הצגת תמונות חושפניות של המערערת ללא צידוק והיתר – עוולה ערכית, מוסרית והלכתית הגובלת גם בעבירה על החוק

לפנינו בקשתה של המערערת בעניין אחד ותגובתו של המשיב בעניין אחר, בהמשך לבקשות ולהחלטות קודמות, ששתיהן יחד וכל אחת מהן לחוד (ולמעט סמיכות זמני ההגשה אין קשר בין זו לזו) ראויות לגינוי חריף.

א.   בקשת המערערת והניסיון לעקוף את חובת תשלום האגרה באמצעות הכנסתה לערעור זה

המערערת הגישה בקשה שעניינה ערעור על החלטות בית הדין האזורי בנוגע לבקשתה לצווי הגנה מפני הטרדה מאיימת או חדירה לפרטיות. הבקשה מעלה טענות קשות כלפי המשיב וטענות על התנהלות בית הדין האזורי במישור של סדרי הדין ומועדי הדיון בבקשות שבעניין זה. אכן עניינים המצדיקים לכאורה בחינה לגופם, אלא שערעור זה אינו – ואינו יכול להיות – חלק מהתיק העוסק בשאלת המשמורת והסדרי השהות ובחינתו מצריכה פתיחת תיק מתאים ותשלום אגרה. זאת מלבד היות העניין עניין המצריך בקשת רשות ערעור ולא עניין הנתון לערעור בזכות, שהרי החלטת בית דין קמא אינה החלטה הגומרת את הדיון בעניין.

עיון בתיק מלמד גם כי לכאורה לא מדובר בטעות גרידא. המערערת הגישה את ערעורה בתיק בפני עצמו אלא שלא שילמה אגרה ובשל כך נסגר התיק. משכך לכאורה ניסתה המערערת לעקוף את חובת תשלום האגרה בדרך של ניסיון סרק לספח את ערעורה החדש לזה הקיים.

וכן לא ייעשה.

אני דוחה אפוא את בקשת המערערת בלי לדון בה לגופה מן הטעם האמור. עם זאת יובהר כי משמדובר בעניין של צווי הגנה ישקול בית הדין להרשות את הערעור, אם יוגש שנית כבקשה לרשות ערעור ובכפוף לתשלום האגרה כדין, למרות חלוף המועד הקצוב בתקנות הדיון לבקשת רשות ערעור.

ב.   ביזוי המערערת בתגובת המשיב (בעניין אחר) בהצגת תמונות חושפניות ללא רלוונטיות להליך

המשיב מצידו הגיב לטענותיה של המערערת בעניין שמירת אורח חייו הדתי של הקטין. חלקים בתגובה הם ראויים כשלעצמם הן בהיבט של הכחשת הטענות על פגיעתו באורח חיי הקטין והן בהיבט של טענות אחרות העולות בהם.

אולם דא עקא, המשיב בחר לטעון בין השאר כי אף המערערת לא חייתה בעבר באורח חיים דתי וכי כך גם חלק מילדיה (שאינם ילדיו). טיעון זה גם הוא עשוי להיות לגיטימי לעיתים, אם כי בענייננו מידת הרלוונטיות שלו, ובוודאי של האמור בו בנוגע לילדיה האחרים של המערערת, צריכה עיון. ובהעדר רלוונטיות ראויים לו בראש ובראשונה דברי הרמב"ם (הלכות תשובה פרק ז הלכה ח, וראה גם בדבריו בהלכות מכירה פרק יד הלכה יג):

וחטא גמור הוא לומר לבעל תשובה "זכור מעשיך הראשונים" או להזכירן לפניו כדי לביישו, או להזכיר דברים וענינים הדומין להם כדי להזכירו מה עשה. הכל אסור ומוזהר עליו בכלל הוניית דברים שהזהירה תורה עליה שנאמר "ולא תונו איש את עמיתו".

אולם אף אם נניח שיש לטיעון עצמו רלוונטיות לענייננו המשיב בחר "להוכיח" את טיעוניו באמצעות צילומים שלפי הנטען הם תמונותיה של המערערת בעבר וכן צילומים שלפי הנטען שייכים לבתה של המערערת ומקורם מעמוד ה'פייסבוק' שלה – צילומים המציגים את האם והבת בלבוש חושפני ואף מינימלי.

הוכחות ממין זה יש מקום להביא רק לאחר שהצד שכנגד שומע את הטענות ומכחיש אותן גם כשהטוען אותן מבהיר כי יש לו ראיות ורק לאחר שבית הדין קובע כי הראיות רלוונטיות לעניין וכי בשל ההכחשה – וכלל שזו תיוותר בעינה – לאחר שיתיר בית הדין את הצגת הראיות המדוברות.

הצגת צילומים חושפניים של נשים לעיני בית הדין שלא בתנאים אלה היא עוון כפול:

ראשית, כלפי האישה המצולמת.

אף אם נניח שצולמה בשעתו בידיעתה ובהסכמתה, אין זו ראיה כי הסכימה בזמן כלשהו להצגת התמונות בפרהסיה, וודאי שאין זו ראיה שמסכימה היא לכך עתה – ואין הכוונה להתנגדות להצגה שנובעת מהאינטרס שבהליך המשפטי גרידא אלא לכזו העומדת בפני עצמה – ואין ספק שהמערערת שעתה היא לכולי עלמא אישה דתייה וחרדית אינה מעוניינת ואינה מסכימה היום להצגת תמונות שלה בלבוש מינימלי ברבים גם במנותק מההליך המשפטי, וזאת אף מעבר לרובד של האיסור באמירת "זכור מעשיך הראשונים", ולפחות לגבי חלק מהתמונות איננו יכולים אף לצאת מנקודת הנחה כי בעת היותה חילונית הייתה מסכימה לכך.

ואוסיף עוד: יותר מחשש מקנן בליבי כי גם המשיב עצמו יודע אתה האמור ואף יודע כי אין הצדקה מכוחו של ההליך עצמו להצגת תמונות אלה וכי מטרתו בהן היא לפגוע במערערת ולהשפיל אותה. אגב כך ייאמר כי יש בחשש זה גם כדי לחזק את טענותיה של המערערת בבקשתה דלעיל, אלא שכאמור לעיל אין מקום עתה לבחון את אותה בקשה לגופה.

שנית, כלפי בית הדין.

סבורני כי אנשים ערכיים ומוסריים, אף אם אינם דתיים, אינם מעוניינים בהצגת תמונות כאלה לעיניהם וודאי שלא כשהללו מוצגות שלא לרצון הנשים המצולמות בהן תוך החפצתן וביזוין. מניח אני כי גם שופטיהן של ערכאות אזרחיות היו סולדים מהגשת תמונות כאלה לעיניהם שלא לצורך ושלא באישור.