הפ"ב
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
|
4928-03-15, 31387-03-15
24/09/2015
|
בפני השופטת:
שבח יהודית
|
| - נגד - |
מבקש הביטול:
דוד מור יוסף
|
מבקש האישור:
יעקב דלבריאן
|
| פסק דין |
עתירה לביטול פסק בוררות סופי מיום 30.03.2014, אף לביטולם של ארבעה פסקי בוררות חלקיים שניתנו בשנים 2012 - 2014, במסגרתה מתבקש בית המשפט "לקבוע כי חלוקת הזכויות בנכס הינה כפי ההצעה הבלתי חוזרת של המשיב שהינה המסמך האחרון בתיק לפיו – למשיב יש 51% מהנכס למבקש 49% ובא לציון גואל".
רקע עובדתי:
1. מבקש הביטול (להלן - מור יוסף) הינו בעל זכויות החכירה במבנה מסחרי הנמצא ברח' אלי כהן 1 בבת-ים (להלן - המבנה). ביום 6.6.06 נכרת בינו לבין מבקש האישור (להלן - דלבריאן) הסכם הלוואה לפיו הלווה לו הלה סך של 430,000 ₪ תוך שהוסכם על הצדדים "כי במידה ולא תיפרע ההלוואה עד למועד הנ"ל תעמוד ההלוואה לפירעון מלא. כאשר שווי ההלוואה לפירעון תהא לפחות בשווי מחצית מערך הנכס (ע"פ הערכת שמאי) ובמקרה זה יהא רשאי המלווה לדרוש את העברת מחצית הזכויות בנכס מהלווה אליו ו/או מימוש כל שיעבוד אחר שניתן עבורו לרבות מימוש הדירה שלהלן" (סעיף 5.3 להסכם הלוואה).
2. שלושה חודשים לאחר מכן, ביום 13.09.2006, ובטרם פרע מור יוסף את ההלוואה, נכרת בין השניים הסכם נוסף, הפעם הסכם שותפות, לפיו רכש דלבריאן ממור יוסף את מחצית זכויותיו במבנה ובעסק והפך לשותפו ב50% כנגד תשלום סך של 140,000 דולר, שאין חולק ששולם.
3. מור יוסף לא פרע את ההלוואה והסכסוך שפרץ בין השניים בעקבות כך הועבר מכוח שטר בוררין שנחתם על ידם ביום ט"ז לחודש אדר א' תשע"א – 20.02.2011, להכרעת בית דין צדק בני ברק בראשות הרב קרליץ, בפני מותב הבוררים הרב יהודה סילמן; הרב שריאל רוזנברג והרב יעקב פרבשטיין. להשלמת התמונה יצוין שקדמה לבוררות זו התדיינות קודמת לפני "בית דין צדק ובית הוראה משפט צדק בני ברק" שפסק הדין שהוציא תחת ידיו בוטל ע"י בית משפט מחוזי מרכז.
4. הדיונים בין הצדדים התארכו על פני שנים והבוררים הוציאו תחת ידיהם לא פחות מארבעה פסקי בוררות חלקייםכדלקמן: פסק דין חלקי (1) מיום י"ז אדר תשע"ב- 11.3.12; פסק דין חלקי (2) מיום ג אייר תשע"ב- 25.4.12 ; פסק דין חלקי (3) מיום כ"ט אייר תשע"ג- 9.5.13 פסק דין חלקי (4) מיום ט"ז אדר א תשע"ד- 16.2.14. בין השניים אף נחתם הסכם פשרה מיום ד' סיוון תשע"ג- 12.05.2013 שקיבל תוקף של פסק בוררות נוסף (חמישי במניין) מיום ט"ו תמוז תשע"ג- 23.6.2013 (נספח יא לבקשת הביטול) הסכם פשרה זה עודכן ב"תוספת להסדר פשרה" מיום ז אלול תשע"ג- 13.08.2013, ומור יוסף טען בהמשך לבטלותם.
פסק הבוררות נושא התביעה
5.הסכומים שהוסכמו בהסכמי הפשרה לעיל לא שולמו ע"י מור יוסף, אף לא מקצתם, והסכסוך לא הסתיים, ומשכך ניתן ע"י הרכב הבוררים ביום כ"ח אדר ב' תשע"ד - 30.3.14 פסק בוררות סופי אשר עיקריו כדלקמן:
א. שני הסכמי הפשרה אליהם הגיעו שני הצדדים (לפיהם התחייב מור יוסף לפרוע את חוב ההלוואה בתשלום סך של 1,300,000 ₪ עד ליום 31.10.13, ואם לא יפרע אותו עד המועד הנ"ל יעמוד הסכום ע"ס 1,650,000 ₪) אותם ביקש מור יוסף לבטל - עומדים בתוקפם.
ב. על מור יוסף לשלם לדלבריאן סך של 1,650,000 ₪ תוך 90 יום לסילוק כל התביעות ההדדיות שבין הצדדים.
ג. והיה ומור יוסף לא ישלם את הסכום האמור על למועד הנקוב אזי "יעקב דלבריאן רשאי לגבות את מלוא חלקו של ה"ה דוד מור יוסף בנכס בגין ההלוואה. ובנוסף ישאר על ה"ה דוד מור יוסף החוב הדולרי בגין יצחק יוסף בסך 60,000 $, וכן החובות השקליים בסך 18,000 ₪ בגין מחצית דמי השכירות...".
ד. דלבריאן רשאי לבקש מבית המשפט מינוי כונס נכסים "לשם מימוש הנכס".
(פסק הבוררות הסופי יכונה להלן- פסק הבוררות)
תביעת מור יוסף
6.מור יוסף עותר לבטל את פסק הבוררות הסופי מיום 30.03.2014, אף את ארבעת פסקי הבוררות החלקיים שפורטו בסעיף 4 לעיל. כן הוא עותר "לקבוע כי חלוקת הזכויות בנכס הינה כפי ההצעה הבלתי חוזרת של המשיב שהינה המסמך האחרון בתיק לפיו – למשיב יש 51% מהנכס למבקש 49% ובא לציון גואל".
בתצהירו מגולל מור יוסף את ההתפתחויות שחלו לאחר מתן פסק הבוררות הסופי והמתמקדות, לפי ראות עיניו, בשתיים: האחת- מסמך הצהרת כוונות שנחתם ע"י דלבריאן ביום 30.9.14 לפיו, לשיטתו, מחל לו דלבריאן על חובותיו כלפיו כנגד קבלת 51% מהזכויות במבנה, והשנייה- החלטת בית הדין מיום 25.2.15 אשר דחתה את בקשתו ליתן תוקף להצהרת הכוונות לעיל.
לטענתו, החלטת בית הדין מיום 25.2.2015 לעיל האריכה את המועד להגשת בקשת הביטול, כמצוות סעיף 27(ב) לחוק הבוררות. לגופה של בקשת הביטול נטען כי פסק הבוררות בטל מטעמי חריגה מסמכות משלא היה הסכם בוררות בר תוקף; משהבוררים לא פסקו בהתאם לדין המהותי; ומשפסק הבוררות ניתן לאחר שחלף המועד לתיתו. כן נטען כי הפסק שניתן ביום ט"ו תמוז תשע"ג מהווה פסק דין סופי שהבוררים לא היו מוסמכים לשנותו, אף חסר סמכות מחמת דחיית הבוררים את בקשת מור יוסף ליתן תוקף להצהרת הכוונת מיום 30.9.14; כי פסק הבוררות נוגד את תקנת הציבור משמשמעותו היא שמור יוסף איבד כליל את זכותו בנכס; וכי דלבריאן "טרפד" את קיום פסק הדין ולא איפשר למור יוסף לפרוע את חובו.
עמדת מבקש האישור