הראל ואח' נ' ישיר בע"מ ואח'

פסק-דין

1.עניינה של תביעה נסוב סביב תביעה לתגמולי ביטוח מכוח חוזה ביטוח שנכרת בין התובע לבין הנתבעת בגין נזקי רכוש שייגרמו לרכב התובע מסוג מרצדס אוטו (3500) CLS 53 מ.ר. 32-310-13 (להלן: "הרכב") בתאונת דרכים מיום 15/12/11.

2.לטענת תובע, כפי שניתן להבין מכתב התביעה, רכבו ניזוק בתאונה בחודש דצמבר 2011 בעטייה נגרמו לרכבו נזקים אשר הוערכו על ידי השמאי ארז חרמוני מטעם הנתבעת בסך 28,114.83 ₪. בהתאם לחוות הדעת, ניזוקו, בין היתר, כנף קידמית ימנית ודלת קדמית ימנית באופן שאושרה החלפתם בחלפים מקוריים. התובע פנה לצד השלישי, מוסך האחים נחמיה י.ג.ע.א.ן בע"מ, לצורך תיקון רכבו, תמורתו שולם על ידו סך של 29,420 ₪ ביום 28.3.12. עם זאת, כתב התביעה לא פורט באופן ראוי ועל כן, בדיון מיום 8/12/12 השלים התובע את הרקע העובדתי בעדותו בפני. בעדותו העיד, כי למרות ששני שמאי רכב [המקובלים על הנתבעת ואשר מצויים ברשימת השמאים מטעמה], אישרו את היקף הנזקים ולמרות תיקון רכבו בהתאם והמצאת חשבונית/קבלה שהוצגה לה עבור תיקון הרכב, הנתבעת בחרה על דעת עצמה לפצותו בסך 14,000 ₪ בלבד. על כן, התובע עותר לחיוב הנתבעת בגין יתרת תגמולי הביטוח בסך 15,420 ₪.

3.לטענת הנתבעת, כפי שעולה מכתב ההגנה, מבדיקה שערכה לאחר קרות האירוע מול מוסך האחים נחמיה י.ג.ע.א.ן בע"מ ובדיקת הרכב לאחר התיקון הנטען, עלו ממצאים מהם עולה, כי יתכן ותיקון הרכב שייך בחלקו לתאונה אחרת וכי היא שילמה בעבור הוצאות שלא היו להן דבר וחצי דבר עם האירוע נשוא תיק זה. הנתבעת אף שיגרה הודעה לצד שלישי, מוסך האחרים נחמיה י.ג.ע.א.ן בע"מ, בו טענה, כי הינה זכאית כלפיו לשיפוי בגין תיקון או החלפה שלא בוצעו בפועל בניגוד לחוות דעת השמאי.

4.לטענת הצד שלישי, כפי שעולה מכתב ההגנה שהוגש מטעמו, בחודש ינואר 2012 פנה התובע למוסך וביקש לתקן נזקים שנגרמו לרכבו בעקבות תאונת דרכים. לצורך בדיקת הנזקים זימן הצד השלישי את השמאי ארז חרמוני, שמאי המצוי ברשימת השמאים של הנתבעת אשר בדק את הרכב והגיש חוות דעת ביום 20/1/12. הצד השלישי תיקן את הרכב בהתאם לחוות הדעת של השמאי ועל פי הנחיותיו. לטענת הצד השלישי, הן השמאי והן התובע נכחו בעת הוצאת החלקים החדשים מאריזותיהם המקוריות והרכבתם ברכב. השמאי אף צילם את שלבי התיקון ואת החלקים המקוריים החדשים קודם שהורכבו ולאחר שהורכבו. הצד השלישי הנפיק לתובע חשבונית מס מקורית ע"ס 29,420 ₪ עבור ביצוע התיקונים. התובע שילם תשלום זה לצד השלישי. הנתבעת שלחה למוסך שמאי בקר מטעמה בשם איציק משה אשר אישר את ביצוע התיקון על פי חוות הדעת. לאחר שתוצאות אלה לא הניחו את דעתה, שלחה הנתבעת שמאי בקר נוסף אשר נתן חוות דעת כארבעה חודשים לאחר אירוע התאונה.

5.בדיון מיום 8/11/12 שהתקיים במעמד התובע ונציג הנתבעת העיד התובע בפני אודות נסיבות התביעה.

בדיון מיום 9/12/12 שהתקיים במעמד נציג הנתבעת והצד השלישי נשמעה הנתבעת, השמאי חאלד דירני מטעם הנתבעת, הצד השלישי וחוקר מטעם הנתבעת. במהלך הדיון העיד השמאי דירני, כי כשלושה חודשים לאחר התיקון בדק את הרכב במוסך הצד השלישי באמצעות מכשיר אלקומטר הבודק את העובי של הצבע ונותן אינדיקציה האם נעשה באותו מקום תיקון צבע אם לאו. הממצאים שהוצגו בבית משפט ב-נ/1 ו- נ/4 הצביעו על כך, כי בדלת הקדמית ובכנף קדמית ימנית בוצע תיקון צבע וחומר מילוי. מכאן, הסיק השמאי, כי הדלת והכנף לא הוחלפו בהתאם לחוות דעת השמאי חרמוני, אלא, אך תוקנו. בהתאם להסברו של השמאי דירני, שלא נסתר על ידי הצד השלישי, ככל שהמספר במד האלקומטר גבוה יותר הדבר מעיד על תיקון הצבע. בדיקת הדלת והכנף הימנית שנפגעו בתאונה הצביעו על מספרים גבוהים (1166 ו-813 ) בעוד שלצורך השוואה ערך השמאי בדיקה אף בדלת השמאלית שלא נפגעה בתאונה בה מצא מספר נמוך (173). כאמור, ממצאים אלה מלמדים על כך, שהכנף והדלת הקדמית ימנית לא הוחלפו בחלפים מקוריים בהתאם לחוות דעת השמאי חרמוני, אלא, רק תוקנו.

6.הצד השלישי הכחיש את מסקנות השמאי חרמוני וטען, כי החלפים הוחלפו בהתאם לחוות דעת השמאי חרמוני, אלא, שהוסיף, כי לאחר קרות התאונה נגרם לרכב נזק נוסף באותם מקומות על ידי אשת התובע או מי מטעמה אשר נכנסה למוסך לצורך תיקונו, כי אז תוקן הצבע באותם מקומות. כך, מסביר הצד השלישי את ממצאי השמאי דירני.

7.במסגרת הדיון שהתקיים בפני הגיעו הצדדים להסכמה שקיבלה תוקף של החלטה, לפיה, ימונה שמאי רכב מוסמך שיבדוק את הרכב ואת החלפים ויתן את חוות דעת מכרעת בשאלה זו. ביום 23/12/12 מינה בית המשפט את השמאי אליהו אגרנט כשמאי מומחה בתיק. דא עקא, כי ביום 3/3/13 הגיש המומחה הודעה, לפיה, הצד השלישי לא מסדיר את שכ"ט כמו כן, נתקבלה הודעה מהצד השלישי, כי הינו מתנגד לאופן ביצוע עבודת השמאי. ברי, איפוא, כי יש בהתנהלותו זו של הצד השלישי משום הפרת ההסכם הדיוני אליו הגיעו הצדדים ואשר, כאמור, ניתן לו תוקף של פסק דין ובכך הינו מסכל כל אפשרות לבחון טענות הצדדים.

הנני מורה, איפוא, על ביטול מינויו של המומחה. הכסף ששולם /הופקד למומחה אליהו אגרנט על ידי הנתבעת יושב לנתבעת.

8.בנסיבות אלה, אין מנוס מליתן פסק דין על בסיס הראיות שהובאו בפני בית משפט.

9.אין חולק, כי על הנתבעת לשאת בעלות נזקי התובע בהתאם לחוות דעתו של השמאי חרמוני. הנני מחייב, איפוא, את הנתבעת לשלם לתובע סך של 14,114 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 28.3.12 ועד למועד התשלום המלא בפועל. כמו כן, הנני מחייב את הנתבעת לשאת בהוצאות התובע בסך 500 ₪. סכומים אלה ישולמו לתובע תוך 30 יום מהיום.

10.באשר למערכת היחסים בין הנתבעת לצד השלישי ועל יסוד הסכמות הצדדים שקיבלו תוקף של החלטה, הנני סבור, כי שולחת ההודעה הרימה את הנטל המוטל עליה במשפט אזרחי להוכחת טענותיה. הנני נותן אמון מלא בעדותו של השמאי דירני חאלד, עדות הנתמכת בממצאי מד האלקומטר וכן, בעדותו של החוקר מטעם הנתבעת. יתרה מכך, שעה שהצד השלישי הודה בכך, כי ביצע תיקון בדלת ובכנף לאחר קרות התאונה, הרי , שהנטל עובר אליו להוכיח הנסיבות הנ"ל.

ראשית, טענתו של הצד השלישי באשר לקיומה של תאונה נוספת לא בא זכרה בכתב טענותיו ולראשונה הועלתה בעדותו בבית המשפט.

שנית, טענת הצד השלישי הינה, איפוא, טענה של "הודאה והדחה", בה מודה הצד השלישי בעובדות המהותיות שנטענו על ידי הנתבעת, אך מציין עובדות נוספות אשר בעטיין גורס הוא, כי שולחת ההודעה איננה זכאית לסעד המבוקש. במצב זה, מוטל על הצד השלישי נטל השכנוע לגבי העובדות "המדיחות" הנטענות על ידו.

הלכה היא, כי כאשר הנתבע (במקרה דנן הצד השלישי) אינו מרים את הנטל, מתקבלת גרסת התובע, שכן הנתבע הודה בה (ע"א 642/61 טפר נ' מרלה, פ"ד טז 1000, 1004; רע"א 3592/01 עיזבון המנוח סימן טוב מנשה נ' ע. אהרונוב קבלנות בניין (1988) בע"מ, פ"ד נה(5) 193, 194; י' זוסמן, סדר הדין האזרחי, (מהדורה שביעית), 1995, 321-320). לעניין העברת נטל הראיה בגין טענות של 'הודאה והדחה' נקבע בע"א 777/80 שרייבר נ' שטרן, פ"ד לח(2) 143, 146 כדלקמן: "כדי להעביר את נטל הראיה מתובע לנתבע, צריכה טענת הנתבע להיות מסוג 'הודאה והדחה' – 'כן, אבל', כלומר הודאה בכל העובדות הנטענות ע"י התובע, כשבצדה של אותה הודאה, טענות המפקיעות את זכותו של התובע"

שלישית, הצד השלישי לא טרח להעיד את אשת התובע באשר לנסיבות התאונה הנוספת ולא הציג כל ראייה התומכת בגירסתו זו. לטענת הצד השלישי, החלפים שניזוקו מצויים אצלו במחסן ואולם, הוא לא השכיל להציגם בפני בית המשפט כראייה ואף נמנע מנציגי הנתבעת לבדוק טענותיו אילו.

הלכה פסוקה היא ומושרשת היטב, כי הימנעות מהבאת ראיות, פועלת לחובתו של הנוקט בה, כיוון שמתחייבת ממנה המסקנה, שאילו הוצג המסמך או אילו הושמע העד, היה בכך כדי לתמוך בגרסת היריב. הימנות מהבאת ראיה, מקימה למעשה, לחובתו של הנמנע, חזקה שבעובדה, הנעוצה בהיגיון ובניסיון החיים, לפיה- דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, היא היתה פועלת לרעת הנמנע:

ראה: ע"א 55/89, קופל נהיגה עצמית נ' טלקאר, מ"ד (4) 595; ע"א 641/87, קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציון בע"מ, פד"י (1) 239 בע"מ 245; ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו ואח', פד"י מה (4), 651,654 ; י.קדמי, על הראיות, חלק שני, תשנ"א -1991.

רביעית, עדות התובע בדיון מיום 8/11/12 בפרוטוקול בעמ' 3 שורה 6 בה שלל קרות אירוע תאונה נוסף לאחר התאונה נשוא תיק זה סותרת את טענת הצד השלישי.