שלה בחזרה.
בחקירה הנגדית לב"כ צד ג' תיארה בפירוט יתר את נסיבות נפילתה, ושוב הביעה את תמיהתה כיצד הגיע עובד הניקיון מהכניסה לסופר למחלקת הבשר, וציינה כי לא הייתה שלולית מים. הרצפה הייתה לחה או רטובה ובתשובה לאמירתו של צד ג', שהמכונה משאירה שני פסים ויש פן שמיבש את הרצפה השיבה, כי ככל הנראה המכונה לא עבדה טוב.
מר וייס בעדותו סיפר, כי גם היום מכונה עובדת, כאשר יש לקוחות בסופר, ואמנם לדעתו יש בכך הגבלה מסוימת ואם הוא נוכח לדעת שישנה הגבלה הוא מפסיק את המכונה.
