הפ"ב 40641-08-15 ישיבת הנגב חנוך לנער נ' פרוכטר

ההמ"פ הוגשה במקור ע"מ לעתור לסעד של העברת הבורר, הדן בסכסוך שבין הצדדים, מתפקידו.

הבורר הינו מותב של שלושה רבנים, מבי"ד לממונות "עוז לציון", והבוררות מתנהלת לפי שטר בוררין מיום י' שבט תשע"ה ( 30/1/15).

המבקשת היא עמותה המפעילה את קריית החינוך של ישיבת הנגב. המשיב מונה לנהל את ענייני הישיבה עפ"י הסכמי תפעול שנחתמו בין הצדדים. בין הצדדים התגלעו מחלוקות, שלליבונן נחתם שטר הבוררות, ועיקרן -בהקצאת התרומות המגיעות לישיבה וטענות שהועלו כלפי המשיב בשל מה שהוגדר כליקויים בניהול כספיה ורכושה.

עם הגשת הבקשה שלפני, ובעקבות שורה של בקשות, תגובות עליהן, והחלטות ביניים שניתנו על ידי, הושגה הסכמת באי כוח הצדדים לתיחום מהותי ולמתווה דיוני ביחס להליך. בגדר כך הועמדה להכרעה שאלת היקף סמכות הבורר, שחריגה הימנה תהא נטולת תוקף, והוסרה תביעת המבקשת להעברת הבורר מתפקידו. כן הוסכם, שההכרעה תנתן על פי כתבי הטענות והשלמות הטיעון הכתובות שהונחו בפני.

טענת המבקשת היא, שהבוררות מוגבלת לנקוב בשטר הבוררות, שם הוגדר נושא התביעה כ "ממוני". לשיטת המבקשת הכוונה היא לבירור הסכסוך הכספי, במובנו הדווקני, ויתר הטענות ההדדיות בזיקה לכך. במסגרת זו טוענת המבקשת כי ניתן לדון בטענות שעניינן פעולות המשיב בהקשר רכוש ונדל"ן של העמותה, בשל ההשלכה הכספית הישירה לכך, אולם, לשיטה זו, עיסוק של הבורר בכל טענה הנוגעת לרישום תלמידים, ניהול פנימי של העמותה, והתקשרויות שלה עם צדדים שלישיים, כפי שנטען שהבורר פעל, חורג מהסמכות שהוקנתה לו. המשיב גורס, כי מלכתחילה, הגדרת הבוררות כ"ממונית" צריכה להתפרש באופן רחב, וכי מעיון בטענות שהוחלפו בפני הבורר, עולה, כי אלה עוסקות בקשת רחבה של נושאים, מלבד עניינים כספיים גרידא, ומכאן יש לגזור כוונת הצדדים והבנתם את גדרי הסמכות, ועוד נטען, כי המבקשת מנועה מלעתור כעת להצרה של הגדרת הסמכות ,משום שהיא עצמה פנתה לבורר בבקשה למתן צווי מניעה כנגד המשיב בכדי שלא ייכנס וישתמש במבני הישיבה. הכניסה והשימוש במבנים, כנטען, אינם עניינים כספיים, ובכך גילתה המבקשת דעתה שאין הבוררות מוגבלת כאמור וכי סמכות הבורר משתרעת על כל נושא שהצדדים העלו בפניו ככל שהצד האחר לא מחה על כך בזמן אמת.

עיון בחומר המונח לפני מעלה, כי יש להעדיף את שיטת המבקשת ופרשנותה את סמכות הבורר, כפוף להבהרות שלהלן.

הצדדים הסמיכו את הבורר לדון בתביעות הדדיות במישור הממוני. ככל שהמבקשת טוענת למעין "פלישה" של המשיב לרכושה, ולנזקים כספיים העלולים להגרם מכך, ועותרת לצווי ביניים לפנויו מרכושה או לאיסור כניסה לשם, אין בכך להעיד על הסכמה ל"הרחבת חזית" במישור הסמכות. לנושאים אלה יש זיקה ממשית לענייני הממון הנדונים. גם טיעוני שני הצדדים שהונחו בפני הבורר, ממוקדים בנושאים הכספיים- נושאי הממון- במישורים השונים של עיסוק המשיב בכך, כגון- העברת תרומות, כספי מימוש נכסי העמותה, פיקוח חיצוני על ניהול הכספים וכיו"ב. איני רואה שם כל אינדיקציה לכך שהמבקשת העלתה בפני הבורר נושאים אחרים, או שהסכימה, במודע, לדיון בטענות של המשיב בעניינים שאינם ממוניים.

עיון בכתב ההמ"פ מלמד שקצפה של המבקשת יצא, בעיקר, בשל מתן צו מניעה זמני ע"י הבורר, ביום ז' תמוז תשע"ה ( 24/6/15), שלפיו נאסר עליה לעשות שנויים בהרכב העמותה וחבריה, ולחתום על חוזים עם צדדים שלישיים ולהתקשר בכל התקשרות שהיא ביחס למבנים הנמצאים במתחם או ששימשו בעבר את מוסדותיה. אכן, קשה להלום שצו מעין זה נקשר לדיון בסכסוך הממוני כהגדרתו הנכונה. בוודאי שמתן הוראות ביחס לרישום תלמידים או הימנעות מכך, אינו יכול להתפרש ככלול בנושאים שהועמדו להכרעת הבורר.

ברי, עם זאת, שככל שמתן סעד זמני, שכמותו מוסמך הבורר לתת, כולל הוראה שאינה "ממונית טהורה", כגון איסור דיספוזיציה ברכוש שנועד להבטיח זמינות מימוש פסק בורר כספי שעשוי להינתן בעתיד, אזי, אין הבורר חורג מסמכותו בעשותו כן. אולם, נדרשת הנמקה ברוח זו, והזיקה שבין אופי הצו לבין העילה להוצאתו צריך שתובהר ותהיה גלויה לעין.

לפיכך, ובכפוף להבהרה שלעיל, מוצהר, שסמכות הבורר בסכסוך נשוא שטר הבוררות הנדון מוגבלת לעניינים כספיים ולתביעות רכושיות בעלות אופי ממוני מובהק. אין הבורר מוסמך לדון ולהכריע בענייני ניהול והתנהלות פנימית של העמותה, נושאי רישום תלמידים לישיבה או עניינים אקדמיים שלה, אלא אם כן הדבר מתחייב ונחוץ לצורך ליבון טענות ממוניות- כספיות שבין הצדדים.