הפ"ב 43200-10-1428 קינג לפיתוח דימונה בע"מ,אלי זינו נ' מ. היכלי זינו 2003 בע"מ

בפני בקשה להורות על מינוי בורר לדון בערעור על פסק הבוררות שניתן על ידי כב' הבורר, עו"ד אליהו בוסקילה, ביום 9.9.14, בהתאם לסמכות הקבועה בסעיף 8 (א) לחוק הבוררות התשכ"ח – 1968.

למען הזהירות, הוסיפו המבקשים וביקשו הארכת המועד להגשת הבקשה למינוי בורר, ככל שיקבע שחלף המועד להגשתה.

הצדדים, אשר היו חלוקים ביניהם בנושאים רבים הביאו הסכסוך לידי הכרעה בפני הבורר עו"ד בוסקילה. במסגרת הסכם עקרונות לניהול הליך הבוררות בפני הבורר הוסכם, כי תינתן אפשרות לערער על פסק הבורר, בהתאם להוראות סעיף 21 א' לחוק הבוררות (על פי התוספת השנייה לחוק הבוררות הערעור יוגש בתוך 30 ימים מיום שפסק הבוררות הומצא לבעלי הדין).

לטענת המבקשים פסק הבורר הומצא לידיהם ביום 28.9.14 בדואר רשום וכי ממועד זה יש למנות את הימים לצורך הגשת הבקשה, לבית המשפט, למינוי בורר אשר ידון בערעור. לטענתם, מניין הימים מביא אותם ליום 5.11.14. ומקום שפניתם אל בית המשפט, בוצעה ביום 27.10.14, אזי עמדו הם במסגרת המועדים ובהתאם מבקשים את הסעד כאמור.

לחילופין, טענו המבקשים, כי גם אם ייקבע שהמסירה בוצעה מוקדם יותר אזי, לא מוקדם מיום 16.9.14, שאז המועד האחרון להגשת הבקשה הינו - 26.10.14, ובהינתן איחור קל, לטענתם, של יום אחד בלבד, נכון יהיה ליתן להם את הארכה המבוקשת כדי למצות הליך של ערעור.

לטענת המשיבים דין הבקשה להידחות על הסף נוכח האיחור בפנייה אל בית המשפט בבקשה למנות בורר.

לטענת המשיבים פסק הבורר ניתן ביום 9.9.14, ולכל המאוחר הומצא לידי המבקשים ביום 16.9.14, ובהינתן 30 ימים שעמדו לרשות המבקשים להגיש בקשה למינוי בורר בהליך הערעור, ובהינתן פגרת חג הסוכות היה על המבקשים להגיש את הבקשה לא יאוחר מיום 26.10.14, כאשר בפועל הוגשה הבקשה ביום 27.10.14.

לעמדת המשיבים גם איחור של יום בנסיבות העניין חייב להיזקף לחובת המבקשים אשר לאורך כל הליך הבוררות נקטו בדרך של משיכת הליכים. כך ציינו המשיבים, כי המבקשים עשו כל שלאל ידם לדחות את מועד קבלת פסק הבורר על דרך של אי הסדרת תשלום שכרו של הבורר. לטענתם כב' הבורר הודיע לצדדים, כבר במכתב מיום 10.7.14, כי פסק הבורר מוכן וכי כנגד הסדרת שכר טרחתו יועבר פסק הדין לצדדים.

כך, בעוד שהמשיבים הסדירו לאלתר את שכר טרחת הבורר נמנעו המבקשים מלהסדיר את שכ"ט הבורר. לדבריהם במכתב של הבורר, מיום 10.8.14, צוין כי שכר טרחתו טרם הוסדר על ידי המבקשים. גם במכתב הבורר, מיום 31.8.14, חזר והודיע הבורר כי שכר טרחתו טרם הוסדר על ידי המבקשים.

רק לאחר שהמשיבים פנו אל הבורר, במכתב מיום 4.9.14, ובו התנדבו המשיבים לשלם את חלקם של המבקשים בשכר הבורר, כדי לקבל לידיהם עותק מפסק הבורר, נעתר הבורר לבקשה והעביר לידי המשיבים עותק מפסק הבורר כנגד תשלום שכ"ט.

כאמור, שכר הטרחה שחל על המבקשים שולם על ידי המשיבים (ביום 7.9.14) ולו רק כדי שניתן יהיה לקבל את פסק דין הבורר לידיהם, כדי להביא המחלוקת לידי סיום.

לאחר הסדרת התשלום הומצא פסק הבורר לידי ב"כ המשיבים, ביום 9.9.14, על ידי כב' הבורר, בדואר אלקטרוני.

משהתקבל פסק הבורר בידי ב"כ המשיבים, דאג אף הוא לשלוח עותק ממנו, בדואר רשום, לידי המשיבים.

בניגוד לטענת המבקשים אשר עמדו על המצאה בדואר רשום, הוכח בפני, על בסיס הכתוב, כי הצדדים והבורר אימצו נוהל התכתבות באמצעות תשדורת דואר אלקטרוני ועל כן דוחה אני את עמדת המבקשים כי המצאת פסק הבורר היתה חייבת להתבצע בדואר רשום. משהוכח נוהל התכתבות עם כב' הבורר, בדרך של תשדורת אלקטרונית, אזי בהעדר עדות לתקלה אלקטרונית, ואין עדות לכך במקרה זה, לא תשמע טענה כנגד הליך המצאת פסק הבורר.