הרוניאן נ' איזי פורקס בע"מ ואח'

החלטה

לענין נתבעים 6, 8

ביום 19.11.09 הגיעו התובעים להסכמות עם הנתבעים בתובענה לפיה תדחה התביעה נגד כל המשיבים ללא צו להוצאות; בהעדר תגובת הנתבעים 6, 8 (להלן – הנתבעים) ראיתי לאשר את הסדר הפשרה אליו הגיעו הצדדים ולאפשר לנתבעים 6, 8 לפנות לבית המשפט בעתירה לקביעת הוצאות.

הנתבעים 6, 8 אכן פנו בבקשה לחייב את התובע בתשלום הוצאות הנתבעים; עתירתם היא לחייב את התובע בתשלום שכר טרחת עו"ד בסכום של 267,238 ₪ בתוספת מע"מ וכן הוצאות בסך 23,477 ₪, כמו כן עתרו לחייב את התובע בתשלום 10,000 ₪ שנקבעו כסכום הוצאות בבקשת הנתבעים לסילוק על הסף בהתאם לתוצאה, לטענתם משנדחתה התביעה, גם אם בדרך של פשרה עם הנתבעים האחרים, משמע כי התוצאה כלפיהם היא כי הם זכו במשפט ועל כן הם זכאים לקבל את הוצאות הליך הביניים שנפסקו למי ש'זכה' בתביעה.

להשלמת התמונה יש לציין כי במסגרת בקשה לביטול עיקולים כבר קבלו הנתבעים סך של 20,000 ₪ בקשר להליך העיקול.

לטענת הנתבעים יש לחייב את התובע לשאת בכל ההוצאות המפורטות בבקשה מאחר שהנתבעים לא הגיעו לפשרה עם התובע, "לא הגיעו לכל הסכמה שהיא עם התובע טרם דחיית התביעה ולא העבירו לו ולו שקל אחד" (סעיף 2 לבקשה) עוד לטענתם יש טעם ממשי לפסוק הוצאות "על הצד הגבוה...משום שמולם ניתב תובע שלוח רסן שהשתלח בנתבעים בכתב התביעה וברשת האינטרנט..." (סעיף 3ג).

מנגד ביקש התובע לדחות מכל וכל את הבקשה ופרש את טיעוניו על פני עמודים רבים כדי לבסס את ההצדק להגשת התביעה.

לאחר שעיינתי בבקשת הנתבעים 6, 8 לפסיקת הוצאות בהיקף של כשלוש מאות אלף ₪ (!) ולאחר שעיינתי בתגובת התובע, שקלתי את פרק הזמן בו נמשכו ההליכים, את העובדה שבסופו של יום לא היו הנתבעים צריכים לנהל את המשפט וכי הסיכון מפני התוצאות הוסר מהם, כן שקלתי את העובדה כי התנהלו הליכי ביניים שבאחד מהם זכו הנתבעים להוצאות שאף שולמו להם ובאחר הותנו ההוצאות בתוצאות המשפט (שלדידי אינן רלוונטיות שעה שהתביעה נדחתה בגלל שהתובע הגיע לפשרה מחוץ לכתלי בית המשפט) ולאחר שבחנתי את כל אלה והבאתי במסגרת שיקולי כי נקיטת הליכים משפטיים עולה ממון רב ובכלל זה עלות ההליך, שכר עורכי דין, הוצאות נילוות, וכי בשיטות משפט רבות כמו גם בשיטתנו נהוג כי בעל הדין שהפסיד בהליך המשפטי מחויב בהוצאות משפט ובשכ"ט עו"ד של בעל הדין שזכה בו, בהתאם לקביעת בית המשפט, (ראו י. זוסמן, סדר הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) 540-541), ומנגד ראיתי לאזן בין החיוב בהוצאות לבין הרצון והמוטיבציה לעודד פשרות מה גם שהובאה לפתחי העובדה שעם סיום ההליכים בפשרה נסתיימו למעשה מספר הליכים תלויים ועומדים, כן אציין כי לא צורפה כל חשבונית מס לבקשה, ומכל אלה ראיתי לקבוע הוצאות על דרך האומדנא תוך איזון בין האינטרסים הנוגדים בין התובע לבין שני הנתבעים שלא הסכימו לסיים את התיק בפשרה ללא קביעת הוצאותיהם, וראיתי לפסוק הוצאות הנתבעים 6, 8 בסך 15,000 ₪ כולל מע"מ.

ככל שהסכום האמור לא ישולם תוך 30 יום הוא ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן ההחלטה.

ככל שהאגרה בגין הודעת צד ג' ששלחו הנתבעים לא הוחזרה ניתן לעתור לעשות כך.

ניתנה היום, כ"ב אייר תש"ע, 06 מאי 2010, בהעדר הצדדים.

אסתר נחליאלי-חיאט, שופטת, רשמת בית המשפט המחוזי