הראל חברה לביטוח בע"מ נ' איזולוב

פסק דין

תביעת שיבוב של חב' הביטוח "הראל" בגין תאונת דרכים שהתרחשה ביום 05.01.05 בסביבות השעה 22:30 בכביש החוף לכיוון צפון, מעט צפונה ממכללת וינגייט. בשעת התאונה ירד גשם שוטף.

ברכב שבוטח על ידי התובעת, טויוטה קורולה מודל 2003, נהגה גב' טובה וילגורה (להלן: הנהגת). הנתבע, מר איוון איזולוב, נהג ברכבו, רכב מסחרי תוצרת ניסן.

אין מחלוקת כי הנהגת נסעה בנתיב הימני שבכביש, ואילו הנתבע - בנתיב האמצעי, מעט לפניה.

2.הנהגת העידה כי עובר לתאונה היא ראתה את רכבו של הנתבע, בנתיב האמצעי, בולם בלימה חזקה, מסתבסב 180 מעלות על שני גלגלים בלבד ותוך כך נזרק אל עבר חזית רכבה שבנתיב הימני, פוגע בחזית רכבה ואז נעצר כשהוא עומד על כל גלגליו, כשאחוריו בשוליים הימניים של הכביש וחזיתו לכיוון הכביש [בדיווחים קודמים מסרה הנהגת כי רכב הנתבע התהפך או כי "התעופף באוויר" (בהודעתה למשטרה, ת/ 2), אך בעדותה בביהמ"ש אישרה הנהגת כי רכב הנתבע לא "התהפך", במובן המקובל של המילה, אלא נטה על שני גלגלים והסתבסב באופן שעליו העיד אף הנתבע].

הנהגת העידה עוד כי כתוצאה מההתנגשות בחזית רכבה, לא ניתן היה לפתוח את הדלתות הקדמיות, והיא חולצה מרכבה על ידי המשטרה שהגיעה למקום.

3.הנתבע טוען כי נסע לאט בשל תנאי מזג האוויר. לדבריו, רכב שנסע לפניו בנתיב האמצעי החל לבלום בעיקול שבכביש, והנתבע בלם אחריו. הנתבע טוען כי באותו מקום היה "מפגע מים" בדמות "שיטפון", זרם מים לרוחב הכביש. עם זאת העיד הנתבע כי כשהרכב שלפניו החל לבלום, הוא היה במרחק מספיק מאחוריו, באופן שאפשר לו לבלום את רכבו בהדרגה. לדבריו, תוך כך הוא חש מכה בדופן הימני-אחורי של רכבו, במקום שסימן X בתצלום נ/ 3, מכה שנגרמה על ידי רכב הנהגת. המקום שסימן הנתבע כמקום הפגיעה על ידי רכב הנהגת אינו בדופן הימני-אחורי של רכבו אלא יותר קרוב למרכז צידו הימני של הרכב, בדלת ההזזה, כפי שרואים בתצלום.

הנתבע העיד כי המכה לא היתה חזקה במיוחד (בעמ' 10 לפר'). עם זאת, טען הנתבע כי כתוצאה ממכה זו הסתבסב רכבו ונעצר לבסוף בשול הימני של הכביש, כשאחוריו בשול הכביש וחזיתו כלפי הכביש, באופן דומה לזה שתיארה הנהגת בעדותה.

בניגוד לקביעה הנחרצת בכתבי הטענות מטעמו, כאילו הנהגת סטתה שמאלה לנתיבו ופגעה ברכבו, העיד הנתבע כי הוא לא ראה כלל את רכב הנהגת לפני התאונה, ועל כן אינו יכול להעיד ממראה עיניים כיצד בדיוק אירעה ההתנגשות בין כלי הרכב. עם זאת, טען הנתבע כי ההתנגשות אירעה בנתיבו, הנתיב האמצעי, ולא בנתיבה של הנהגת, וכי מסקנתו היא שהנהגת נסעה במהירות גבוהה מדי ביחס לתנאי מזג האוויר והראות הגרועה.

4.על פי הסכמה דיונית בין הצדדים, הם ויתרו על עדויותיהם של השמאי מטעם התובעת, שבדק את רכב הנהגת למחרת התאונה, ושל מהנדס גדליהו וייסמן, יועץ בטיחות תנועה וחוקר תאונות דרכים, מטעם הנתבע; וזאת מבלי שמי מהצדדים מודה בתוכן חוות הדעת מטעם הצד שכנגד ומבלי לוותר על טענותיהם.

[יש לציין כי חוות דעתו של מהנדס וייסמן מטעם הנתבע נערכה למעלה משלוש שנים לאחר התאונה. המהנדס נתן בחוות דעתו משקל מכריע לשלילת גירסת הנהגת כי רכב הנתבע התהפך. אפשר שהמהנדס הוטעה על ידי השימוש במילה "התהפך", אשר במהלך עדותה של הנהגת הסתבר כי השתמשה במילה זו שימוש מוטעה, כיוון שגם על פי גירסתה, רכב הנתבע לא התהפך אלא נטה על שני גלגלים כאשר הסתבסב, ואז "נזרק" אל תוך נתיבה].

אין מחלוקת כי שוטר הגיע למקום זמן מה לאחר התאונה. על פי האמור בדו"ח שלו, שהוקרא בדיון ההוכחות, השוטר מצא את שני כלי הרכב בשולי הכביש, באופן שלא הפריע לתנועה (כנראה, לאחר שכבר הוזזו). הדו"ח שכתב השוטר מכיל פרטים אודות התאונה, אשר ברור שהשוטר לא ראה בעיניו, והוא לא ציין בדו"ח שלו מי מסר לו פרטים אלה. על כל פנים - השוטר עצמו לא היה עד ראייה לתאונה, ואף לא למיקומם של כלי הרכב בעת ההתנגשות, כך שלא היה טעם להעידו לגבי נסיבות התאונה.

5.הראיות שלפני הן בעיקר עדויותיהם של שני הנהגים, הודעות שמסרו למשטרה ולתובעת על נסיבות התאונה (ת/ 2, נ/ 1 ו- נ/ 2), ותצלומים של כלי הרכב (ת/ 1

ו- נ/ 3).

על פי התרשמותי מהראיות, אני מעדיפה את גירסת הנהגת על פני גירסת הנתבע: הנהגת ראתה את רכבו הגדול של הנתבע בולם בנתיב שלשמאלה, מעט לפניה, להערכתה - בלימה חזקה. היא העידה כיצד ראתה רכב זה מחליק ומסתבסב, כשהוא נוטה על שני גלגלים, ותוך כך חודר ימינה לנתיבה, באופן שצידו מתנגש עם חזית רכבה, לכל אורכה. הנהגת העידה תחילה כי הצד השמאלי של רכב הנתבע הוא שהתנגש בחזית רכבה, לאחר הסבסוב, אך בהמשך עדותה אמרה שאינה בטוחה בנקודה זו, היינו - יתכן שההתנגשות היתה עם הצד הימני של רכב הנתבע. הנהגת היתה עקבית ואיתנה בעדותה, כי היא נסעה ישר, כי במקום התאונה לא היה עיקול בכביש, וכי לא היה לה כל צורך לסטות לנתיב שלשמאלה.

לעומת זאת הסתבר מעדותו של הנתבע, כי הוא לא ראה כלל את רכב הנהגת לפני התאונה. מכאן - שטענתו כי הנהגת סטתה לנתיבו, וכתוצאה מכך אירעה ההתנגשות, היא השערה גרידא, בניגוד למראה עיניה של הנהגת.

כמו כן, הנתבע אישר את גירסת הנהגת, כי הוא בלם את רכבו במהלך נסיעתו.

הוא הסביר זאת בבלימה על ידי הרכב שנסע לפניו. הנתבע ניסה אמנם "למזער" את עוצמת הבלימה, אך עם זאת הוא העיד על "מפגע מים" או "נהר", כלשונו, ששטף את הכביש באותו מקום לרוחבו. הנתבע אישר כי אותה עת היה רכבו עמוס ציוד-עבודה. הנסיבות הללו תומכות באפשרות שרכבו של הנתבע אמנם החליק, בעת שבלם בעקבות הרכב שלפניו, ונכנס למצב של סבסוב.

העובדות של סבסוב רכבו של הנתבע, על שני גלגלים, עד לעצירתו בשול הימני של הכביש - משותפות לעדותם של שני הנהגים.

המחלוקת לגבי נסיבות ההתנגשות מצטמצמת, איפוא, לשאלה: האם רכב הנתבע הסתבסב בשל החלקתו על הכביש הרטוב, בעקבות בלימתו, ותוך סבסובו חדר לנתיב שלימינו והתנגש עם צידו בחזית רכב הנהגת; או האם הנהגת היא שחדרה לנתיב שלשמאלה והתנגשה עם הפינה השמאלית-קדמית של רכבה בדלת ההזזה שבצד ימין של רכב הנתבע.