מדהלה נ' קפלן ואח'

המבקש עותר לצו שיורה על הפסקת הליכי בוררות המתנהלים בינו לבין המשיבים בפני הבורר עו"ד יוסי קורן. 

1.עו"ד יוסי קורן (להלן: "הבורר") מונה בידי ראש לשכת עורכי הדין בעקבות פניית המשיבים למינוי בורר שיכריע בתביעה המתוכננת להיות מוגשת נגד המבקש ו-5 נתבעים נוספים שעניינה: "הצגת מצגי שווא לרוכשי שליטה בקבוצת חברות (התובעים), ניהול מו"מ לקראת כריתת הסכמי רכישת מניות בחוסר תום-לב, קיום הסכמים בחוסר תום לב ובדרך שאינה מקובלת, ניהול רשלני של חברות בניגוד לדין, הפרה יסודית של הסכמי רכישת המניות, לרבות הטעייה, הפר חובות חקוקות, עשיית עושר ולא במשפט והרמת מסך. התביעה מוערכת בסך של כתשעה מיליון ₪, אולם מאחר שנזקי התובעים טרם התגבשו במלואם, ייתכן וסכום התביעה יעלה".

2.לאחר ישיבה שנערכה בפני הבורר, הודיע ב"כ המשיבים בהודעת דוא"ל מיום 20.01.2016 כי "...במקור חשבנו לתבוע צדדים נוספים, אך לבסוף החלטנו לתבוע רק את הצדדים שנכחו בישיבה (ה"ה רז פלג, שלמה מדהלה ומשה רקנאטי, לרבות חברות היחיד שבשליטתם)... ציינו בפנייה לראש לשכת עוה"ד שמותיהם ופרטיהם של נתבעים – צדדים נוספים... אך כאמור, מרשיי החליטו שלא לתבוע אותם ועל כן, מבחינת מרשיי, אין הם נתבעים וצד להליך הבוררות".

מאוחר יותר, בעקבות טענות שהועלו ע"י ב"כ הנתבעים האחרים לפיהן הם אינם כפופים לתנית בוררות מול משיב 1 אלא רק מול משיבה 2, הוסיף והודיע ב"כ המשיבים לבורר "... כי נוכח טענות (מוכחשות) שהעלו צדדים נוספים, מר רז פלג, פננסתים בע"מ, מר משה יגאל ריקנטי וריקנטי יזמות חינוכית בע"מ... הרי שעל מנת לייעל את הדיון בהליך שבפני כבודו ובתוך כך לאיין טענות לכפירה בסמכותו, נמחקים הצדדים הנוספים להליך זה... התובעים חולקים על עמדתם המשפטית של ב"כ הנתבע והצדדים הנוספים (הן מבחינה מהותית והן מבחינה דיונית של שיקולי יעילות) אך גם ברור להם שהותרת ההתכתשות המשפטית בין הצדדים במתכונתה הנוכחית, עלולה להוביל לקיומו של מעגל שוטה שרק יעכב את ההכרעה במחלוקות...לפיכך החליטו התובעים למחוק את הצדדים הנוספים מן ההליך שמתנהל בפני כבודו ולהותיר רק את מר (רו"ח) שלמה מדהלה כנתבע יחידי בהליך זה... בכוונת התובעים לפנות לראש לשכת עורכי הדין על מנת שימנה בורר בהליך מקביל שהתובעת מס' 1 מ.ד. הראל החזקות חינוך 2009 בע"מ, תפתח נגד הצדדים הנוספים וזאת – נוכח סירובם להתדיין – בהליך יחיד ומאוחד בפני כבוד הבורר".

מי שנותר אפוא בהליך הבוררות הינם המבקש והמשיבים.

3.המבקש אינו חולק על כי במערכת היחסים שבינו לבין המשיבים אכן קיימת תנית בוררות תקפה הקבועה בהסכם מיום 24.04.2014, החלה על הסכסוך, הקובעת כי "כל חילוקי הדעות בין הצדדים להסכם זה בכל הנוגע להסכם זה, לרבות בכל הנוגע לפירושו, ביצועו, ישומו, תקפותו, הפרתו, בטלותו ו/או כל עניין אחר הנוגע להסכם זה יובאו להכרעתו של בורר דן יחיד (להלן: 'הבורר') אשר ימונה בהסכמת הצדדים, ובהיעדר הסכמה כאמור, תוך 14 יום מיום דרישתו של מי מהצדדים למינוי בורר, ימונה בורר אחר על ידי ראש לשכת עוה"ד בישראל..." (סעיף 13.1). כן אינו חולק כי מינויו של עו"ד קורן כבורר נעשה בהתאם לתניה האמורה.

חרף זאת מעלה המבקש טענות כרימון בגינן יש להימנע, לשיטתו, מקיום הבוררות במתכונת המבוקשת על ידי המשיבים, ואלו ה עיקריהן: אף שנערכו הסכמים נפרדים בין בעלי המניות השונים בקבוצת החברות שרכשו המשיבים, הרי שהמדובר בעסקה אחת; התביעה נסבה על טענה לעוולת אי גילוי מידע מהותי ביחס לחברת "תיכון תל אביב", שככל שהתקיימה קודם לחתימת הסכם המכר וכניסתה לתוקף של תנית הבוררות, הרי שאחראים לעוולה הנטענת גם בעלי המניות האחרים, שהמשיבים עצמם מעלים כלפיהם טענות ברוח זו; המדובר בטענת תרמית המצדיקה ניהול הדיון בבית המשפט באופן פומבי לצורך טיהור שמו של המבקש; בחינת שרשור הבעלויות מעלה כי האינטרס הכלכלי הישיר של המבקש מצומצם ל-4% בלבד ממניותיה של החברה האמורה; ניהול ההליך בפני הבורר ימנע מהמבקש הוצאת הודעות לצד שלישי כלפי צדדים נדרשים העשויים לחוב עמו במשותף; חשש לאי היות הליך הבוררות ממצה את ההתדיינות בין הצדדים; חשש לפסיקות סותרות שיינתנו ע"י הטריבונלים השונים שידונו הן בתביעות ראשיות והן בתביעות השתתפות.

המבקש סבור כי בהינתן הנסיבות המצטברות לעיל, ומשהבורר אינו יכול להורות על צירוף צד שלישי להליך בלא הסכמתו, ואף אינו מוסמך לבטל את הליך הבוררות שלהכרעה בו מונה - מוקנית לבית המשפט סמכות טבועה להורות על הפסקת הליך הבוררות.

4.המשיבים טוענים מנגד כי ההליך דכאן ננקט ע"י המבקש רק על מנת לעכב ולסרבל את ההכרעה בסכסוך, ולא מתוך כוונה כנה להגיש כלפי הצדדים האחרים הודעה לצד שלישי; כי מלכתחילה הסכימו המעורבים השונים לעריכת הסכמים דו-צדדיים נפרדים באופן המגלם הסכמה לקיומה של אפשרות לניהול נפרד של ההתדיינויות; וכי הפסיקה הכירה בכך שככל שאין מניעה למתן סעד אפקטיבי בגדרי הליך הבוררות לזכות התובע, הרי שהתרופה לרצונו של הנתבע בהשתתפות צד שלישי אינה בהימנעות מבוררות, אלא בתביעת השתתפות נפרדת שיגיש הנתבע לבית המשפט. המשיבים מוסיפים וטוענים כי המבקש והמעורבים הנוספים ידעו על הפנייה ליו"ר לשכת עורכי הדין עוד בחודש אוגוסט 2015, אך עד לחודש דצמבר 2016 לא נקט מי מהם בצעד כלשהו על מנת לעצור את תהליך המינוי. בחירתם של המשיבים לנהל בבוררות את התביעה נגד המבקש בלבד ולפנות לבתי המשפט נגד המעורבים האחרים נבעה מסירוב האחרונים לאשר את הסכם שכר טרחת הבורר בטענה להיעדרה של תנית בוררות תקפה בינם לבין משיב 1, ורק מתוך רצון לקדם את ההתדיינויות ולהשלימה, ולא משום שסברו שדרך זו עשויה להצמיח להם יתרון כלשהו.

דיון והכרעה

5.המבקש עותר, כאמור, לצו שיורה על הפסקת הליך הבוררות המתנהל בינו לבין המשיבים בפני הבורר שכבר מונה לתפקידו זה.

אלא שיש להבחין בין מתן סעד של מינוי בורר לפי סעיף 8 לחוק הבוררות, או עיכוב הליכים בבית המשפט מחמת תנית בוררות לפי סעיף 5 לחוק הבוררות, לבין מתן סעד שעניינו בהעברת בורר מתפקידו לפי סעיף 11 לחוק הבוררות או צו להפסקת הבוררות.

עת עסקינן בבקשה למינוי בורר אכן מוקנה לבית המשפט שיקול דעת שלא למנות בורר: "בית המשפט אינו חייב למנות בורר. יש לו שיקול דעת אם למנותו ואם לאו, שיקול דעת הנובע הן מלשון הסעיפים והן מהיגיון החוק... הביטוי 'רשאי בית המשפט מופיע בפרק ג לחוק הבוררות, הוא הפרק הדן במינוי הבורר, ויש לפרשו כנותן שיקול דעת לבית המשפט לא רק לגבי ההחלטה את מי למנות אלא גם אם בכלל למנות בורר לצדדים" (סמדר אוטולנגי, בוררות: דין ונוהל, מהדורה רביעית מיוחדת, 415-416, 2005; הדגשה במקור), אם כי סמכות זו תופעל רק בהינתן "נסיבות כבדות משקל המצדיקות סטייה מהעקרון המורה כי יש לכבד את הסכם הבוררות..." [רע"א 10723/05 אי.אי.סי.אי אינטרנשיונל בע"מ נ' גבאי, פסקה 6 והאסמכתאות שם (2006)].

כך נוהג בית המשפט גם בבקשות לפי סעיף 5(ג) לחוק: ה"מאפשר לבית המשפט להימנע מעיכוב ההליך אם מצא 'טעם מיוחד' לכך. מעצם טיבו, 'טעם מיוחד' זה אינו מתוחם לרשימה סגורה של חריגים, ויש לבחון כל מקרה לגופו על פי נסיבותיו. עם זאת, יש לזכור כי עיכוב ההליך הוא הכלל, והימנעות מעיכוב – החריג" (רע"א 3331/14 Siemens AG (חברה זרה) נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, פסקה 16, ניתן ב-13.08.2014; להלן: "פסק דין סימנס").

6. מן העבר האחר, עת מתבקשת הפסקת הליך בוררות שכרב החל קודם ובטרם מתן פסק הבוררות, נוספים להעדפה העקרונית למימוש הסכמת הצדדים בדבר התדיינות בבוררות, גם שיקולים בדבר מניעת ירידה לטמיון של משאבי הזמן והכסף שהושקעו בינתיים, מניעת שיבוש ההתדיינות הקיימת והשלמתה תוך זמן סביר מעת פתיחתם, כמו גם מניעת שימוש תכסיסני בהליכים בבתי המשפט במטרה להשפיע על תוכן פסק הבוררות או מועד נתינתו. הפועל היוצא מכך הוא צמצום המקרים בהם יורה בית המשפט כי הסכסוך יידון שלא במסגרת הבוררות, וככלל, בית המשפט יפסיק את הבוררות רק בהתקיים "נסיבות חריגות וקיצוניות" הכרוכות בפגמים היורדים לשורש ההליך ושיש בהם כדי למנוע ניהול והכרעה תקינים (רע"א 2723/14 אבן קיסר שדות ים בע"מ נ' מיקרוגיל אגודה שיתופית חקלאית בע"מ ואח', פסקות 10-14, ניתן ב-03.08.2014; להלן: "פסק דין אבן קיסר").