פסק דין
1.בפניי התנגדות לביצוע שטרות בסכום כולל של 3,800 ₪.
2.המבקש שכר דירה מאת המשיב, ומסר לו המחאות בגין דמי השכירות. עסקינן בהמחאה אחת בגין דמי שכירות לחודש האחרון של תקופת השכירות, ע"ס 3,400 ₪, והמחאה נוספת בגין הפרשים של הצמדה, ע"ס 400 ש"ח.
3.המבקש טוען כי לא כיבד את ההמחאה ע"ס 3,400 ש"ח בשל כך שהוצא צו על ידי העיריה, ולפיו הבניין בו נמצאת הדירה, הוכרז מבנה מסוכן, וכך נחשף המבקש לסיכון, והדבר פגע באופן מהותי ביכולתו ליהנות מהדירה.
עוד טוען המבקש כי במועד מסוים התיר המשיב כניסה ללא רשות לדירה (התצהיר נרשם בכתב יד, וטענה זו נרשמה באופן לא ברור).
4.לגבי ההמחאה ע''ס 400 ₪, טוען המבקש כי היא הופקדה חודש לפני זמנה, אם כי אין הוא חולק שהוא אמור לשלם את סכומה.
5.המבקש נחקר על תצהירו בדיון שבפניי, וחזר על טענותיו. הוברר בחקירתו, שטרם אי כיבוד ההמחאות נשוא תיק זה, לא כיבד המשיב המחאות קודמות עבור דמי שכירות בשל היעדר כיסוי בבנק (ראה המחאות מש/1 ומש/2).
6.טענותיו של המבקש בכל הנוגע לצו מבנה מסוכן ולביקור הלא מורשה בבית, כנטען, נטענו על דרך הסתם, ללא שהמבקש מפרט איזה נזק נגרם לו, ככל שנגרם, כתוצאה מטענות אלה.
כידוע, טענת קיזוז, אם המבקש מכוון לטענה זו, צריכה להיטען באופן מפורט וכדרך שמנוסח כתב התביעה, תוך נקיבה בסכום הקיזוז הנטען, דבר שלא נעשה על ידי המבקש.
ראה לענין זה, ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון פ"ד לו(3) 518, 526.
זאת ועוד, בתצהירו, המבקש כלל לא טוען כי ניתנה הודעת קיזוז כנדרש בדין (ראה בסעיף 53(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל''ג – 1973.
בהיעדר הודעה אין כל תוקף לקיזוז, והמסקנה המתבקשת מכך היא שהייתה חובה על המבקש לפרוע את ההמחאה בגין שכירות ע''ס 3,400 ₪ שהוגשה לביצוע.
8.מעבר לכך, ההלכה הפסוקה קובעת כי טענה של כשלון תמורה חלקי בלתי קצוב – איננה מהווה הגנה בפני תביעה שטרית.
אין ספק כי הטענה של אובדן הנאה מהדירה בשל צו מבנה מסוכן, שהוצא לה, כנטען, הינה טענה המתייחסת לנזק בלתי קצוב, שאינו ניתן לחישוב אריתמטי פשוט. גם מטעם זה דין הטענה להידחות.
ראה לענין זה, ע"א 82/81 דו-עץ בע"מ נ' ישעיהו וייסנברג בפשיטת רגל פ"ד לז(2) 355 סעיף 7 לפסה"ד.
9.אשר לטענה לגבי כניסה לדירה, הרי שגם טענה זו נטענה ללא כל פירוט מתי הדבר אירע ואיזה נזק נגרם למבקש ממנה, ומשכך אין היא מהווה כל הגנה בפני השטרות והיא נדחית.
10. אשר להמחאה בגין הפרשי הצמדה בסך 400 ₪: בחקירתו הודה המבקש כי הוא רשם את ההמחאה, וכן ציין בה את התאריך הנקוב בה, אבל לשיטתו, למרות התאריך הנקוב בה, היא הייתה אמורה להיפרע חודש לאחר מכן, בהתאם לחוזה השכירות.
הטענה נטענה בעלמא, תוך סתירה לזמן הפרעון שהמבקש עצמו כתב בהמחאה.
בכל מקרה ברור, נוכח הודאת המבקש בחקירתו כי היה אמור לשלמה אותה חודש לאחר מכן, אין כל סיבה שלא ישלם את סכומה חודשים ארוכים לאחר מכן, כך שטענתו נטענת בחוסר תום לב משווע.
11.סוף דבר, אני קובע כי אין בהתנגדות ממש, והיא לא מגלה כל הגנה, ולפיכך דינה להידחות.