הראל חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק - דין

1.התובעת היא חברה העוסקת בעסקי ביטוח ובזמנים הרלוונטיים ביטחה את הרכב מסוג מזדה נושא מ.ר 6432768, אשר התובע 2 הינו בעליו (להלן: "המזדה").

לטענת התובעים, רכב מסוג סוזוקי נושא מ.ר 9168627, אשר הנתבע היה הבעלים ו/או המחזיק ו/או המשתמש ו/או הנהג שלו, (להלן: "רכב הסוזוקי"), פגע ברכב המזדה ונגרמו לרכב המזדה נזקי רכוש, ומכאן התביעה לחייב את הנתבע בגין נזקי התובעת.

טענות הצדדים

2.מטעם התובעת העידה הגב' דיאנה מדניקוב אשר נהגה ברכב המזדה בעת קרות התאונה.

לטענת הגב' מדניקוב, בעת עמדה ברמזור אדום ברחוב ביאליק ברמת גן, פגע בה רכב הסוזוקי מאחור. לאחר התאונה המשיך הנתבע בנסיעה והיא נאלצה לחסום אותו על מנת לעוצרו. עוד העידה, כי הנתבע סרב לתת לה את פרטי הביטוח שלו והיא נאלצה לפנות למשטרה אשר הנחתה אותה לקחת את מספר הרכב.

הגב' מדניקוב הגישה ההודעה על האירוע לתובעת - סומנה ת/2, וכן הגישה לבית המשפט הודעה על האירוע למשטרת ישראל – סומנה ת/1. לבסוף, העידה הגב' מדניקוב כי בהתערבות בעלה שהיה ברכב, נתן לה הנתבע את רשיון הנהיגה, היא לקחה הפרטים וכל אחד נסע לדרכו.

3.טענת הנתבע, כפי שבאה לידי ביטוי בכתב ההגנה, היא כי בין הרכבים היה "משק קל שבקלים" ובפועל לא אירע כל נזק. עוד טוען הנתבע, כי התאונה התרחשה ביום 13/7/12 ומאידך בדיקת השמאי נערכה בתאריך 25/7/12 ועל כן, יתכן כי הנזקים המתוארים בתובענה הם של אירוע אחר.

4.בעדותו של הנתבע, הודה הנתבע שוב, כי היה משק קל בין הרכבים. בעדותו טען, כי התאונה אירעה מבלימת פתע של נהגת המזדה. עוד טען, כי בין הנזק הנטען לבין הנזק אשר אירע בפועל יש פער אדיר וכי התמונות אשר צורפו לכתב התביעה ואף הוגשו לבית המשפט ת/3, הן זיוף.

דיון והכרעה

5.לאחר ששמעתי העדויות ומתוך קריאת המסמכים, אני קובעת, כי התובעת הוכיחה בהתאם לרף המוטל עליה במשפט האזרחי, כי האחריות לתאונה היא של נהג רכב הסוזוקי.

יצויין, כי הלכה למעשה בתצהירו, הודה הנתבע כי רכבו פגע ברכב המזדה: "התקרבתי לצומת מרומזר והתחלתי להאט את נסיעתי עד כדי כמעט עצירה ואולם למרות זאת נגע רכבי קלות ביותר ברכב אחר שעמד בצומת".

בעת עדותו, טען הנתבע בניגוד לאמור בתצהירו, כי התאונה אירעה את בלם בפתאומיות רכב המזדה. איני מקבלת את גירסת הנתבע בעניין זה. עדותה של הגב' מדניקוב, הייתה רהוטה, עקבית ומהימנה, תואמת להודעותיה הן לחברת הביטוח והן למשטרה ואף גירסת הנתבע כאמור בתצהירו, זהה לנסיבות התאונה כפי שפורטו ע"י התובעים.

6.הגם שלא הובא לעדות בעלה של הגב' מדניקוב, אשר היה ברכב בעת התאונה, הרי שלאור גירסת הנתבע בכתב ההגנה ובתצהירו לקרות התאונה, נותרה למעשה במחלוקת סוגיית גובה הנזק בלבד ולפיכך לא היה צורך בעדותו ואין לזקוף לחובת התובעים את דבר אי העדתו.

7.באשר לגובה הנזקים, יאמר כי הנתבע לא ביקש לזמן את השמאי מטעם התובעים לעדות. טענותיו של הנתבע התמצו בהכחשה בכתב ההגנה. כמו כן, לא הובאה על ידי הנתבע כל חוות דעת נגדית. הנתבע טען בעדותו, כי עובר להגשת התביעה נשלח לו מכתב ע"י התובעת בו ננקב סכום אחר של הנזק ואף התמונות אשר הוגשו בבית המשפט אינן התמונות אשר נשלחו לו, אולם לא היתה בידו כל ראיה גם בעניין טענה זו.

8.לאור כל האמור, הרי שכל שקיים לפני הוא חוות דעת השמאי שערך את חוות הדעת, ויש לקבלה.

9.דוחה אני את טענות הנתבע שלא נגרם לרכב המזדה כל נזק. בתמונות אשר הוגשו ת/3 (1)-(3), ניכר כי נגרם נזק לרכב המזדה. לא הובאה על ידי הנתבע, כל ראיה לתמיכה בטענתו בעניין זה, מה עוד שכאמור לא הזמין את השמאי להיחקר על חוות דעתו.

10.הנתבע הוסיף וטען, כאמור, כי חוות דעת השמאי נערכה 12 יום לאחר קרות התאונה. בעניין זה נתנה הגב' מדניקוב הסבר מניח את הדעת שלא נסתר.

11.לאור כל האמור, אני מקבלת התביעה ומורה כי הנתבע ישלם לתובעת את הסכומים שלהלן:

א.סך של 1613 ₪ על פי חוות דעת השמאי, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום עריכת חוות הדעת ועד לתשלום בפועל.