הפ"ב 45636-10-14 קילשטיין נ' נמירי

בפני בקשה לאישור פסק בורר אשר ניתן בהעדר הצדדים ביום 28.9.14 על ידי הבורר עו"ד יורם רם.

בהתאם לאמור בפסק הבוררות, הצדדים חתמו בתאריך 29.8.13 על הסכם בוררות לפיו הבורר יהיה כפוף לדין המהותי. עיקרו של פסק הבוררות הינו דיון בשאלה מהו מעמדה של העברת כספים שנעשתה מהמבקש למשיב. האם מדובר בהלוואה בת פירעון כטענת המבקש או האם מדובר בפעולה המפעילה הסכם מייסדים בין הצדדים, פעולה הפוטרת את המשיב מפירעון ההלוואה כטענת המשיב. פסק הבוררות נסמך בית היתר על כתבי הטענות מטעם הצדדים, עדויותיהם בפני הבורר, תצהיריהם וסיכומי טענות מטעמם וכן מסמכים שהוגשו על ידי הצדדים לבוררות, הכוללים את חוזה ההלוואה הראשונה, חוזה המייסדים וחוזה ההלוואה השנייה.

כפי שפורט בפסק הבוררות, המשיב עוסק בהפעלה וניהול של מסעדת חומוסיה בקרית ביאליק, הידועה בשם חומוס ניהאד. ביום 24.11.11 או בסמוך לכך נחתם בין הצדדים חוזה הלוואה, לפיו הלווה המבקש למשיב סך של 120,000 ₪ לתקופה של שנה (להלן: "ההלוואה הראשונה"). על פי חוזה ההלוואה הראשונה התחייב המשיב בין היתר להחזיר את סכום ההלוואה לא יאוחר מיום 23.11.12. באותו היום נערך ונחתם בין הצדדים חוזה מייסדים, במסגרתו סיכמו הצדדים בין היתר על הקמת חברה פרטית שעיסוקה יהיה ניהול עסק של מסעדה, מכירה ושיווק של חומוס ניהאד, הכל בכפוף לתנאים הנקובים בחוזה המייסדים ובחוזי ההלוואות. ביום 12.3.12 או בסמוך לכך חתמו הצדדים על חוזה הלוואה נוסף לפיו הלווה המבקש למשיב סכום נוסף של 100,000 ₪ (להלן: "ההלוואה השניה"). בחלוף מועד הפירעון המוסכם של ההלוואה הראשונה, למרות דרישות המבקש, לא פרע המשיב את ההלוואה הראשונה. על פי חוזה ההלוואה השניה התחייב המשיב בין היתר להחזיר ההלוואה מיד עם דרישתו של המבקש ובתוך כך התחייב לתשלום ריבית שבועית "מידי שבוע כל יום שישי" בסך 1,200 ₪. המשיב עשה דין לעצמו ובניגוד להתחייבויותיו החל מיום 28.12.12 חדל לפתע, באופן חד צדדי וללא הסכמת המבקש, לשלם ריבית כלשהי כהתחייבותו. המבקש פנה למשיב בדרישה והאחרון אמר למבקש כי "תוך שבוע" יחזיר את כל ההלוואות במלואן. המשיב לא החזיר ההלוואות ולא הותיר בידי המבקש ברירה אלא להגיש את התביעה נשוא פסק הבוררות. חובו של המשיב למבקש הינו 220,000 ₪, סכום שהוא קרן ההלוואות, ועוד 52,440 ₪, סכום שהוא מכפלה של סכום הריבית השבועית במספר השבועות שחלפו מהמועד בו חדל המשיב לשלם ריבית ועד למועד הגשת התביעה. סך כל החוב 272,440 ₪.

הבורר קבע כי יש לקבל את תביעת המבקש וכי סכומי הכסף שהועברו מהמבקש למשיב הינם הלוואות שלא נפרעו ועל המשיב לשלמם בצירוף ריבית שבועית כמפורט בחוזה ההלוואה השניה ובתוספת שכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪ + מע"מ. עוד קבע הבורר כי הסכם המייסדים לא נכנס לתוקף.

כאמור, המבקש הגיש ביום 28.10.14 בקשה לאישור פסק הבוררות. המשיב לא הגיש בקשה לביטול פסק הבורר. המועד להגשת בקשה לביטול פסק הבוררות חלף זה מכבר.

בתגובת המשיב לבקשה לאישור פסק הבוררות טוען המשיב כי לאורך כל ההליך הכחיש את המיוחס לו בכתב התביעה וטען כי החזיר סכום ניכר מההלוואות חרף העובדה כי אין הוא נדרש להחזר זה מאחר שחוזה המייסדים נכנס לתוקפו. נטען כי הסכם המייסדים הינו בר תוקף ומכוחו הגיעו הצדדים לישוב המחלוקות ביניהם בפני בורר. כן נטען כי ניתן להסיק כי הסכם המייסדים נכנס לתוקף מהתנהגותו של המבקש בביצוע פעולות של הקמת החברה, ניהול מו"מ והזמנת אנשי מקצוע לביצוע שיפוצים בחומוסיה, הכל בהתאם לאמור בחוזה המייסדים.

המשיב למעשה טוען כי העילות לביטול פסק בוררות, הקבועות בסעיף 24 לחוק הבוררות, התשכ"ח – 1968 (להלן: "חוק הבוררות") מתקיימות, אך הלכה למעשה טענותיו הן נגד קביעותיו של הבורר כי סכומי הכסף שהועברו מהמבקש למשיב הינם הלוואות שלא נפרעו ועל המשיב לשלמם וכי הסכם המייסדים לא נכנס לתוקף כי לא התקיימו התנאים לכניסתו של הסכם המייסדים לתוקף. מדובר למעשה בטענות מסוג אלו שיש להעלות במסגרת ערעור (שלא בהליך המתנהל על פי חוק הבוררות) ולא בטענות המתאימות לבקשה לביטול פסק בורר.

בנוסף, כאמור, המשיב אף לא הגיש בקשה לביטול פסק בורר בהתאם לחוק הבוררות ולתקנות סדרי הדין בענייני בוררות, התשכ"ט – 1968, ובתגובת המשיב לבקשה לאישור פסק בורר אין שום נימוק המנוי בסעיף 24 לחוק הבוררות המצדיק ביטולו של פסק הבורר.

כפי שנכתב ברע"א 8941/06 עיריית חיפה נ' ב.מ. כרפיס דדו בע"מ (החלטה מיום 4/11/09):

"עילות הביטול של פסק בוררות מפורטות, אחת לאחת, בסעיף 24 לחוק הבוררות. רשימת עילות הביטול הסטטוטוריות תוחמות את מסגרת סמכותו העניינית של בית משפט של בוררות בביקורתו השיפוטית על פסק הבורר, והן המהוות מקור כוחו לבטל פסק בורר, כולו או חלקו, להשלימו, לתקנו, או להחזירו לבורר לעשיית שינויים בו. סמכות עניינית זו של בית משפט של בוררות היא קונקלוסיבית, ולא הוקנה לצדדים לבוררות כוח משפטי להוסיף עליה או לגרוע ממנה על-פי הסכמתם. מושכלות ראשונים הם, כי אין לרשות השיפוטית אלא אותן סמכויות שהוקנו בידיה על-פי החוק. החוק הוא המקנה סמכות בידי הרשות השיפוטית, והוא התוחם את גבולותיה.