אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> הרב יהודה גליק נ' משטרת ישראל

הרב יהודה גליק נ' משטרת ישראל

תאריך פרסום : 30/07/2017 | גרסת הדפסה
דנ"א
בית המשפט העליון ירושלים
1523-17
27/07/2017
בפני הנשיאה:
מ' נאור

- נגד -
המבקש:
הרב יהודה גליק
עו"ד אילן בומבך
עו"ד יריב רונן
המשיבה:
משטרת ישראל
עו"ד מלי אומיד-ברגר
החלטה
 

לפניי בקשה להורות על קיומו של דיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה ברע"א 2063/16 מיום 19.1.2017, שניתן מפי השופט י' עמית, בהסכמת השופט צ' זילברטל וכנגד דעתו החולקת של המשנה לנשיאה א' רובינשטיין. בפסק הדין נדחה ערעורו של המבקש ונקבע שבדין נדחתה תביעתו כנגד המשיבה.

 

רקע

 

  1. המבקש, אשר כיום מכהן כחבר כנסת, הוא פעיל למען עליית יהודים להר הבית ובמהלך השנים הוצאו כנגדו צווי הרחקה ממתחם זה. לפיכך, המבקש חתם על כתבי התחייבות שבהם הצהיר שלא יבצע פעולות דתיות מוחצנות על הר הבית. בעקבות כתבה שבה תועד המבקש מתפלל במתחם הר הבית בעת שהדריך קבוצת תיירים, אסרה המשיבה על המבקש לעלות להר הבית. אחד עשר יום לאחר מכן הגיש המבקש תובענה לבית המשפט לעניינים מקומיים בקרית ארבע, שהועברה לבית משפט השלום בירושלים, ובה תבע פיצויים בגין הפגיעות בשמו הטוב ובפרנסתו שנגרמו לו כתוצאה מהאיסור המדובר. כמו כן, תבע המבקש צו מניעה שיורה למשיבה לאפשר לו לעלות להר הבית – צו אשר ניתן בתחילה על ידי בית משפט השלום, אך בוטל כאשר ערעור על החלטה זו התקבל בבית המשפט המחוזי.

 

  1. ביום 28.2.2015 ניתן פסק הדין של בית משפט השלום אשר דחה את טענתה המקדמית של המשיבה, לפיה אין מקום להידרש לתובענה כיוון שהיא מהווה תקיפה של החלטה מינהלית שהדרך הראויה לתקוף אותה היא עתירה לבג"ץ. בפסק הדין נקבע שהחלטת המשיבה למנוע מהמבקש לעלות להר הבית לא מתיישבת עם ההלכה בעניין ולכן על המשיבה לשלם למבקש פיצויים בסך 500,000 ש"ח בתוספת הוצאות ושכר טרחת עורך דין. המשיבה ערערה על פסק דין זה לבית המשפט המחוזי בירושלים, שקיבל את הערעור. בפסק דינו, מצא בית המשפט המחוזי שההחלטה להרחיק את המבקש מהר הבית הייתה סבירה, אך שהיה על המשיבה לבחון את החלטתה מעת לעת. אולם, הדרך הנכונה לתקוף את התנהלותה של המשיבה הייתה בבג"ץ והימנעותו של המבקש מכך היוותה הפרה של חובתו להקטין את נזקו. נוכח זאת, נקבע שלא עומדת למבקש זכות לפיצוי, ושגם אם היה נקבע פיצוי, הסכום הראוי היה נמוך משמעותית מזה שנפסק בבית משפט השלום.

 

  1. בעקבות פסק דינו של בית המשפט המחוזי המבקש הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון. בבקשתו טען המבקש שלא היה מקום להתערב בממצאים העובדתיים ובממצאי המהימנות של בית משפט השלום. כמו כן, נטען שלא היה מקום לקביעה שאי הגשת העתירה מהווה הפרה של חובת הקטנת הנזק. מנגד, המשיבה טענה שמדובר במקרה חריג שבנסיבותיו הימנעותו של המבקש מתקיפה ישירה של החלטת המשיבה הפרה את חובתו להקטין את נזקו. עוד נטען שראוי שנושא רגיש שכזה ייבחן על ידי בג"ץ, אשר לו ראיה רחבה וניסיון בבחינת החלטות שלטוניות שכאלו. יצוין, כי האגודה לזכויות האזרח בישראל קיבלה רשות להצטרף להליך כידידת בית המשפט וטענה שאין לפטור רשות מינהלית מפיצוי מקום שהפרט לא עתר לערכאה מינהלית, וכי יש להסתפק בכך שהפרט יפנה לרשות.

 

 

פסק הדין מושא הבקשה

 

  1. בפסק הדין מושא הבקשה הוחלט לדון בבקשה כבערעור ולדחות את הערעור. זאת, כנגד דעתו החולקת של המשנה לנשיאה שסבר שיש לקבל את הערעור באופן חלקי. במסגרת פסק הדין נדונו סוגיות רבות ורחבות שלא הושגה ביחס אליהן תמימות דעים. היסוד המרכזי לדחיית הערעור על פי השופט עמית, שבעניין זה הצטרף אליו השופט זילברטל, היה שבנסיבות העניין תביעתו של המבקש היוותה תקיפה של המעשה המינהלי שהייתה צריכה להיות מוגשת לבג"ץ. זאת, לנוכח נסיבות המקרה ובהן רגישות הסוגיה והגשת התביעה זמן מועט לאחר ההחלטה המינהלית, עוד בטרם התגבש הנזק.

 

  1. למרות שהשופט עמית קבע שבמקרה דנן לא היה מקום לבדוק את הרשלנות לגופה בכלל לנוכח נסיבות תקיפת ההחלטה המינהלית, הוא הוסיף כמה אמירות לגופו של עניין. השופט פירט שמונה סוגים אפשריים של עילות לתביעת פיצויים מרשויות ציבור, עמד על שורה של הבדלים בין דיני הנזיקין לבין הדין המינהלי והציע תרשים זרימה לבחינת עוולות שבהן הרשות פעלה שלא כדין תוך הפרה של נורמה מינהלית, הפרה שיש עמה אשם. כשיישם את התרשים המוצע על המקרה דנן, בבחינת למעלה מן הצורך, קבע השופט שלא עומדת למבקש עילת תביעה נזיקית. בנוסף, נוכח הנסיבות המיוחדות של המקרה, השופט עמית קבע שאי הפנייה לבג"ץ בענייננו מגיעה כדי שלילת הפיצוי בגין אי הקטנת הנזק, אף שלא בכל מקרה ניתן או רצוי להפעיל את עקרון הקטנת הנזק בשל אי פנייה קודמת לערכאה מינהלית.

 

  1. השופט זילברטל הצטרף לתוצאת פסק דינו של השופט עמית. אולם, בנוגע למרבית הסוגיות שהעלה השופט עמית, קבע השופט זילברטל שאין הן מחייבות הכרעה במקרה שלפנינו. זאת, משום שהתובענה האזרחית בענייננו היוותה אך כסות לתקיפה ישירה שלא היה מקום להביאה לבית משפט אזרחי. מעבר לכך, המבקש לא עמד בחובת הקטנת הנזק, אשר במקרה של החלטה מינהלית עשויה לכלול, לפי הנסיבות, פנייה לרשות או מיצוי הליכים שיפוטיים. לפיכך, נסיבותיו הייחודיות של המקרה מובילות לכך שלא היה מקום להידרש לתביעה ואין בענייננו צורך להכריע ביתר השאלות שהתעוררו.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ