אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> הקצאת אשראי בידי בנקאים לאנשי עסקים ללא ביטחונות

הקצאת אשראי בידי בנקאים לאנשי עסקים ללא ביטחונות

תאריך פרסום : 18/02/2015 | גרסת הדפסה
ת"א
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
1475-09
16/02/2015
בפני השופטת:
ד"ר מיכל אגמון-גונן

- נגד -
התובע:
בנק דיסקונט לישראל בע"מ
עו"ד ישראל שפלר ועו"ד שולי זסלבסקי
הנתבעים:
1. א.ב אסבר ניהול ופרוייקטים בע"מ
2. אסף ברזני

עו"ד אליהו נאמן
פסק דין
 

 

במסגרת תובענה זו נגלית תמונה מדאיגה ביותר באשר לקלות הבלתי נסבלת, שבה מעמיד בנק מסחרי בישראל, אשראי בגובה מיליוני שקלים, ללא כל בחינה או בדיקה של מקבל האשראי. האשראי ניתן על סמך היותו של מנהל החברה מקבלת האשראי, אחיו, ובן אחיו אנשי עסקים. זאת, ללא כל בטוחות, זולת ערבותו האישית של הנתבע 2.

 

אמנם, מדובר בתובענה שהגיש הבנק לתשלום יתרת חובה בחשבון הנתבעת 1, אולם, הדברים חשובים הן לתיק שלפניי, הן  מבחינה ציבורית.

   

מדובר בתביעה שהחלה כתביעה בסדר דין מקוצר לתשלום יתרת חובה בסך 4,410,801 ₪, שהצטברה בחשבון הבנק של הנתבעת 1, א.ב אסבר ניהול ופרוייקטים בע"מ, לו ערב הנתבע 2, אסף ברזני, באופן אישי. הנתבעים הגישו בקשת רשות להתגונן. בתצהיר קצר ולאקוני, שרב הנסתר בו על הגלוי, הצהיר הנתבע 2, כי חשבון הבנק נשוא התביעה נפתח לצרכיו הפרטיים של מנהל סניף הבנק דאז, אשר פנה אל הנתבע 2 בסמוך לפתיחת החשבון וביקש כי ייפתח חשבון על שם הנתבעת 1, שדרכו יוכל לקבל כספים והלוואות שהוא זקוק להם, בעקבות הסתבכותו הכספית. כפי שיובהר להלן, לגרסה זו לא נמצא תימוכין בחומר הראיות. עם זאת, העלאת טענות אלו התאפשרה לאור הליך מתן האשראי על ידי הבנק, ללא איזונים ובלמים, תוך הסתמכות על היותם של הנתבע, אסף ברזני ואחיו, אמנון ברזילי, אנשי עסקים בכירים ועל היכרות עם בן אחיו, מר איציק חממי שהיה מנכ"ל חברת גמול השקעות.

 

1. רקע הדברים

הנתבעת 1, א.ב אסבר ניהול ופרוייקטים בע"מ (להלן: החברה או אסבר), הינה חברה פרטית בבעלות הנתבע 2, אסף ברזני (להלן: הנתבע), אזרח ישראלי המתגורר בהולנד.

 

ביום 1.9.05 נפתח לבקשת החברה חשבון מס' 141976 בבנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן: הבנק, בנק דיסקונט או התובע), בסניף ראשי תל-אביב (010), כאשר לצורך כך חתמה החברה על מסמכי פתיחת חשבון עו"ש וחשבון מט"ח. מורשי החתימה שהוסמכו לפעול בחשבון מטעם החברה היו הנתבע ומר אורן ששון, כל אחד מהם לחוד, בצירוף חותמת החברה. 

בו ביום או בסמוך לכך, חתם הנתבע על כתב ערבות להבטחת כל חוב, ללא הגבלה בסכום, שיגיע מהחברה לבנק.

 

בסמוך למועד פתיחת החשבון, אושרה בחשבון מסגרת אשראי בסך 4,000,000 ₪.

 

במסגרת ניהול חשבון העו"ש וחשבון המט"ח קיבלה החברה מהבנק אשראי, הלוואות ושירותים בנקאיים שונים שלהם נזקקה. לימים, הצטברה בחשבון העו"ש ובחשבון המט"ח של החברה יתרת חובה בסך 4,410,801 ₪ (נכון ליום 16.4.09), שלא נפרעה. ביום 30.4.09, לאחר שדרישת הבנק מהנתבעים לפרוע את החוב לא נענתה, הגיש הבנק כנגד הנתבעים כתב תביעה בסדר דין מקוצר.

 

הנתבעים, מצדם, הגישו בקשת רשות להתגונן, שבה טענו, כי החיובים בחשבון החברה בוצעו ללא ידיעת הנתבע וללא הרשאתו ועל כן לא ניתן לחייבם בגין חיובים אלה. על פי הטענה, החשבון נשוא התובענה נפתח לצרכיו הפרטיים של מנהל סניף הבנק דאז, מר שמואל בייגל, אשר פנה אל הנתבע בסמוך לפתיחת החשבון וביקש כי ייפתח חשבון על שם החברה דרכו יוכל לקבל כספים והלוואות שהוא זקוק להם, בעקבות הסתבכותו הכספית. על פי הטענה, מנהל הסניף התחייב בפני הנתבע, כי ישיב את כל הכספים שיילקחו מהחשבון והצהיר בפני הנתבע כי לא טמון כל סיכון בפתיחת חשבון כאמור. נטען, כי כל המסמכים שנחתמו בסניף על ידי הנתבע – ככל שנחתמו – הנם מסמכים שכלל לא משקפים את המציאות וכי החברה הייתה, למעשה, "צינור" בלבד לצורך העברת כספים והעמדת הלוואות למנהל הסניף. הנתבעים טענו, כי בנסיבות אלה אין כל מקום לפנות אליהם בדרישה לפרוע את יתרת החובה שנצברה בחשבון, שהחיובים לגביו נעשו ללא הרשאה וללא הסכמה. עוד טענו הנתבעים, כטענה מקדמית, כי יש ליתן להם רשות להתגונן ולו רק מחמת סירובו של הבנק להמציא לידיהם מסמכים בסיסיים הנוגעים לחשבון, הדרושים להם לצורך ביסוס הגנתם.

 

לאחר שבקשת הנתבעים להתגונן התקבלה, נקבע התיק לפני.

 

להשלמת התמונה העובדתית יצוין, כי מר שמואל בייגל, מנהל הסניף שלטובתו נפתח חשבון הבנק, כך על פי הטענה, נפטר עוד ביום 23.7.06.  

   

2. גרסאות וטענות הצדדים

הנתבעים טוענים, בטענה המהווה, הלכה למעשה, "הודאה והדחה", כי חשבון הבנק של החברה, שאמנם נפתח לבקשתם, שימש בפועל את מנהל הסניף דאז, מר שמואל בייגל, תוך שהנתבע, שאמנם ערב אישית לכל חוב בחשבון, משמש לצורך כך כ"איש קש". לגרסתם, כל הכספים שנמשכו מהחשבון הועברו לידי מנהל הסניף, שעשה בהם שימוש לצרכיו, לאחר שהסתבך כלכלית.

 

הבנק טוען, כי גרסה זו של הנתבעים הינה חסרת כל בסיס וכי הנתבעים, עצמם, הם שעשו שימוש באשראי שהועמד בחשבון וכי מכל מקום, אין לפטור את הנתבעים מתשלום חובם לבנק על סמך טענתם, כי הם פעלו ביודעין ובמכוון במטרה להונות את הבנק, וזאת לו רק בשל שיקולים של מדיניות משפטית. 

 

3. על הראיות - כללי

מטעם הבנק הוגש תצהירה של הגב' צהלה כספי, בנקאית עסקים בכירה בבנק, אשר במועדים הרלבנטיים לתובענה הייתה אמונה גם על הטיפול בחשבון הבנק נשוא ענייננו ובמסגרת זו אף נכחה במרבית הפגישות שהתקיימו בין הנתבע לבין מנהל הסניף, עובר לפתיחת החשבון בבנק.

 

בתצהירה, פירטה הגב' כספי את כל השתלשלות העניינים הנוגעת לחשבון הבנק החל ממועד פתיחתו, תוך שצירפה לתצהיר מזכרים, תכתובות ואסמכתאות לרוב, שיש בהם כדי להצביע על מעורבותו הפעילה של הנתבע בניהול החשבון, ממועד פתיחתו. כך, בין היתר, צורף דו"ח עושר אישי של הנתבע, שהומצא לבנק על ידי נציגו של הנתבע, מר ששון, בסמוך למועד פתיחת החשבון (העתק הדו"ח צורף כנספח 8 לתצהירה), וכן פורטו העברות כספיות והמחאות שנמשכו מהחשבון במיליוני שקלים במסגרת עסקה לרכישת מזגנים בעבור חברת אפיק ב.ש. בע"מ (להלן: חברת אפיק), שעל פי המידע שמסר הנתבע לבנק, הייתה קשורה לחברה (ראו סעיפים 7-10 לתצהירה וכן נספחים 9-19 לתצהירה). הגב' כספי הצהירה, כי מי שעמדו עמה בקשר לעסקאות אלה היו הנתבע ומר ששון (ראו סעיף 11 לתצהירה). לתצהירה של הגב' כספי צורפו גם העתקי המחאות לפקודת הגב' אהובה אגם, שנמשכו מחשבון החברה (ראו נספח 20 לתצהירה). הגב' כספי פירטה בתצהירה את המגעים שהתנהלו למול הנתבע ומר ששון החל משלהי שנת 2005 לאור החריגה מהמסגרת המאושרת בחשבון, המעידה, אף היא, על מעורבות הנתבע בחשבון, לרבות ניסיונו להגיע להסדר פריסת חוב למול הבנק, כאשר במגעים אלו היה מעורב גם אחיו, מר אמנון ברזילי. גם השתלשלות עניינים זו גובתה במזכרים ובמכתבים שנשלחו לנתבע בזמן אמת (ראו נספחים 24-34). יצוין, כי מתצהירה של הגב' כספי עולה, כי מגעים אלה וניסיונות הנתבע לפרוע את החוב בחשבון נמשכו גם לאחר פטירתו של מנהל הסניף ביום 23.7.06, וכי במהלך שנת 2008 הפקידו הנתבעים סכומים שונים בחשבון, במטרה להקטין את יתרת החובה בחשבון (ראו נספחים 36-46 לתצהירה).     

 

בסעיף 51 לתצהירה, התייחסה הגב' כספי לגרסת הנתבע, שלפיה החשבון נפתח לבקשתו של מנהל הסניף וכי האחרון הוא, ורק הוא, עשה שימוש בחשבון (סעיף 51 לתצהירה):

"קראתי את טענותיו של אסף, כאילו הפעילות בחשבון נעשתה על ידי שמואל. טענות אלה, שהן חסרות כל בסיס, לא הועלו על ידי אסף מעולם, גם לא בסמוך לאחר פטירתו של שמואל, שאז כאמור, הועלתה טענה שונה, כאילו כביכול אסף הלווה כספים לשמואל.. כאמור, במהלך כל הפגישות בבנק בהן נכחתי ביחד עם שמואל, בהן שמואל דרש מאסף בתוקף (והדברים אף הגיעו לעתים להרמת קול) לפרוע את החוב (שכן החשבון התחיל להיות בעייתי עוד לפני פטירתו של שמואל), אסף לא העלה כל טענה כנגד החוב, כנגד שמואל או כנגד הבנק. בפגישות אלו, בנוכחות שמואל, אסף מעולם לא הכחיש את חובתו לפרוע את החוב, לא טען כי הפעילות בחשבון נעשתה על ידי שמואל, כי הכסף הועבר לשמואל, ולא הזכיר כל חוב של שמואל כלפיו."       

 

מטעם הבנק הוגש גם תצהירו של מר אורן ששון, מי שהיה בשעתו מורשה החתימה בחשבון לצד הנתבע. מר ששון הצהיר, כי שימש כיד ימינו של הנתבע וכי במסגרת זו גם היה מורשה חתימה בחשבון החברה בבנק והעביר לבנק הוראות שונות שקיבל מהנתבע. מר ששון התייחס, אף הוא, לעסקת המזגנים בתצהירו, תוך שאישר את מעורבות הנתבע בעסקה. מר ששון הצהיר, כי לא ידוע לו על גורם אחר שמשך כספים מהחשבון וכי למיטב ידיעתו כל אשר נעשה בחשבון נעשה על פי הוראותיו של הנתבע אליו או לבנק.

 

בתצהירו ובחקירתו הנגדית ביקש מר ששון להרחיק את עצמו מהאירועים נשוא התובענה ולהציג את עצמו כמי שאך ביצע את הוראותיו של הנתבע, כפי שנמסרו לו מעת לעת, וזאת מתוך אמון עיוור בנתבע, ובלשונו: "אסף אמר לי ועשיתי, זה לא שלי, החשבון הזה לא שלי.." (ראו פרוטוקול מיום 14.10.13, עמ' 14 ש' 29), ובהמשך (שם, עמ' 15 ש' 6-9):

"..מה שהוא ביקש ממני חתמתי. כל מה שהוא ביקש ממני לחתום אז חתמתי.. אני מיופה כוח, זה לא שלי, זה שלו מה שהוא אומר אני חותם. ראיתי את המסמכים, אסף היה כמו שנוחי דנקנר היום. זו היתה הרמה שלו. מה שהוא אמר עשיתי.."

 

אולם, גרסתו של מר ששון אינה עולה בקנה אחד עם הנספחים הרבים שצורפו לתצהירה של הגב' צהלה כספי, המצביעים על מעורבותו הפעילה בניהול חשבון הבנק של החברה. גרסה זו גם אינה מתיישבת עם עדותו של מר ששון לפני, באשר למעורבותו הפעילה בעסקת המזגנים, עד כדי ביטול יזום של ההמחאות שנמסרו בגדרה ללא התייעצות מוקדמת עם הנתבע, וזאת, לדבריו, לאחר שהסתבר לו כי המדובר בתרגיל "עוקץ", ובלשונו (שם, בעמ' 14 ש' 9-21):

".. אסף והשותפים שלו רכשו מזגנים, אז הוא אמר לי שאנו קונים את המזגנים ובוא תחתום על השיקים אז זלר ביקש והתעקש שאסף יחתום גם, אז אסף חתם על השיקים האלה. זלר אמר לאסף שרוצה שהוא יהיה ערב לשיקים האלה. אחרי תקופה מסוימת ביררתי לגבי המזגנים ולא ידעתי על זה כלום, ביררתי בתחנה המרכזית היה מישהו שמבין עניין שגר בחיפה, ביקשתי ממנו שיבדוק לי על המזגנים, וחזר אלי אחרי כמה ימים הוא חזר אלי ואמר לי שאי אפשר לשחרר את המזגנים כי אין להם תקן, סיני ברזני, היה מישהו מהמשטרה שהיה שוטר הרבה זמן, שכחתי את השם שלו ואמר לי משהו על המזגנים, הוא אמר שזה סתם עוקץ כי המזגנים תקועים שם ולא ניתן לשחרר אותם בגלל הגז שלא עומד בתקן, מה שעשיתי מידית, שיק אחד נפרע, שאר השיקים ישר התקשרתי לבנק ולבטל את השיקים כי זה עקיצה. אני התקשרתי לעו"ד זלר ואסף דיבר איתי ואמרתי לו שזה עקיצה, בקשתי שיחזירו את השיקים האלה, אין מזגנים. הם הצליחו לפרוע אחד מהשיקים, את שאר השיקים ביטלתי. א"חכ לקחתי את כל השיקים ואמרתי לאחות של אסף שהם בכספת ואני עוזב. אחרי שראיתי את ההתנהלות הזו עזבתי."          

 

 

לא מצאתי כי בפי מר ששון הסבר מניח את הדעת, הכיצד ניתן ליישב בין מעורבותו הפעילה בעסקת המזגנים לבין גרסתו, לפיה שימש אך כעושה דברו של הנתבע (שם, עמ' 17 ש' 11-31):

"ש. אם אתה מגלה שיש עוקץ למה לרוץ לבנק, אתה לא הולך קודם לאסף.

ת. ביטלתי את השיק ואז אמרתי לאסף. רציתי לצאת גדול ורציתי להגיד לו שהצלתי לו מלא כסף.

ש. אתה מציג את עצמך פעם אחת כמי שלא יודע כלום ורק חותם ופעם שנייה מציל את העולם ומציל שיקים.

ת. כן אכפת לי מאסף, הייתה לנו מערכת יחסים משפחתית.

ש. אז לא שווה להרים לו טלפון ולראות אם שווה לו העסקה. אתה לא דיברת עם מישהו מוסמך, אמר במכס שקיבלת תעודה שאמרו שאי אפשר להכניס את המזגנים כי אין להם תקן הרבה פעמים יש בעיות כאלה ואפשר לתקן אותן, למה לא דיברת.

ת. לא חשבתי שזה משהו אמיתי. הבנתי שזה עמד שם המון שנים, אמרתי שאם זה עומד שם 5, 6 שנים, אז אין סיכוי.

ש. אתה שם לב שאתה אומר כל הזמן דיברו, אמרו, הם.

ת. סיני ברזני עובד בתחנה המרכזית הוא זה שאמר לי.

ש. אתה לוקח מישהו שאין לו שום סמכות, שום ידע, שום דבר ועל סמך איזה שהיא שמועה שאתה לא בודק עם הבעלים שיודעים שיש בעיה, אולי המחיר היה זול כי היתה בעיה והם חשבו שהם יכולים לפתור אותה.

ת. לפני העסקה הזו הייתה עוד עסקה שלא יצא ממנה כלום, אך לא זוכר אותה, גם כן על מזגנים שבסוף הכל היה פיקציה. לא זוכר מה היה בעסקה הקודמת.

ש. שקונים מציאות במחיר נמוך, תמיד יש בעיה, יכול להיות שהם ידעו שזה עומד חמש שנים רצו בשביל חלפים, רצו להחליף את הגז, רצו למכור לשטחים. איך זה שאתה לא מברר.

ת. אמרו שיש מזגנים אך אין להם תקן. הם יכלו לעשות עם זה משהו אחרי שביטלתי. אני ביטלתי כי לא חשבתי שזה עסקה כשרה."      

 

וזאת לזכור. מר ששון, אשר הציג את עצמו בגדרי ההליך כעושה דברו של הנתבע וכמי שנתן אמון עיוור בנתבע מתוך תמימות, הציג את עצמו באופן שונה לחלוטין בתכניות עסקיות שונות שערך בעבור הנתבע (עמ' 8 בנ/2, עמ' 9 בנ/3):

 "בעל תואר במחשבים, עד לאחרונה שימש כמנכ"ל ובעלים של חברת אולטרייד ALL TRADE  חברה המובילה בישראל בתחום פתרונות מחשוב הגדולה בישראל בעסקי מחשוב יד שנייה (סגנון Ebay.com) מר אורן ששון מקובל כמומחה בעל שם בתחום ה-USED  וה- B2B בישראל ובארה"ב ומעורב בבניית מספר אתרי B2B בארץ ובחו"ל."

 

לאור האמור, לא מצאתי לנכון לתת משקל רב לעדותו של מר ששון.

 

מטעם הבנק העיד גם עו"ד אייל זלר, אשר שימש כנאמן בעסקת המזגנים בה היו מעורבות חברת אפיק והחברה. עו"ד זלר אישר בחקירתו לפני, כי הנתבע היה מעורב בעסקת המזגנים ואף ערב לה באופן אישי (ראו פרוטוקול מיום 3.12.13, עמ' 30 ש' 13 עד עמ' 35 ש' 14).

 

עוד העיד מטעם הבנק מר שאול אגם, בעלה של הגב' אהובה אגם, ששלוש המחאות לפקודתה נמשכו מחשבון החברה. מר אגם אישר בחקירתו הנגדית, כי הוא קיבל לידיו שלוש המחאות המשוכות מחשבון החברה, אותן מסר לו הנתבע. לדבריו, ההמחאות האמורות נמסרו לו על ידי הנתבע לצורך רכישת נכסי מקרקעין, אולם עסקאות אלה לא יצאו אל הפועל בסופו של דבר ותמורת ההמחאות הוחזרה לנתבע בהמחאות נגדיות. מר אגם לא היה יכול להציג אסמכתא לביסוס טענתו כאמור, וזאת, לדבריו, מאחר שהחשבון שבו הופקדו ההמחאות נסגר (ראו פרוטוקול מיום 14.10.13, עמ' 19 ש' 27 עד עמ' 20 ש' 23). 

 

מטעם הנתבעים הוגש תצהירו של הנתבע, מר אסף ברזני, והוא בלבד. בתצהירו הקצרצר והלאקוני של הנתבע, הזהה לתצהיר שנתן בתמיכה לבקשת הרשות להתגונן, הצהיר הנתבע, כך:

"8. החיובים בחשבון בוצעו ללא ידיעתי וללא הרשאתי ועל כן לא ניתן לחייבני בגין חיובים אלו.

 9. אפרט ואומר, כי חשבון מס' 141976 נפתח לצרכים הפרטיים של מנהל סניף הבנק בלבד והוא פתח את החשבון לצרכיו שלו.

10. מנהל סניף הבנק שמואל שמו פנה אלי בסמוך לפתיחת החשבון וביקש, כי ייפתח חשבון על שם החברה ודרכו יוכל לקבל כספים והלוואות שהנם [כך במקור – מ' א' ג'] זקוק להן. אולם מדובר בחשבונו שלו.

11. מנהל הסניף התחייב, כי ישיב את כל הכספים שייטול מהחשבון והצהיר בפניי, כי לא קיים כל סיכון לגבי.

12. כל המסמכים שנחתמו בסניף על ידי – במידה ונחתמו, הנם איפוא מסמכים שלא משקפים את המציאות והחברה הייתה למעשה "צינור" בלבד לצורך העברת כספים והעמדת הלוואות למנהל הסניף.

13. אבהיר מפורשות, לא מדובר היה בחשבון של חברת אסבר אלא בחשבון שבבעלותו של מנהל הבנק שמואל אשר נטל כספים באמצעות החשבון וניהל אותו בעצמו."

 

בחקירתו הנגדית לא היה לנתבע כל הסבר היכול להניח את הדעת, על שום מה לא נעשה כל ניסיון להתמודד בתצהירו עם תצהיריהם של מר ששון והגב' כספי ובפרט עם המסמכים הרבים שצורפו לתצהירה של הגב' כספי, הקושרים אותו לחשבון הבנק של החברה (ראו פרוטוקול מיום 31.12.13, עמ' 31 ש' 19 עד עמ' 32 ש' 11).

 

זאת ועוד, למרות שבעדותו אזכר הנתבע עדים רבים שלכאורה אמורים היו לתמוך בגרסתו, אף לא אחד מהם זומן למתן עדות. כך, למשל, אף שהנתבע העיד בנקודה מהותית ביותר לתיק זה, כי הקשר עם מר בייגל, מנהל הסניף, נוצר לבקשת של אחיינו, מר איציק חממי, וכי האחרון היה מודע לכך שחשבון הבנק נפתח לצרכיו הפרטיים של מר בייגל, הרי שמר חממי כלל לא זומן לעדות מטעם הנתבע. זאת ועוד. אף שהנתבע העיד, כי לאחר פטירתו של מר בייגל הוא פנה לגב' כספי ושטח בפניה את האמת להווויתה בנוגע לחשבון הבנק וכי החל מנקודה זו נוהלו המגעים למול אחיו, מר אמנון ברזילי, הרי שגם האחרון לא זומן למתן עדות מטעם הנתבע. לא זאת אף זאת, גם מר עלי בייגל, אחיו של מר בייגל המנוח, כלל לא זומן למתן עדות, וזאת אף שלגרסת הנתבע המדובר במי שאישר בפניו כי אכן קיים חוב של מר בייגל המנוח כלפיו. לבסוף, ואף שלתצהירה של הגב' כספי צורפו מסמכים הקושרים את אשתו של הנתבע, הגב' פרנסיסקה ברזאני, לחברת אפיק, שלחשבונה הועברו מיליוני שקלים מחשבון החברה, הרי שגם האחרונה לא זומנה למתן עדות ואף לא הוצגו דפי חשבון הבנק של חברת אפיק, שיכולים היו לאשש את גרסת הנתבע, כי המדובר בכספים שהגיעו, בסופו של יום, למר בייגל המנוח.     

 

להימנעות מהצגת ראיות והבאת עדים קיים משקל ראייתי בלתי מבוטל, ולעניין זה יפים הדברים שנקבעו על ידי כב' השופט ס' ג'ובראן בע"א 9656/05 שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ, בפסקה 26 לפסק הדין (2008):

"לעיתים, הדרך שבה מנהל בעל דין את עניינו בבית המשפט הינה בעלת משמעות ראייתית, באופן דומה לראיה נסיבתית, וניתן להעניק משמעות ראייתית לאי הגשת ראיה. התנהגות כגון דא, בהעדר הסבר אמין וסביר - פועלת לחובתו של הנוקט בה, שכן היא מקימה למעשה חזקה שבעובדה, הנעוצה בהיגיון ובניסיון חיים, לפיה דין ההימנעות כדין הודאה בכך שלו הובאה אותה ראיה, היא הייתה פועלת לחובת הנמנע ותומכת בגרסת היריב. בדרך זו ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה."

 

כמו כן, באופן דומה נקבע בפסיקה, כי:

"...כלל הנקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי-הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה." 

 

(ראו ע"א 548/78 שרון נ' לוי, פ"ד לה(1) 736, 760 (1980); ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ' רוזנברג, פ"ד מז(2) 605, 615 (1993); ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ (2011)).

 

הגרסה שהציג הנתבע בהליך זה הייתה מלכתחילה תמוהה, ומנוגדת לשכל הישר. חקירתו הנגדית של הנתבע, שהתאפיינה בסתירות למול גרסתו המוקדמת, כפי שנשמעה בדיון המקדמי בבקשת הרשות להתגונן, וכן בסתירות למול התשובות, כפי שניתנו על ידו, בתצהיר המענה לשאלון מטעם התובע, אך העצימה את הרושם, כי מדובר בגרסה שאין לתת בה אמון.

 

יש לזכור, כי עדותו של הנתבע הינה עדות יחידה של בעל דין מעוניין. לעניין זה קובע סעיף 54 לפקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"א-1971, כי פסיקה על סמך עדות יחידה שאין לה סיוע דורשת הנמקה מפורטת. בע"א 295/89 חיים רוזנברג נ' שרה מלאכי, פ"ד מו(1) 733 (1992) נקבע, כי בית המשפט רשאי להסתמך על עדות יחידה של בעל דין מקום בו הוא נותן "אמון מלא באמיתותה". כפי שיובהר להלן, אין זה המקרה שלפני.

 

בטרם אדרש לניתוח הראיות שהוצגו לפני בתיק זה, יש להסיר מעל הפרק את טענת הנתבעים, שלפיה מסמכים שונים שנדרשו להם לביסוס הגנתם לא הומצאו להם על ידי הבנק. טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם ההליכים המקדמיים הארוכים שהתנהלו בתיק זה, שבגדרם ניתנו לנתבעים הזדמנויות רבות לקבלת מסמכים, שאותן הם כלל לא ניצלו. כפי שיובהר להלן, עם סיום הליך ההוכחות והמצאתם של המסמכים הנוגעים לחשבון הבנק של חברת אפיק הסתבר, כי המסמכים שיכולים היו לבסס את טענת ההגנה של הנתבעים היו, בכל העת, ברשותם.   

 

4. הראיות המצביעות על מעורבות הנתבע בחשבון הבנק של החברה

א. הפירכות בגרסת הנתבע

כאמור, מטעם הנתבעים הוגש תצהירו הקצרצר והלאקוני של הנתבע, הזהה לתצהיר שנתן בתמיכה לבקשת הרשות להתגונן. בחקירתו הנגדית לא היה לנתבע כל הסבר שיכול להניח את הדעת, על שום מה לא נעשה כל ניסיון להתמודד בתצהירו עם תצהיריהם של מר ששון והגב' כספי ובפרט עם המסמכים הרבים שצורפו לתצהירה של הגב' כספי, הקושרים אותו לחשבון הבנק של החברה (ראו פרוטוקול מיום 31.12.13, עמ' 31 ש' 19 עד עמ' 32 ש' 11):

"ש. אני אומר לך שהתצהיר בבקשה לרשות להתגונן והתצהיר כעדות ראשית שנתת לחקירה היום למעשה זהים נטענים בהם אותן טענות אחת לאחת, האם לפני שחתמת קראת את התצהיר והאם הובאו לעיונך גם תצהיריהם של אורן ששון ותהילה כספי, עדי הבנק, על כל הנספחים.

ת. אני קראתי וגם שמעתי את צהלה ושמעתי את עו"ד זלר, ואת התצהיר שלי. קראתי את התצהירים של צהלה כספי ואורן ששון.

ש. לתצהירים של צהלה כספי צורפו למעלה מ-40 נספחים, מסמכים שאתה חתום עליהם, צורפו חוזים שאתה ערב להם, למה אין שום התייחסות בתצהיר שלך לכל המסמכים האלה.

ת. אני לא מבין את השאלה.

לשאלת ביהמ"ש: הנספחים של צהלה כספי יש להם הרבה מאד מסמכים ותצהיר עדות ראשית שלך הוגש אחרי שקראת את התצהיר של צהלה, הוא יחסית קצר ואין התייחסות ספציפית לכל הנספחים.

ת. מה ששאלו אותי עניתי ואני יכול לענות.

ש. אתה אומר שקראת את התצהיר של צהלה למה לא התייחסת בתצהיר שלך למסמכים.

ת. אין לי מושג. אני מבין את העניין, לא התייחסתי לשאלות, לא הבנתי במה מדובר. אם יש משהו אני יענה. את התצהיר עשיתי בהולנד, הייתי אחרי תאונה, הייתי אצל השגריר ועם קביים ועשיתי שם את התצהיר וחתמתי, זה היה כל כך מהיר. היה משהו מהר מה בבית המשפט ועשיתי משהו מהר, עד שקיבלו אותי בשגרירות ההולנדית לקח לי הרבה זמן, בסופו של דבר עשיתי את התצהיר, עד שסיימתי והגעתי לארץ לביהמ"ש.

המשך חקירה: מי הכין את התצהיר עבורך.

ת. אני ועורך הדין. זה בטלפונים, לא ישבתי לידו והכנו, אני בסה"כ לאחר התאונה שהשיניים נשברו לי, לא יכולתי לדבר. לא נכנסתי לכך בעומק, אני לא טיפש, זה מה היה."

 

הסבריו של הנתבע אינם משכנעים, שהרי עמד לרשותו פרק זמן של למעלה משנה, מיום הגשת תצהירו של מר ששון ועד למועד הגשת תצהירו שלו, שבמהלכו יכול היה להתייחס לגרסת הבנק בפרוטרוט. לחילופין, יכול היה הנתבע להגיש תצהיר משלים עובר לשמיעת עדותו ובו התייחסות לגרסת הבנק, כפי שאף הודיע כי בכוונתו לעשות, עת הגיש את תצהירו ביום 28.6.12, כשנה לפני שנשמעה עדותו לפני. במצב דברים זה, מתקבל הרושם כי לנתבע לא היה הסבר של ממש למסמכים הרבים שצורפו לתצהירי הבנק, הקושרים אותו לחשבון הבנק של החברה.   

 

מכל מקום, וכפי שציינתי, הגרסה שהציג הנתבע בהליך זה הייתה מלכתחילה תמוהה. הנתבע, שלגרסתו היה באותה עת איש עסקים עתיר נכסים שעסקיו חובקי עולם, ביקש לשכנע את בית המשפט, כי הוא הסכים להעמיד את חשבון הבנק לשימושו הבלעדי של מר בייגל ואף לערוב באופן אישי לחשבון ללא הגבלה בסכום, וזאת ללא כל היכרות מוקדמת עם מר בייגל ומבלי שקיבל כל טובת הנאה בגין כך, כאשר מניעו לכך הוא כי "אולי ביום מן הימים אצטרך אותו", ובמילותיו הוא (שם, עמ' 32 ש' 14 עד עמ' 33 ש' 6):

"הכיר לי אותו בן אחי, איציק חממי, שהיה המנכ"ל בחברת 'גמול', ואמר לי שיש מנהל בנק שאני רוצה שתכיר אותו שיש לו בעיה שאולי תוכל לפתור. עשינו  פגישה והגעתי למנהל הבנק שקוראים לו שמואל בייגל וסיפר לי שיש לו בעיה מאד גדולה והוא זקוק לכסף. אמרתי לו או שאני אשלח לו כסף, הוא אמר אין צורך תפתח חשבון ואני אסתדר עם החשבון הזה, אני צריך את זה לחודש חודשיים יש לי בעיה עם קרקע, הוא התחיל ממש לבכות ואמר לי שהוא יקבל התקף לב, הוא ימות אמרתי לו תירגע יהיה בסדר, הוא רצה שאני אפתח חשבון, נתתי לו את הדרכון ההולנדי שלי, הוא אמר שיעמיד לי אשראי, חזר אלי אחרי רבע שעה ואמר שאי אפשר לתת פרטי הכי טוב בשבילנו שתפתח חברה, אמרתי לו אני לא בארץ, אמר לי לא חשוב תפתח חברה ותביא לי מישהו שיעזור לי לסדר את כל הדברים בחברה ואני אגיד לו בדיוק מה לעשות, אז אני הסכמתי פתחנו חברה אחרי יומיים, 'אסבר', ולפי זכרוני היה לי אנשים שנתנו לי כל מיני הצעות עסקיות, אורן ששון שהיה בחברה שעובד במחשבים, צלצלתי אליו ושאלתי אותו אם הוא יכול לעזור לי כי אני לא בארץ וסיפרתי את הכול ואמרתי לו מה שמנהל הבנק מבקש הוא אמר אין בעיה אני אבוא לבנק, והוא הגיע לבנק, הראיתי לו את החברה אמרתי לו לעשות חותמת, הכל היה כל כך מהר וזה היה עסק שלא עניין אותי, זה היה בשביל לעזור למנהל הבנק, ומפה תמשיך הלאה, זה מה נגמר בחדר של המנהל בבנק דיסקונט, לא זוכר את הרחוב. שם הוא קרא לצהלה ואמר לה דיברו ביניהם וסידרו, אמרתי בסדר הלכתי פתחתי חשבון וחתמתי על החשבון, וזהו. מאותו זמן אורן המשיך את כל התהליך.

לשאלת בית המשפט: למה שמישהו שבערך אתה לא מכיר אתה עושה את הדבר הזה.

ת. עשיתי את זה כי ביום מן הימים אצטרך אותו בגלל שהחיים כאלה לפעמים צריך את האנשים, היום הוא צריך אותי ואולי אני אצטרך בעתיד, המטרה שלי לעזור לו.

ש. תוכל להסביר את הקשר לאחיין שלך ואליו.

ת. האחיין שלי היה מנכ"ל של כמה חברות בארץ, היה מנכ"ל של אוויס, קונצרן כמו איי.די.בי. הוא ביקש ממנו, שאלתי את איציק חממי מה זה בשבילך הוא אמר שזה יעזור לו בעתיד כי הוא מנהל סניף." 

 

 

כאמור, מר חממי לא זומן לעדות מטעם הנתבע. בחקירתו הנגדית נשאל הנתבע על שום מה לא טרח לזמן את מר חממי לעדות מטעמו והשיב, כך (שם, עמ' 33 ש' 9-23): 

"ש. למעשה ההסכמה שלך לפתוח את החשבון נעשתה על פי בקשתו של איציק חממי.

ת. לא, לבקשתו של שמואל בייגל.

ש. מי שיצר את הקשר בינך לבין שמואל בייגל זה חממי.

ת. כן.

ש. מר חממי ידע למעשה שאתה רק הולך לעזור לאדון בייגל והחשבון לא יהיה שלך אלא חשבון פיקטיבי עבור בייגל הוא ידע זאת חממי.

ת. כן.

ש. למה לא ביקשת מחממי שייתן תצהיר לביהמ"ש ויסביר זאת.

ת. מר איציק חממי אני פיטרתי אותו לאחר שלאון רקנטי קנה את החברה ולאור זה שהיה כל מיני דברים שלא הסכמתי עליהם אז אנחנו היה לנו קונפליקט וביקשתי ממנו, מחממי, לבוא ולתת עדות הוא אמר לי שהוא בשבילי לא יעשה כלום כי מגיע לו עדיין פיצויים מהחברה.

ש. סיפרת את כל הסיפור הזה לעורך הדין אליהו נאמן לפני שחתמת על התצהיר בבר"ל ובעדות הראשית.

ת. ניסיתי לעשות כל מה שצריך כדי להוכיח מה שצריך. חממי יודע את זה. אני מאמין שסיפרתי לעורך הדין שלי אבל אני לא זוכר."

 

למותר לציין, כי הסברו זה של הנתבע איננו משכנע, שהרי בנסיבות אלה ניתן היה לזמן את מר חממי לעדות באמצעות בית המשפט.

    

מכל מקום, וגם אם אקבל את גרסתו של הנתבע, לפיה הוא ביקש לסייע למר בייגל לאור בקשתו של אחיינו, מר חממי, הרי שניתן היה לצפות כי הנתבע יעמיד לטובתו של מר בייגל הלוואה, וזאת ללא הסיכון הטמון בהעמדת החשבון לשימושו של מר בייגל, כאשר הנתבע ערב באופן אישי לחשבון. הנתבע, שניסה לשוות לגרסתו ממד מתקבל על הדעת, ביקש להדגיש בעדותו כי לא היה טמון סיכון של ממש בהעמדת החשבון לטובת מר בייגל, וזאת משום שהאחרון ביקש ליטול כספים מהחשבון אך "לחודש חודשיים". אולם גרסה זו של הנתבע אינה מתיישבת עם העובדה, שהנתבע, לדבריו, כלל לא התעניין במצב החשבון, לא בחלוף "חודש חודשיים" ולא בכלל (שם, עמ' 36 ש' 15-29):

"ש. מתי נודע לך לראשונה שיש חוב בחשבון ושהוצאו מהחשבון כספים.

ת. זה לא עניין אותי, אני יודע שבייגל בסמכות שלו ובכוח שלו זה לא עניין אותו, לא הסתכלתי, לא בדקתי את החשבון, בחיים לא ראיתי ולא קיבלתי דפי חשבון. לא קיבלתי כרטיס מגנטי שמאפשר לי להיכנס לחשבון.

ש. מתי פנו אליך מהבנק ואמרו שיש בעיה.

ת. צלצל אלי אורן ששון אחרי שבייגל נפטר ואמר לי שאמרו לו לחתום על תצהיר, שהבנק אמר לו לחתום על תצהיר ואין לו שום בעיה, והלך לצהלה לבדוק מה הסטאטוס שלו בחשבון והיא אמרה לו שאם הוא יתן תצהיר אז הוא יצא מהעניין ומאותו יום לא שמעתי ממנו.

ש. אתה רוצה לומר לי שבפעם הראשונה שמעת שיש בעיה בחשבון הוא זה שאורן ששון אמר לך שהוא התבקש לתת תצהיר בבנק.

ת. כשבאתי לצהלה זה הימים שידעתי על זה, לא זוכר מתי זה היה, אבל זה מופיע במסמכים.

ש. זה היה לפני ששמואל מת או אחרי ששמואל מת.

ת. לפני שהוא מת גם שמעתי משהו אך לא נכנסתי לזה, זה לא עניין אותי.

ש. למה זה לא עניין אותך.

ת. כי הכסף היה עבור שמואל בייגל. כל מה שאני קיבלתי מהבנקים אני שילמתי.

 

ובהמשך (שם, עמ' 37 ש' 14 עד עמ' 38 ש' 12):

"אתה איש עסקים עתיר נכסים ועושה עסקאות ועובד עם בנקים ובא אליך מנהל סניף ואומר לך שהוא רוצה לפתוח חשבון ורוצה להוציא ממנו כסף והוא לא רוצה שהבנק ידע שזה הוא שמוציא כספים.

ת. זה היה מצוקה אישית של בייגל.

ש. האם חשבת שזה לא תקין. אתה עצמך חשבת שזה לא תקין.

ת. המעלה של  בן אדם שמאיים עלי בהתאבדות זה לא מעניין, הוא היה על סף התאבדות, אני חושב שבגילי ידעתי שזה מה שיכול להיות. לא יודע אם חשבתי, היה לי ספקות אך בגלל שהוא כזה בכיר היה פותר את הבעיה, הוא אמר חודש חודשיים, יש לו מגרש שקנה, מכר לא נכנסתי לפרטיות שלו, לא עניין אותי, אם הייתי מביא לו הלוואה ממני הייתי עושה את זה והוא היה מחזיר לי. אני יודע שנפגשתי באמסטרדם עם אח של בייגל ודיברתי איתו אחרי שהוא מת.

ש. אתה הצעת לו הלוואה והוא דחה אותה. למה לא הצעת לו הלוואה.

ת. הוא פתר את הבעיה, למה שאני אביא כסף מהבית שלי, מהכיס שלי אם יש בנק והוא יכול לסדר את זה.

ש. באופציה הזו אתה מסכן את עצמך.

ת. לא. אבל אני עשיתי את הסיכונים, אין לי סיכונים, מנהל בנק יש לו ביטוח אישי יש לו הכל, אני מאמין בזה, זה מנהל סניף גדול, הוא לא ילד קטן. זה לא סיכון היה מבחינתי. שיש דברים משמיים אי אפשר לדעת.

ש. אמרת שלמעשה אתה לא הרגשת שיש סיכון כי בייגל אמר שהוא יחזיר את הכסף חודש חודשיים.

ת. נכון.

ש. זאת אומרת שמבחינתך אחרי חודש חודשיים היה אמור החשבון הזה לעמוד באפס.

ת. אני חשבתי שזה יקח שלושה חודשים או חצי שנה.

ש. בדקת מה קורה בחשבון.

ת. בייגל בדק את החשבון, הוא היה בלחץ והוא צלצל אלי והוא ביקש את דוח העושר ונתתי לו והיה ביננו דיבורים בטלפונים ואני מאמין שהיה לו קצת קשה, אך בתוך הבנק אני חושב שהוא יכול לטאטא את זה כי זה היה שלו.

ש. אני שאלתי אם בדקת אחרי חודש חודשיים  ובייגל בדק, מה היו התוצאות של בייגל.

ת. זו בעיה שלו, זה חשבון שלו, אני אגיד לו מה לעשות בחשבון?

ש. שאלת אותו אם הוא החזיר את הכסף.

ת. לא

ש. למה לא.

ת. כי זה לא עניין אותי."    

 

כמדומני, כי דברים אלה מדברים בעד עצמם.

 

לבסוף אציין, כי גרסתם של הנתבעים מעוררת קושי לא מבוטל גם לנוכח העובדה, כי באופן תמוה, וחרף טענותיהם כי כל הכספים שהוצאו מחשבון הבנק שימשו, כביכול, רק את מר בייגל, נמנעו הנתבעים מלהגיש הודעת צד ג' או תביעה כנגד עזבונו של מר בייגל. לא מצאתי, כי בפי הנתבע הסבר סביר למחדלו זה (שם, עמ'  35 ש' 1-8; עמ' 43 ש' 30 עד עמ' 9).

 

ב. הסתירות הפנימיות בגרסת הנתבע

כפי שכבר ציינתי, עדותו של הנתבע לפני התאפיינה בסתירות למול עדותו המוקדמת, כפי שנשמעה במהלך הדיון בבקשת הרשות להתגונן שהגישו הנתבעים, וכן בסתירות למול התשובות, כפי שניתנו על ידו, בתצהיר המענה לשאלון מטעם התובע (השאלון ותצהיר המענה לשאלון הוגשו וסומנו ת/3א ו-ת/3ב, בהתאמה). 

 

כך, ואף שבתצהיר המענה לשאלון הכחיש הנתבע, כי הוא מכיר את הגב' אהובה אגם (ראו סעיפים קטנים ט'-י"ב בסעיף 6 לתצהיר המענה לשאלון מטעם התובע, ת/3ב), הרי שבחקירתו הנגדית נאלץ הנתבע להודות, כי הוא ידידו הקרוב של מר אגם, בעלה של הגב' אגם, וזאת לאחר שמר אגם אישר בחקירתו, כי הוא אכן קיבל המחאות לפקודת אשתו מהנתבע (ראו פרוטוקול מיום 31.12.13, עמ' 42 ש' 3-8).

 

זאת ועוד. אף שבתצהיר המענה לשאלון הצהיר הנתבע, כי הוא הוא כלל אינו יודע פרטים באשר לבעלותה הנטענת של אשתו, פרנסיסקה, בחברת אפיק (ראו סעיפים קטנים ז' ו-ח' בסעיף 6 לתצהיר המענה לשאלון מטעם התובע, ת/3ב), הרי שבחקירתו הנגדית נאלץ הנתבע להודות, כי אשתו אכן החזיקה בכ-30% ממניות חברת אפיק (ראו פרוטוקול מיום  31.12.13, עמ' 41 ש' 27-29):

"ש. אנו צירפנו מסמכים לתצהיר של צהלה שלפרנסיסקה היו שלושים אחוז מניות בחברת אפיק.

ת. אמת. אשתי לא דובר עברית, לא קוראת עברית, בקשתי ממנה לפני הרבה זמן לעשות עסקה עם אפיק, אך זה לא עניין אותי".

   

בנוסף, במהלך הדיון המוקדם, בבקשת הרשות להתגונן, העיד הנתבע, כי הוא, עצמו, ביקש לפתוח חשבון בבנק דיסקונט, כי לצורך כך הגיע לסניף וביקש שיועמד לו אשראי בגובה של כ- 1,000,000 ש"ח ₪, כי נאמר לו על ידי מר בייגל כי לצורך כך יידרש להמציא "בטחונות או בית" וכי רק לאחר מכן, במהלך ארוחת צהריים, ביקש ממנו מר בייגל לעשות בחשבון זה כבשלו (ראו פרוטוקול מיום 21.10.10, עמ' 3 ש' 28 עד עמ' 4 ש' 2; עמ' 7 ש' 19-25). הנתבע העיד גם, כי מר ששון הוצג בפניו על ידי מר בייגל, וכי מר ששון היה איש אמונו של מר בייגל ופעל מטעמו (שם, עמ' 2 ש' 24 עד עמ' 3 ש' 14):

"ש. אז מי ניהל את העסק הזה?

ת. מישהו מטעם מנהל הבנק.

ש. מי זה?

ת. קוראים לו ששון.

ש. אורן ששון.

ת. כן.

..

ש. אני מפנה אותך לכתב תביעה, בנספח ב', אני רואה ששני מורשי החתימה בחשבון החברה זה ברזני אסף וששון אורן, זה אותו אורן שאתה התכוונת שאתה אמרת שהוא ניהל את העסקים?

ת. אני מאמין שכן.

ש. זה נכון שלפי מסמכי פתיחת החשבון לך או לאורן, לכל אחד היתה זכות חתימה לבד?

ת. אני לא זוכר, אני יודע שחתמתי.

ש. על מסמכי פתיחת החשבון?

ת. כן, ולא נהנתי מכלום, אפילו לא קיבלתי סנט אחד.

ש. את אורן ששון אתה הכרת?

ת. כן.

ש. מאיפה הכרת את אורן ששון?

ת. משמואל בייגל ז"ל, מנהל הסניף."  

 

בחקירתו הנגדית לפני, חזר בו הנתבע מגרסה זו והעיד, כי הוא, עצמו, כלל לא ביקש לפתוח חשבון בבנק, כי הוא הגיע לסניף ונפגש עם מר בייגל וזאת אך ורק לבקשת אחיינו, מר חממי, וכי מר ששון היה נציגו שלו ולא עושה דברו של מר בייגל, כנטען (שם, עמ' 32 ש' 14 עד עמ' 33 ש' 6; עמ' 33 ש' 9-15; עמ' 40 ש' 1-2, ש' 8-11). הנתבע עומת בחקירתו הנגדית עם סתירות אלה בגרסאותיו והשיב, כך (שם, עמ' 40 ש' 8-15): 

"ש. אישרת לנו למעשה שהכרת את אורן בשנת 2004.

ת. כן, הוא היה מסדר מחשבים, הוא היה מסדר את המחשבים לילדים שלי, והכרתי אותו והוא ראה שאני עושה עסקים ואז היה מביא לי הצעות עסקיות, באותו יום שהייתי אצל בייגל נזכרתי בו ופניתי אליו, ואמרתי לו בוא לעזור לבייגל.

ש. לשאלה שלי בחקירה ביום 21.10.10 מאיפה הכרת את אורן ששון נתת תשובה שונה לחלוטין. מפנה לעמ' 3 ש' 10-11.

ת. אני אמרתי באותו יום שאני הכרתי את אורן ששון והבאתי אותו לשמואל בייגל. אני לא יודע מה כתוב."

 

סתירה נוספת נמצאה בגרסתו של הנתבע בכל הנוגע לדו"ח העושר שלו, שהומצא לבנק על ידי מר ששון, בסמוך לפתיחת החשבון. כך, במסגרת חקירתו המוקדמת, העיד הנתבע, כי דו"ח העושר נערך על ידי הגב' כספי, אשר רשמה את הפרטים מפיו בכתב ידה (ראו פרוטוקול מיום 21.10.10, עמ' 6 ש' 22-25):

".. זה היה מסמך שהוא ביקש ממני, איך שאמרתי את המילה, לכסות את התחת שלו, הוא הפנה אותי לצהלה וצהלה לקחה עט והתחילה לרשום. זה לא היה מודפס ועכשיו זה מודפס. בשבילי זו חתימה שלי אבל אני לא יודע אם אני קשור לזה, אני לא יודע, הכל יכול להיות. הכל היה כתוב בעט, היא שאלה אותי שאלות מה יש לי וישבתי ואמרתי לה."

 

ובהמשך (שם, בעמ' 7 ש' 1-4):

"..שמוליק אמר לי שהוא כבר השתמש בחשבון והוא מבקש בטחונות אמרתי לו למה אתה צריך והוא אמר לי הרבה דברים ושאני ארשום כמה דברים ושהוא יסדר את העניין, הוא שלח אותי לצהלה ואתה יכול להביא אותה והיא אמרה לי לכתוב מה יש לי ואמרתי לה שאני כותב עם שגיאות אז היא כתבה מה שאמרתי לה." 

 

במסגרת חקירתו הנגדית לפני, סיפק הנתבע גרסה שונה לחלוטין באשר למסמך האמור (ראו פרוטוקול מיום 31.12.13, עמ' 37 ש' 1-11):

"ש. לתצהיר העדות הראשית של צהלה כספי צורף נספח 8 דוח פרופיל נכסים שלך, שאתה אישרת שאתה חתום עליו, יש בדוח הפרופיל פירוט של מספר רב של נכסים שיש לך בתי מלון, עשרות מיליוני שקלים בחשבונות בנק, אתה מוכן לומר מדוע נתת את הפירוט הזה לבנק.

ת. אורן ששון התקשר אלי ואמר לי שמואל בייגל ביקש ממנו לשלוח איזה משהו בשביל כיסוי תחת שלו, אמרתי לו בטלפון תכתוב, ולא זוכר מה שכתבתי, ומה שכתבתי זה אפילו לא 10%, אמרתי לו תכתוב, ושלחתי לו. הוא ביקש ממני לכסות את התחת שלו, זה מה שהיה. שלחתי וחתמתי.

ש. אתה אמרת שפתחת את החשבון שחתמת את הערבות האישית והבאת את דוח העושר שזה לא החשבון שלך ואתה לא מתכוון לעשות שימוש בחשבון זה.

ת. נראה לך שאני אבגוד בבייגל, אני בקשתי שיגיד לצהלה אך בייגל לא הסכים וביקש ממני שזה יישאר ביננו."

 

גרסת נוספת, שלשית במספר, סיפק הנתבע בהמשך חקירתו (שם, עמ' 38 ש' 4-6):

"ת. בייגל בדק את החשבון, הוא היה בלחץ והוא צלצל אלי והוא ביקש את דוח העושר ונתתי לו והיה ביננו דיבורים בטלפונים ואני מאמין שהיה לו קצת קשה, אך בתוך הבנק אני חושב שהוא יכול לטאטא את זה כי זה היה שלו."

 

מעבר לעובדה שסתירות רבות אלה פוגעות באופן משמעותי במהימנות גרסת הנתבע, יש בהן כדי להעצים את חוסר ההיגיון בגרסת הנתבע, שהרי גם אם הנתבע ביקש, לכאורה, שלא לבגוד במר בייגל בחייו, אין כל הסבר על שום מה בחר לכבוש את גרסתו עד אשר הוגשה התובענה ועל שום מה לא חשף בפני הבנק את השימוש שעשה מר בייגל בחשבון החברה מיד עם פטירתו. הדברים מקבלה משנה תוקף לנוכח העובדה שלאחר מותו של מר בייגל הנתבע לא היסס לטעון בפני הגב' כספי, כי הוא העמיד לטובת מר בייגל הלוואה בגובה של כ-2 מיליוני שקלים, שטרם הוחזרה (שם, עמ' 35 ש' 12-18):

".. אחרי שהוא נפטר אני הלכתי לצהלה ואמרתי לה צהלה את יודעת שהחשבון הזה ככה וככה הוא חייב כסף ואני לא יודע מה לעשות, היא אמרה לי שהיא נכנסת לטיפול משפטי והיא תטפל בזה, הם התחילו לדבר עם אח שלי, אח שלי היה איתם, לא נכנסתי לזה. הוא היה בן אדם, אם הוא היה חי הוא היה מחזיר, הוא היה אדם נפלא, אחרי ששמעתי אותו, אחרי ששמעתי אותו והוא בכה לידי, רציתי לשלוח לו כסף הוא אמר לי לא, תבדוק את החשבון שלו ומבטיח לך שתראה את הכסף." 

 

 ובהמשך (שם, עמ' 43 ש' 12-29):

"ש. ביום 26.11.06 נספח 36 לתצהיר צהלה סיכום פגישה שערכה צהלה שבה השתתפו לפי הרישום אסף ברזני, אמנון ברזילי, רענן וצהלה. בסיכום אומרת צהלה שאתה נתת הלוואה לבייגל של שני מיליון ₪.

ת. הייתה שיחה שהכסף שהוא ביקש 4 מיליון ₪, בייגל פתח את החשבון ולא יודע מה לקח משם, התברר לי שהחשבון הוא 4 ומשהו מיליון, כל הכסף הזה עבר אליו, זה שהוא קיבל מאיציק חממי והוא החזיר לי, זה אמרו לי אני לא יודע את זה בוודאות. בשיחה הזו שישבו רענין מנהל הבנק החדש עם אח שלי ואיתי ועם צהלה, אח שלי הציע להחזיר להם את הכסף, אני לא הסכמתי אני אמרתי לו שהוא לא יודע במה מדובר ושלא יתערב, אח שלי אמר שאני מפריע לו בבנק ואז אמרתי לו שאם יש לו בעיות שיפתור אותם מול הבנק.

ש. זאת אומרת שאח שלך הציע את כל הסדר הפריסה כי הוא כי הוא רצה להיות טוב עם הבנק.

ת. העברתי לאח שלי את כל הסמכויות בארץ בגלל שאני נסעתי להולנד, הוא קיבל את כל החברות כאן, והוא אוהב את השואו, לדבר. אמרתי לו שזה לא חוב שלי.

ש. ביקשת מאחיך לתת תצהיר לצורך התביעה.

ת. לא.

ש. למה.

ת. לא ידעתי שצריך. אם צריך אפשר להביא." 

 

מובן, כי העובדה שהנתבע פעל להסדרת חובו למול הבנק לאחר פטירתו של מר בייגל אינה מתיישבת עם גרסתו שלפיה הוא כלל לא היה מעורב בניהול החשבון וכי מר בייגל, עצמו, הוא שמשך מיליוני שקלים מהחשבון. עוד יותר בלתי מתקבל על הדעת, כי אחיו של הנתבע, מר אמנון ברזילי, אשר הוסמך על ידי הנתבע לטפל בענייניו בארץ, יתחייב לפני הבנק לכסות את יתרת החובה, מקום שבו ידע כי בייגל הוא אשר משך מהחשבון מיליוני שקלים, כנטען. בנסיבות אלה, אך מתבקש היה, כי הנתבע יזמן את אחיו למתן עדות מטעמו, ואולם הנתבע לא עשה כן, כאמור, ולמותר לציין, כי הסברו של הנתבע על שום מה לא טרח לזמן את אחיו לעדות מטעמו איננו משכנע. הדברים מקבלים משנה תוקף, בשים לב לעובדה שמהלך השנים 2007 ו-2008 הפקידו הנתבעים סכומים שונים בחשבון, במטרה להקטין את יתרת החובה בחשבון, כאשר מנספח 41 לתצהירה של הגב' כספי עולה, כי לצורך כך חתם הנתבע ביום 16.12.07 על בקשה למתן הלוואה במט"ח בסך 112,000,000 יין, אשר הוזרמו לחשבון החברה לצורך הקטנת יתרת החוב. בחקירתו הנגדית הכחיש הנתבע כי חתם על בקשה למתן הלוואה מהבנק וטען, כי ככל הנראה המדובר בחתימת אחיו (שם, עמ' 44 ש' 10-16).

 

ג. ההמחאות לפקודת הגב' אגם

כאמור, לתצהירה של הגב' כספי צורפו מסמכים רבים, ובהם גם צילומים של שלוש המחאות שנמשכו מחשבון החברה לפקודת הגב' אגם, האחת ביום 28.11.05 בסך 263,574 ₪, השנייה ביום 15.12.05 בסך 233,000 ₪ והשלישית ביום 21.12.05 בסך 163,000 ₪. משנשאל הנתבע במסגרת השאלון שנשלח אליו על ידי הבנק באשר להמחאות שנמשכו לפקודת הגב' אגם, השיב כי הוא אינו יודע מי זו אהובה אגם "ועבור מה נמשך השיק באם נמשך" (ראו סעיפים קטנים ט'-י"א בסעיף 6 לתצהיר המענה לשאלון מטעם התובע, ת/3ב).

 

הגב' אגם זומנה לעדות מטעם הבנק, אולם בסופו של דבר התייצב לעדות בעלה, מר אגם, וזאת לאחר שהגב' אגם לא חשה בטוב והסתבר כי הפרטים אודות ההמחאות מצויים, ממילא, בידיעתו. באשר לאותן המחאות שנמשכו מחשבון החברה לפקודת הגב' אגם, העיד מר אגם, כך (פרוטוקול מיום 14.10.13, עמ' 19 ש' 27 עד עמ' 20 ש' 8):

"ש. מה הקשר שלך לגב' אהובה אגם.

ת. אשתי. עוד מעט 50 שנה.

ש. מציג לך העתק של שלושה שיקים, תספר באיזה נסיבות השיקים האלו הגיעו אליך (נספח 20 לתצהיר צהלה כספי).

ת. אסף ברזני נתן לי אותם. אסף ברזני הוא איש עסקים שהיה בעל בית של התחנה המרכזית, אני מכיר אותו בתור פתח תקוואי, הוא כל הזמן מחפש מציאות, הוא אמר לי קח 30 אלף דולר, 40 אלף דולר, תמצא לי בית, דירה, מגרש, קרקע לקנות. נתן לי שיק ראשון בחודש 28.11.05 לפני שמונה שנים. ראיתי שאין עסקה לאחר כמה ימים אז נתתי לו שיק נגדי על אותו סכום. לצערי, אין לי ניירות משנת 2005, והחשבון הזה סגור, לא יכולתי להוציא דף להביא הוכחות, אולי בנק דיסקונט יכול היה להוציא דפים. החשבון הוא של אשתי, אהובה אגם, מס' 700037 בבנק דיסקונט. זה היה חשבון פרטי שמנו אותו כפיקדון כי לא צריך לדווח על זה אם לא תצא עסקה. אם היתה יוצאת עסקה היה מקבל חשבונית. אני קבלן בניין 40 שנה ועוסק במכירת מגרשים. אותו סיפור שני השיקים האחרים, גם החזרתי. לא היו שום עסקאות שיצאו אל הפועל."

 

ובחקירתו הנגדית (שם, בעמ' 20 ש' 10-17):

"ש. אשתך היתה בעלת שליטה בחברה בורסאית.

ת. כן. אלוני מיתר בשנת 2007.

ש. אם מישהו, אם אדם כלשהו טוען שהשיקים האלה שאנו מדברים עליהם, נמסרו לאשתך תמורת מניות בחברה הבורסאית. הוא דובר אמת או שקר.

ת. היה דיבור שיכול להיות שיקבל מניות בורסאית, בסופו של דבר הוא [קיבל] את הכסף.

ש. לא היתה עסקה

ת. עסקה לא הייתה."

 

בחקירתו הנגדית, אשר נשמעה לאחר עדותו של מר אגם, נאלץ הנתבע להודות, כי מר אגם הינו ידידו הטוב. אולם, הנתבע העיד, כי ההמחאות האמורות נמסרו למר אגם על מנת לסייע למר בייגל, ובמילותיו (פרוטוקול מיום 31.12.13, עמ' 42 ש' 1-8):

"ש. את שאול אגם אתה מכיר.

ת. כן.

ש. ספר לביהמ"ש באיזה נסיבות הכרת את שאול אגם.

ת. שאול אגם הוא קבלן גדול בארץ הוא בונה הרבה בארץ, הוא ידיד טוב שלי, הכרתי לפני 25 שנה.

ש. בשנת 2005 עשית איתו איזה שהיא עסקה ונתת לו שיקים.

ת. לא, אורן ששון צלצל אלי ואמר שבייגל צריך כסף והוא צריך מישהו לתת לו שיקים ולקחת ממנו כסף, לא הבנתי, אמרתי לו שתיגש לחבר שלי שאול ותסביר לו מה אתה רוצה, ותבקש ממנו מה שאתה רוצה ואגיד לו שזה בסדר. וזה מה שהיה. זה שהוא קנה מכר לא יודע."

 

מובן, כי אין כל היגיון בגרסה זו של הנתבע, שלפיה ההמחאות נמסרו למר אגם ובמקביל הועברה תמורתם למר בייגל, שהרי לגרסת הנתבע מר בייגל יכול היה לעשות בחשבון כבתוך שלו. מכל מקום, גרסה זו אינה עולה בקנה אחד עם גרסתו של מר אגם, שעדותו הייתה מהימנה עליי, ולפיה תמורת ההמחאות הועברה בחזרה לנתבע.

 

ד. עסקת המזגנים

כאמור, לתצהירה של הגב' כספי צורפו מסמכים רבים, הקושרים את הנתבע לחשבון הבנק, ובהם המסמכים הנוגעים לעסקת המזגנים. מסמכים אלה מצביעים על כך, כי לחשבון חברת אפיק, או לגורמים הקשורים אליה, הועברו סכומים בסך מצטבר של כ-3,000,000 ₪, וזאת, ראשית, במסגרת שתי העברות בנקאיות לחשבון חברת אפיק, האחת מיום 6.9.05 בסך 1,625,000 ₪ והשנייה מיום 13.9.05 בסך 350,000 ₪ ובהמשך, במסגרת שלוש המחאות שנמשכו מחשבון החברה לפקודת חברת אפיק, א. גלנטי ומר משה מורגנשטרן, הראשונה מיום 26.9.05 בסך 287,000 ₪, השנייה מיום 26.9.05 בסך 740,210 ₪ והשלישית מיום 1.11.05 בסך 193,390 ₪.  

 

חרף זאת, הצהיר הנתבע, במענה לשאלון שנשלח אליו, כי אין לו כל ידיעה באשר לאותן העברות כספיות שבוצעו במסגרת עסקת המזגנים, כי ככל הנראה המדובר בפעולות שנעשו על ידי מר ששון וכי הוא כלל אינו "מכיר עובדות לגבי עסקת מזגנים לא רכשתי ולא קיבלתי כל מזגנים ואיני יודע כלל באיזה סכום מדובר (ראו סעיף קטן ו' בסעיף 6 לתצהיר המענה לשאלון, ת/3ב).

 

גם בחקירתו הנגדית העיד הנתבע בלהט, כי לא היה לו כל קשר לעסקת המזגנים; כי מי שהיה מעורב בה הוא מר ששון וכי המדובר, כביכול, בעוד אמצעי של מר ששון להעברת כספים מחשבון הבנק של החברה לחשבונו של מר בייגל, ובלשונו (שם, עמ' 34 ש' 14-26):

"ש. אתה למעשה בא ואומר אני מוכן לפתוח חשבון עבור שמואל בייגל שיוכל לעשות כספים מהבנק עבור עצמו ולך לא יהיה קשר לזה.

ת. תבדוק את החשבון של בייגל ותראה את הכסף אצלו. הכסף נמצא אצלו. אני לא עשיתי את זה בשבילי, לא לקחתי דולר ולא השתמשתי באף דולר בשבילי ואני מוכן ללכת למכונת אמת, אם אצא משקר אני מוכן לשלם פי מאה, אם הוא [היה] חי היום, הוא היה משלם.

ש. אתה אומר שמהחשבון של אסבר יצאו 4 מיליון ₪ יצא לשמואל בייגל.

ת. לא יודע איך הוא עשה את זאת אך אתה תראה את הכסף בחשבון שלו, יכול להיות שזה קצת פחות מ-4 מיליון הוא עשה את זה עם אורן ששון ביחד. אני לא מאשים את צהלה, אני חושב שצהלה עשתה מה שאמרו לה.

ש. אפשר להוציא כסף מחשבון בשלושה אופנים. אפשר למשוך שיק לפקודת מישהו לעשות העברה לפקודת מישהו ואפשר להוציא מזומן מחשבון.

ת. אפשר לעשות זאת בכל מיני דרכים, אני לא יודע איך יצא הכסף מהחשבון. תשאל את אורן ששון. מזגנים, מקררים לא יודע משום דבר."

 

בהמשך חקירתו, אישר הנתבע כי היה מודע לקיומה של עסקת המזגנים, אולם עמד על כך שגם עסקה זו נועדה לשרת את האינטרסים של מר בייגל (שם, עמ' 40 ש' 16 עד עמ' 41 ש' 26):

"ש. אנו צירפנו לתצהיר של צהלה כספי הסכם רכישת מזגנים, נספח 17, הסכם בין גלנטי יזמות לאפיק ייבוא ושיווק למכירת 620 מזגנים כשאפיק מזגנים שהיא קונה מתחייבת בהסכם להחתים אותך על כתב ערבות. אתה חתום על הערבות?

ת. זו לא חתימה שלי. אפילו אם חתמתי בשביל מה צריך ערבות.

..

ש. החתימה שהראיתי לך עכשיו זה לא חתימה שלך.

ת. לא שלי. וגם בחיים לא שמעתי על מקררים.

ש. על העסקת מזגנים לא שמעת עליה.

ת. על מזגנים שמעתי.

ש. היית שותף לה ואישרת אותה.

ת. לא, אדון אורן אמר שיש עוקץ ואמרתי לו שאם יש עוקץ שיעצור ושיגש לבייגל ויסביר לו. כל זה הייתי בהולנד לא הייתי בארץ.

ש. אז איך התחילה העסקה.

ת. אורן ששון עשה אותה, אני לא יודע את הפרטים, אורן ששון הסביר לי את העסקה שהוא נפגש עם זה שנפטר עם עוז ניצן, עשו חברות ביניהם, אמרתי לא מעניין אותי. אתה אומר שהעסקה יצאה לדרך, אני לא יודע כלום, לאן הלך הכסף, לא יודע אם היה עוקץ.

ש. שהוא מספר לך ואתה אומר תעצור, למה אישרת לו מלכתחילה לאשר את העסקה.

ת. אני הבנתי שמעבירים את הכספים בשביל בייגל ולא עניין אותי איך עושים את זה."

    

כאמור, גרסה זו של הנתבע – אשר הינה בגדר גרסה כבושה, שנשמעה לראשונה רק במסגרת חקירתו הנגדית, הגם שמדובר בנספח שצורף לתצהירה של הגב' כספי – אינה עולה בקנה אחד עם יתר המסמכים שצורפו לתצהירה של הגב' כספי. גרסה זו של הנתבע אף לא מתיישבת עם גרסתו של עו"ד אייל זלר, הקושרת אותו לעסקת המזגנים. ודוק. עו"ד זלר אישר בחקירתו, כי השיקים שנמשכו מחשבון החברה שימשו לרכישת מזגנים, וזאת במסגרת עסקה שבוצעה בין חברת גלנטי ומר עוז ניצן, לבין חברת אפיק ומר משה מורגנשטרן, כאשר הנתבע ערב באופן אישי לביצוע התשלום (ראו פרוטוקול מיום 3.12.13, עמ' 30 ש' 15-22):

".. בחור בשם עוז ניצן ז"ל היה מעורב בייבוא של מזגנים מסין לישראל, עקב תקלה מכתב האשראי בגין הטובין לא שולם, בסופו של דבר שטרי המטען נרכשו על ידי הספק הסיני על ידי גלנטי, הונפקו שטרי מטען על שם גלנטי, הסחורה הייתה מיועדת להימכר לחב' אפיק במסגרת הסכם בין עוז לבין משה מורגנשטרן. חלק מהתמורה שולמה בשיקים של חב' אסבר, במסגרת אותו הסכם בין גלנטי ובין אפיק, כאשר המוכרת גלנטי באמצעות עוז עמדה על כך שהשיקים לכיסוי התמורה שהיו שיקים דחויים יהיו בערבות אישית של הבעלים של אסבר, למיטב ידיעתנו זה היה אסף ברזני, למיטב זיכרוני שיקים או חלקם היו בערבות אישית של אסף ברזני בחתימה על גב השיק כאשר ההסכם בין אפיק ובין גלנטי גם כלל ערבות אישית של אסף ברזני לתשלום ההתחייבות."

 

בהמשך, הבהיר עו"ד זלר מי היו הנפשות הפועלות שהיו מעורבות בעסקה, כאשר לדבריו הנתבע הוצג בפניו כבעל המניות של החברה ומי שהינו הגב הכלכלי של מר מורגנשטרן, ובהתאם לכך ערב  להתחייבויות חברת אפיק כלפי חברת גלנטי במסגרת העסקה (שם, בעמ' 31 ש' 6-22):

"ת. הייתי בעיקר בקשר עם מר אורן ששון שהוצג לפניי כנציגו ואחיינו של בעל המניות, הייתי בקשר עם מר משה מורגנשטרן, דובר על כך שהסחורה תימכר באמצעות ערוץ קניות של חב' אפיק עם אסבר בלי אסבר, היתה אמורה לרכוש ביחד עם גברת בשם גלית בן שמחון, לא חושב שבסופו של דבר היא נמכרה בערוץ הקניות הזה, אך היא נמכרה באמצעות אפיק.

ש. אמרת מקודם שהוצג לפניך על ידי אחיינו של בעל המניות.

ת. בעל המניות של אסבר אסף ברזני, שהוצג לפני כמי שהוא הגב הכלכלי של משה מורגנשטרן.

ש. מי מימן את העסקה. איזה חברה מימנה את העסקה.

ת. הייתה את חברת אפיק אח"כ היתה את חב' אפיקים ששם היה מעורב עוד בחור בשם מוריס אסייג ששולמו כספים עבור המזגנים.

ש. מי עוד.

ת. אסבר, אפיק, אפיקים.

ש. באיזה נסיבות נפגשת עם מר אסף ברזני.  

ת. אסף היה במשרדי ביחד עם אורן ששון הפגישה נועדה על מנת לסכם את פרטי ההתקשרות בין גלנטי לבין אפיק, לנוכח הדרישה של גלנטי לקבל ערבות אישית של אסף התקיימה הפגישה, בסופה אסף לא חתם על כתב ערבות אישית בפני אלא דרשנו שזה ייחתם מול עורך דין מטעמו וכך זה היה. למעט אותה פגישה אני לא חושב שהיו עוד פגישות נוספות שבהן אסף נכח, רוב הקשר היה באמצעות משה מורגנשטרן."

 

וחזר והבהיר בחקירתו הנגדית (שם, עמ' 32 ש' 5-15):

"ש. בהקשר למה שהעדת כאן קודם למעשה אסף ברזני הוא ערב להתחייבויות חב' גלנטי.

ת. לא. הוא ערב כלפי חב' גלנטי.

ש. כלפי איזה חברה הוא ערב.

ת. הוא ערב להתחייבויות הקונה כלפי המוכר, הקונה היא חב' אפיק ב.ש. ייבוא בע"מ.

ש. אבל הוא לא ערב להתחייבויות אסבר.

ת. לא ניכר מהמסמך שהוא ערב לאסבר.

ש. אתה ידעת באותם זמנים מה היה תחומי העיסוק של אסבר.

ת. א – לא. ב – כן נאמר לי, כל מה שנאמר לי נאמר לי על ידי משה מורגנשטרן. נוכח העובדה שאורן ששון ליווה אותו ואסף הצטרף לפגישה, הנחתי שמה שנאמר לי על ידי משה לא מופרך והוא אמר לי שהכוונה של אפיק ואסבר להיות בעלים של אותו ערוץ קניות טלוויזיוני, שאסבר נותנת את המימון לתמורת הרכישה, זה נראה לי הגיוני נוכח הפקדת השיקים או מסירת השיקים."

 

 

יצוין, כי עו"ד זלר הכחיש בחקירתו הנגדית מכל וכל, כי עסקת המזגנים הייתה בגדר "עוקץ" (שם, עמ' 33 ש' 11-18):

"ש. מציג לך את נספח 26 (לתצהירה של גב' צהלה כספי) סיכום פגישה עם אורן מיום 18.1.06. לגבי העובדות שאורן אמר. הוא אומר ביום 18.1.06 כי שיתוף הפעולה עם חב' אפיק קרס. זה אמת או שקר.

ת. לא יודע.

ש. לטענתו משה מורגנשטרן מנכ"ל אפיק ביצע עוקץ יחד עם זלר ועוז ניצן, אמת או שקר.

ת. זה לא אמת. לי משה מורגנשטרן אמר דברים הפוכים שהוא נעקץ על ידי אסף ואורן.

ש. מה שהוא אומר אורן ששון זה שקר מוחלט שאתה ביצעת עוקץ יחד עם משה מורגנשטרן.

ת. ברור."

 

גרסתו של עו"ד זלר באשר למעורבותו של הנתבע בעסקת המזגנים עולה בקנה אחד עם גרסתה של הגב' כספי, אשר העידה בחקירתה הנגדית על הקשר הישיר בין החברה לבין חברת אפיק (פרוטוקול מיום 3.12.13, עמ' 44 ש' 2-3):

"אסף אמר שאפיק זה פרנסיסקה אשתו וזה כמו הלוואת בעלים."

 

ובהמשך (שם, עמ' 44 ש' 24-27):

".. אנו ידענו שאפיק הבעלות היא של מוריס ושלום אסייג ושל פרנסיסקה. יש לי סיכום שכתבתי לעצמי בזמן אמת, מיום 4.9.95. מוגש ומסומן ת/1. פרנסיסקה העבירה באיזה שהוא שלב את המניות שלה לאסבר ולמורגנשטרן והוא אמר שהוא רוצה לממן את העסקים האלה כי אסבר מרוויחה מזה, מוכרים את זה באינטרנט."

 

הנה כי כן, הנתבע היה מעורב באופן ישיר בעסקת המזגנים, שבגדרה הועברו מחשבון החברה כשלושה מיליוני שקלים, באופן המצביע על כך שחשבון הבנק נשוא ענייננו אכן שימש את הנתבעים, או  מי מטעמם, וזאת בניגוד גמור לגרסת הנתבע. כפי שיובהר להלן, ככל שעוד נותר ספק, המסמכים שהומצאו לתיק בית המשפט לאחר סיום הליך ההוכחות סותמים את הגולל על גרסת הנתבע.

 

ה. המסמכים שהוגשו לתיק בית המשפט בסיום הליך ההוכחות

עם סיום שמיעת הראיות בתיק, ולאחר שהנתבע אישר בחקירתו הנגדית, כי אשתו אכן החזיקה ב-30% ממניות חברת אפיק, ערך הבנק חקירה שהעלתה, כי הגב' פרנסיסקה ברזאני, אשתו של הנתבע, ערבה באופן אישי לחשבון חברת אפיק בבנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ, שאליו, כאמור, הועברו מיליוני שקלים מחשבון החברה. עוד העלתה הבדיקה, כי הנתבע, בעצמו, ערב באופן אישי להתחייבויותיה של חברת אפיק לספקית השירותים טק דטה ישראל (טי.די) בע"מ.

 

לאור האמור, הגיש הבנק, ביום 16.2.14, בקשה שבגדרה התבקש בית המשפט להורות לבנק מרכנתיל להמציא לתיק בית המשפט את מסמכי זכויות החתימה בחשבון חברת אפיק, שאליו, כאמור, הועברו מיליוני שקלים מחשבון החברה, וכן את דפי החשבון לתקופה שמיום 1.9.05 ועד ליום 30.11.05. לבקשה צורפה החלטה שניתנה בבקשת רשות להתגונן שהגישה הגב' פרנסיסקה ברזאני, אשתו של הנתבע, במסגרת תביעה בסדר דין מקוצר שהוגשה נגדה על ידי בנק מרכנתיל בגין יתרת החובה שהצטברה בחשבון הבנק של חברת אפיק, וזאת לנוכח היותה ערבה אישית להתחייבויות חברת אפיק בחשבון (בש"א (חי') 18817/06 ברזאני פרנסיסקה נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (2007)). למקרא ההחלטה האמורה עולה, כי במסגרת בקשת הרשות להתגונן לא הועלתה כל טענה מצד הגב' ברזאני, לפיה מר בייגל המנוח הוא אשר עשה שימוש בכספים שהצטברו בחשבון, וזאת אף שהגב' ברזאני ביקשה להתגונן בפני התביעה בטענות הגנה שונות. עוד צורף לבקשה פסק דין שבגדרו נדחתה בקשת הנתבע לביטול פסק דין שניתן נגדו במעמד צד אחד בגין ערבותו להתחייבויות חברת אפיק לספקית השירותים טק דטה ישראל (טי.די) בע"מ (ת"א (ת"א) 14868/06 ברזאני אסף נ' טק דטה ישראל (טי.די) בע"מ (2007)).

    

לאחר שנעתרתי לבקשה, הוגשו המסמכים האמורים לתיק בית המשפט. ממסמכים אלה עולה, כי הגב' פרנסיסקה ברזאני, אשתו של הנתבע, הייתה מורשית החתימה בחשבון חברת אפיק, וזאת בנוסף להיותה ערבה בחשבון, וכי בחשבון זה אכן נתקבלו מיליוני שקלים שהועברו מחשבון הבנק של החברה.

 

 בהחלטה נוספת, מיום 4.9.14, הורתי כך:

"המבקשים יגישו בתוך 14 ימים מהיום תצהיר אם הם כופרים במסמכים שהועברו מבנק מרכנתיל. אם הם כופרים במסמכים, יתקיים מועד חקירות נוסף בו יעידו פקידי מרכנתיל והמצהיר מטעם המבקשים. אם אינם כופרים במסמכים יוכלו להגיש סיכומים קצרים בהתייחס למסמכים אלו בתוך 30 ימים מהיום."

 

הנתבעים, אשר בחרו באפשרות השנייה, הגישו סיכומים משלימים שבהם אמורים היו הם להתייחס למסמכים החדשים שהוגשו. התייחסות עניינית למסמכים אלה לא מצאתי בסיכומי הנתבעים. תחת זאת, הלינו הנתבעים על צירופן של ראיות חדשות באיחור וללא רשות בית המשפט.

 

מאחר שהסתבר, כי המסמכים שיכולים היו לבסס את טענת ההגנה של הנתבעים היו מצויים, בכל העת, בהישג ידם, ומאחר שהנתבעים לא המציאו מסמכים אלה לביסוס גרסתם, אין לי אלא לקבוע, כי גרסתו של הנתבע הנה גרסת בדים וכי הכספים שהוצאו מחשבון החברה הועברו מכיס אחד של הנתבע לכיסו האחר, ולא למר בייגל המנוח, כנטען.

 

ניתן היה, על פני הדברים, לסיים כאן את פסק הדין. אולם, התנהלות הבנק במתן האשראי לחברה מעלה תמיהות כה רבות, שיש לעמוד עליה. ראשית, לצרכי תיק זה, שכן אמנם, כפי שהבהרתי לעיל, גרסת הנתבע 2 נסתרה, יחד עם זאת, הליך מתן האשראי מעלה תהיות שמא אולי, הייתה כאן התנהלות חריגה. שנית, ובעיקר, ככל שלא הייתה התנהלות חריגה במקרה זה בהליך מתן האשראי, עולות מהעדויות עובדות מאד מטרידות, המצביעות על הקלות הבלתי נסבלת של קבלת אשראי בגובה מיליוני שקלים מבנק מסחרי בישראל, בהליך בחינה בלתי תקין, וללא כל בטוחות, זולת ערבות אישית של בעל החשבון. על כך להלן;

 

5. על התנהלות הבנק והקלות הבלתי נסבלת במתן האשראי

מהראיות שהתבררו לפני במסגרת הליך זה עולה, כי הבנק, התובע, העמיד אשראי בגובה ארבעה מיליוני שקלים לחברה חדשה, חסרת כל פעילות, כאשר הבטוחה היחידה שהבנק דרש לצורך כך היא ערבותו האישית של הנתבע, שהינו איש עסקים מוכר ומבוסס לכאורה. כפי שיובהר להלן, חומרת הדברים בענייננו התבררה במלוא עוצמתה במהלך עדותה של הגב' צהלה כספי מטעם הבנק. מפאת חשיבות הדברים, בחרתי להביא את הדברים כמעט במלואם;

 

וכך העידה הגב' כספי בחקירתה הנגדית (פרוטוקול מיום 3.12.13, עמ' 36 ש' 18 עד 38 ש' 17):

"ש. אנו נמצאים בסיטואציה ואת לא חולקת שהבנק הגיש תביעה על סך של 4.4 מיליון ₪ ולבנק במועד הגשת התביעה לא היו שום בטוחות ממשיות כנגד האשראי.

ת. הייתה ערבות של אסף.

...

ת. חב' אסבר היא חברה חדשה ידענו מלכתחילה שלא היו דוחות מע"מ ולא דוחות כספיים ואנו הסתמכנו על אסף.

ש. הסתמכתם על אסף.

ת. נכון כי החברה היא חברה חדשה.

ש. זאת אומרת נוהלי הבנק מאפשרים מתן אשראי של 4 מיליון ₪ לחברה חדשה ללא כל בטחונות וללא כל בטוחות בהסתמך על אסף.

ת. בהחלט.

...

ש. את רוצה לומר שמגיע אדם בשם אסף ברזני ועל סמך זה שקוראים לו אסף ויש לו חברה שהיא בעלת חשבון על סמך זה שקוראים לו אסף נותנים לו 4 מיליון ₪.

ת. נותנים גם יותר זה הוא והמשפחה שלו והחברות בבעלותם לפי ידיעתנו, ואמנון ברזני אחיו היה ידוע בבנק.

ש. אמנון ברזני לא חתם על שום ערבות ואת לא יכולה לחייב אותו בשום דבר.

ת. נכון.

...

ש. זאת אומרת איך אתם קובעים למי לתת וכמה עד אותם 8 מיליון. מה הקריטריונים.

ת. עד 5 מיליון זה סמכות אישית שזה אומר שיש כל מיני קריטריונים וכשסמכות אישית זה של מנהל הבנק.

...

ש. אתם מוכנים לתת להקמת חברה חדשה עד 5 מיליון, נכנס בן אדם אומר שהוא מקים חברה חדשה תנו לי 5 מיליון ₪ להתחלה, מתי כן ומה הקריטריונים.

ת. אנו רוצים לממן עסקים, אסף ברזני היה ידוע בשוק, הוא היה מוכר, הוא היה מגיע לכל מיני מקומות עם אחיו, הכיר אותו סגן מנהל החטיבה, מנהל החטיבה, על השם שלו אנו נותנים אשראי גבוה יותר. יש שיקול דעת. 4 מיליון ₪ השתמש בסמכות שלו, מאחר והוא הכיר את אסף ומה שיש מאחוריו ודוח העושר האישי חיזק את מה שחשבנו.

...

ש. אנו מדברים על מה שהוביל לשיקול הדעת. אני אומר לך שהוא לא הכיר שום עסקים שלו אבל אנא תפריכי זאת תאמרי לי איזה עסקים שלו הוא הכיר שיכול להחזיר 4 מיליון ₪.

ת. אסף בא והציג שהוא מבעלי גמול, שהוא ואחיו זה אותו הדבר, כל חוב שלו זה כמו החוב של אחיו. על סמך הידע שהיה עליו ועל סמך היכרויות של ראשי הבנק איתו ועם המשפחה אז הוא אישר.

...

ש. שום בדיקה.

ת. אתה קורא לזה שום בדיקה. דו"ח העושר האישי הוא בדיקה מסוימת. אם יש לו נכסים ב- 70 מיליון יורו אז הוא יכול להחזיר 4 מיליון ₪.

...

ש. הדוח הזה אחרי שהוא ניתן לך חתום והכל בסדר, או אפילו לפני היתה בדיקה של הבנק לגבי הנכונות של הנתונים.

ת. לא.

ש. אפילו מינימלית, מסמכי בעלות, היה משהו.

ת. לא.

...

(כל ההדגשות לעיל ולהלן שלי – מ' א' ג')"     

 

הנה כי כן, אשראי בגובה של ארבעה מיליוני שקלים ניתן לחברה חדשה, חסרת כל פעילות עסקית, וזאת רק משום שבעל החברה או אחיו, הינם אנשי עסקים מוכרים ומבוססים לכאורה, כשהמבקש מנפנף בדו"ח עושר אישי, אשר כלל לא נבדק על ידי כל גורם שהוא בבנק.

 

בהמשך חקירתה הנגדית של הגב' כספי הסתבר, כי מיד לאחר העמדת האשראי בחשבון, העמיד הבנק לחברה הלוואות בסכומי עתק, כאשר סכומים אלה התנדפו מיד מהחשבון, לטובת מימון עסקאות שונות ומשונות של חברת אפיק, שכלל לא נבדקו לעומקן על ידי הבנק (שם, עמ' 40 ש' 13-32):

"לשאלת בית המשפט: נניח שאת 4 מיליון ₪ שאפשר להבין שהסתמכתם על השם שלו, עכשיו מתנהל העסק ואתם מתבקשים לתת אשראי של 350 אלף ₪ ואתם מבקשים הוכחה.

ת. יכול להיות שהמילה הוכחה היא לא מדויקת, אנו מבקשים הסבר, המסגרת הזו מלכתחילה ניתנה לצורך עסקים, הזדמנויות שהוא רוצה לממש, זה יכול להיות נדל"ן או עסקים אחרים.

....

ש. את הסכום הראשוני אתם נותנים על סמך היכרות עסקית ואת האישור הסופי אנו נותנים על סמך הסבר ללא בדיקה.

ת. אנו לא מבצעים [בדיקה] של נכונות ההסבר. זה היה בימים הראשונים של פתיחת החשבון, הוא נחשב בעיננו אדם אמין ומוכר ולכן קיבלנו את ההסבר."

 

ובהמשך (שם, עמ' 43 ש' 15 עד עמ' 46 ש' 30):

"ש. דיברנו על הנושא של סעיף 8 לתצהירך שבו הועמד לחברה אשראי של 350 אלף ₪ וראינו שלא הייתה הוכחה בקשר לזה, רציתי שתפני לסעיף 13 לתצהירך והפעם אנו מדברים על 1.027 מיליון ₪ כאשר את רושמת שניתנה על סמך דברי אורן ששון שזה נדרש לצורך ביצוע עסקה לרכישת מכונות כביסה. אני רוצה שתאמרי לי איזה הוכחה קיבלתם לעסקה כזו גדולה.

ת. לא קיבלנו הוכחה, הוא דיבר על זה ואנו הסכמנו.

...

ש. פה בעצם אפיק מקבלת את האשראי למה את נותנת אשראי דרך אסבר לחברה אחרת, לאפיק.

ת. בסופו של דבר לא נפתח חשבון לאפיק, אסף אמר שאפיק זה פרנסיסקה אשתו וזה כמו הלוואת בעלים.

...

ש. יש לך לקוח שהיא אסבר ו-ת/1 מסביר למה נתת לאסבר אשראי, למעשה עכשיו את מממנת חברה אחרת אז עדיין, לאן בשרשור אנו נגיע רק על סמך דיבורים, בלי אף בטוחה.

ת. באופן עקרוני אושרה מסגרת זו ללא שום כיוון לאן ואיפה הכסף הזה צריך להתממש ללא בטחונות, כל מה שעושים מעבר לזה זו החלטה או שיקול דעת רגעי שתסביר לי, [ב]עקרון יכולנו להתלות את ה- 4 מיליון והוא היה צריך להחזיר את הכסף, כאן אמרנו שנעשה בחלקים, מבחינתנו אפיק היא חברת בת והוא רצה להרוויח ממנה כסף.

...

ש. איזה בדיקות ערכת לגבי חב' אפיק.

ת. יכול להיות שביצענו, אני לא זוכרת. אין לי את כל התיק..."

 

 

באם לא די בדברים חמורים אלה, הרי שבהמשך חקירתה הנגדית של הגב' כספי הסתבר, כי גם כאשר הצטברה יתרת חובה משמעותית בחשבון הבנק של החברה ולבנק כבר היה ידוע, כי המדובר בחוב בעייתי, אפשר הבנק לנתבעים ליטול הלוואה ספקולטיבית בגובה 112 מילון יין מחשבון החברה במט"ח, וזאת בניסיון להקטין את יתרת החובה בחשבון, כאשר גם בהזדמנות זו, כאשר ידועה לבנק חומרת הדברים, הבנק לא טורח לבקש מהנתבע לשעבד איזה מבין נכסיו כנגד מתן ההלוואה, על מנת לשפר את מצב הבטוחות שבידי הבנק (שם, בעמ' 46 ש' 31 עד עמ' 48 ש' 20):

"ש. סעיף 38 לתצהירך – שבו את מספרת אחרי כל השתלשלות העניינים שהכל התגלה, ביום 17.12.07 חתם אסף בשם החברה על קבלת הלוואה במט"ח על סך 112 מיליון יין כ-4 מיליון ₪ אני שואל אחרי כל זה איזה בטוחה את קיבלת להלוואה. 

ת. זה לא היה בטוחה אלא לכיסוי החוב, הוא רצה להעביר את החשבון בשקלים לחוב ביניים, אך זה אותו אשראי, הוא רצה להתחיל להחזיר את זה בצורה אחרת. זה אותו חוב זה לא אשראי חדש.

לשאלת בית המשפט: ...  פה זה כבר אחרי שכל הסיפור נחשף, הלוואה ביניים זו לא הלוואה בשקלים וזה שינוי בחוזה, בחוזה מבלי להסתכל עליו כל שינוי ייעשה בכתב, ולכן אתם יכולים להתנות את ההסכמה בבטוחה. למה אתם לא עושים זאת.

ת. כעיקרון היו כבר בשלב זה המון פגישות עם הנהלת הבנק בעיקר של אמנון, עדיין בשלב זה היה עוד כבוד לאמנון לאיש העסקים שבא והבטיח שהכסף יוחזר. כסף לא נכנס בצורה אחרת, אם היה סיכוי כלשהו לקבל משהו אז הסכימו לבקשה שלו........ האמנו לא רק לו אלא גם לאמנון, אמנון היה עדיין איש בכיר במשק הישראלי. באופן עקרוני עד שאנו תובעים ומגישים תביעה לביהמ"ש זה הרבה זמן. אנו מנסים לקבל את הכסף בדרך נעימה יותר. אנו דיברנו והוא הפקיד קצת כסף בהתחלה ולא נדיר לפרוס חוב.

המשך חקירה: אם כל ההסתמכות היתה על אמנון, מה היתה הבעיה לבקש אפילו לא בטוחה אלא ערבות אישית של אמנון ברזני.

ת. יכול להיות שביקשו.... מי שדיבר ההיררכיה הגבוהה יותר היה חזי מנצור סגן ראש חטיבה עסקית והוא היה אחראי על מרכזי העסקים. מפנה לסעיף 32.

 

 

ובהמשך (שם, בעמ' 49 ש' 4-20):

"קיבלתם דוח עושר על 70 מיליון יורו שנתיים קודם, הרבה ממנו בנכסים באירופה. נניח שזה איבד חצי, עדיין זה 35 מיליון יורו, עושים איתו הסכם הלוואה חדש, נספח 41, זה בסדר הוא יכול להחזיר 5 שנים אין כסף נזיל, שיתן עכשיו בטוחה, מה לא מכובד בלבקש בטוחה.

ת. .... כל זה היה כי בא לשם אמנון ודיבר עם ההנהלה שמכירה אותו במשך שנים והסכימו. לא הרענו את מצבנו, לפרוס לחמש שנים."          

 

ציטוטים אלו הם על קצה המזלג. הפרוטוקול מעלה תשובות דומות רבות נוספות.

 

התנהלות הבנק במקרה זה היא בעייתית וחמורה, וזאת בלשון המעטה שבהמעטה. כידוע, אינטרס ראשון במעלה של הבנק – ובאופן ישיר של הציבור כולו – הינו בשמירת יציבותו הכלכלית, תוך הקפדה על גביית חובות הלקוחות והימנעות מהחשפות למשברי נזילות. כפועל יוצא של האמור, לבנק מוקנית זכות להקטין או לבטל מידית מסגרת אשראי במצב של שינוי לרעה בכושר הפירעון של הלקוח, העלול לסכן את הבנק באי יכולת לגבות את החוב, או במקרה של היווצרות תנאים אחרים המחייבים הקטנה מיידית או ביטול של מסגרת אשראי, או במקרים אחרים המותרים על פי כל דין.

 

בע"א 1507/11 בנק מזרחי טפחות בע"מ נ' אלבס (2014), נדונה השאלה האם לחייב בנק להזרים,  על סמך הסכם מסגרת אשראי, כספים בחשבון המצוי בחובה לצורך מימוש עיקול שהוטל על החשבון. הבנק טען כי יש חשיבות רבה כי לבנק יהיה שיקול דעת להפסיק הזרמת אשראי, גם אם קיימת מסגרת אשראי, וזאת כיון שלעיתים מורע מצבו של הלקוח. בית המשפט העליון קיבל את הטענה וקבע (בפסקה 19 לפסק הדין):

"לא ניתן להפריז בחשיבות הקיימת מבחינת אינטרס הציבור בשמירה על שיקול הדעת הנתון לבנק להחליט האם ומתי לפעול למימוש הבטוחות שניתנו לו על-ידי הלקוח ובשמירה על הקשר הכלכלי-הרציונאלי שבין יכולת החזר האשראי של הלקוח על-פי מכלול נתוניו ובין תנאי הסכם המסגרת והיקף הבטוחות שידרוש הבנק. כל אלה הינם שיקולים כבדי משקל המשליכים על יציבות המערכת הבנקאית ועל שמירת חוסנה."

(הדגשה שלי – מ'א'ג')

 

(ראו גם ע"א 459/13 אלמודן בע"מ נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ, פסקה 11 (2014); ע"א 6916/04 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 4 (2010, להלן: עניין בנק לאומי); ע"א 1304/91 טפחות – בנק משכנתאות לישראל בע"מ נ' ליפרט, פ"ד מז(3) 309, 328 (1993); ע"א 636/89 ד"ר כחולי נ' בנק ברקליס-דיסקונט בע"מ, פ"ד מה(3) 265 (1991); דנ"א 1740/91 בנק ברקליס-דיסקונט בע"מ נ' פרוסט קוסטמן, פ"ד מז(5) 31 (1993)).  

 

בענייננו, כאמור, אשראי בגובה ארבעה מיליוני שקלים ניתן לחברה חדשה, חסרת כל פעילות, וזאת רק בשל העובדה שבעל החברה הוא איש עסקים מוכר ומבוסס לכאורה, או למצער אחיו. זאת על סמך דו"ח עושר אישי שלפיו הינו בעל מספר בתי מלון בארץ ובעולם, בעל מניות בחברות ציבוריות ופיקדונות של עשרות מיליוני שקלים, אשר לא נבדק על ידי כל גורם שהוא בבנק. לא זאת אף זאת, גם לאחר שהתברר לבנק, כי בחשבון החברה נוצרה יתרת חובה משמעותית, ניאות הבנק להעמיד לטובת החברה הלוואה בסיכון גבוה, וזאת ללא כל בטוחות הולמות, ולמצער, שעבוד של איזה מבין נכסיו של הנתבע, הנזכרים בדו"ח העושר.

 

בכל הנוגע לתיק שלפניי, התנהלות זו של הבנק, מעלה לפחות צלו של חשש כי מי מטעם הבנק היה מעורב בדרך זו או אחרת בחשבון האמור, לכל הפחות על דרך של חריגה מנהלי בדיקה מקובלים. עם זאת, לאור הסתירות והפרכות בעדות הנתבע, ולאור המסמכים שהוצגו הקושרים בין הנתבע לחשבון, גם חשש כאמור, אינו מגיע כדי תמיכה בגרסת הנתבע עצמו, ועל כן אני מקבלת את התובענה.

 

אשר לפן הציבורי עקרוני, הרי ככל שאין מדובר בהתנהלות חריגה באופן מתן האשראי, הדברים מעוררים חששות כבדים ביותר שיש להעמיד לבחינת רשות הפיקוח על הבנקים.

 

יש לזכור, כי במשוואת היחסים שבין הבנק לבין הלקוח נהנה הבנק מעדיפות ברורה, הן בכוחו לכפות את תנאי ההתקשרות, הן מבחינת המידע ומאגרי המידע שברשותו והן ביכולותיו לצמצם ולהפחית מרמות הסיכון שהוא עשוי להיחשף להם במהלך עסקיו. כך הן במהלך ניהול החשבון, כך, על אחת כמה וכמה בשלב פתיחת החשבון ומתן אשראי ראשוני.

 

 לא מצאתי כל הסבר על שום מה מצא הבנק לנכון לפרוק את עצמו, במקרה זה, מכל חובותיו הבסיסיות ואחריותו לשמור על יציבותו הכלכלית, ורב הסתום על הנגלה. אין ספק, כי התנהלות זו מחייבת בדיקה ובחינה של הרשויות המוסמכות.

 

6. סוף דבר

התביעה מתקבלת. הנתבעים ישלמו לבנק סכום של 4,410,801 ₪, כשסכום זה כולל ריבית עד ליום 31.3.09, והחל ממועד זה בצירוף ריבית כמפורט בסעיף 15 לכתב התביעה

 

בנסיבות העניין, ולאור התנהלות הבנק, לא מצאתי לנכון לעשות צו להוצאות.

 

המזכירות תעביר עותק מפסק הדין למפקח על הבנקים.

 

 

ניתנה היום,  ‏יום שני 16 פברואר 2015 ,‏כ"ז שבט תשע"ה, במעמד הצדדים.

 

 

ד"ר מיכל אגמון-גונן, שופטת

                                                                                   

 

 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ