פסק דין
בתיק זה הסכימו הצדדים למתן פסק דין מנומק על סמך חומר הראיות שבתיק, לאחר הגשת סיכומי טענות בכתב, וללא שמיעת עדים.
עסקינן בתביעה כספית בסך 22,283 ₪, שהגישה התובעת נגד הנתבעים ועניינה השבת כספים שלטענתה שולמו להם ביתר.
יצוין, כי בקשה לסילוק התביעה על הסף שהגישו הנתבעים (במסגרתה טענו לחוסר סמכות עניינית), נדחתה על ידי, כמפורט בהחלטה מיום 2/4/13.
מטעמי נוחות, התובעת תיקרא להלן גם "הפניקס"; הנתבעת מס' 1 תיקרא להלן גם "אסם"; הנתבעת מס' 2 תיקרא להלן גם "התעשייה האווירית"; הנתבע מס' 3 יקרא להלן גם "בנק דיסקונט".
טענות התובעת בתמצית
אסם
ביום 2/11/06, הגישה אסם כנגד הפניקס תביעת שיבוב בבית משפט השלום בחיפה (במסגרת ת.א. 20077/06) בה עתרה לקבל בחזרה כספים ששילמה לעובדת שלה שנפגעה בתאונת עבודה, מכח החוק לתיקון דיני הנזיקין האזרחים (הטבת נזקי גוף), תשכ"ד – 1964 (להלן: "חוק ההטבה").
ביום 16/5/07, נתן בית המשפט (כב' השופט שמעון שר) את פסק דינו לפיו דחה את התביעה וחייב את אסם בתשלום הוצאות בסך 1500 ₪ בתוספת מע"מ (להלן "פסק הדין הראשון").
על פסק הדין הראשון הגישה אסם ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה, ערעור אשר התנהל בתיק ע"א 4608/07, ואוחד עם ערעורים אחרים.
ביום 21/7/08, נתן בית המשפט של הערעור פסק דינו לפיו, כלשונה של התובעת, "קיבל את ערעור אסם וקבע את העקרונות לחישוב תביעתה של אסם והחזיר את התיק לבית משפט שלום, מה גם שבית המשפט לערעורים קבע שאין צו להוצאות" (להלן: "פסק הדין הראשון במחוזי").
לאחר פסק הדין הראשון במחוזי ומאחר והצדדים היו חלוקים בעניין יישום עקרונות החישוב שנקבעו שם, נתן בית משפט השלום בתאריך 03/12/08 פסק דין משלים לפיו חייב את הפניקס לשלם לאסם סך של 13,028 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד מועד התשלום בפועל, בתוספת אגרת המשפט ושכ"ט עו"ד בסך 1500 ₪ בתוספת מע"מ. בנוסף, דחה בית המשפט את בקשתה של אסם להשבת שכר הטרחה שנפסק לחובתה בפסק הדין הראשון בקובעו כדלקמן; "באשר להשבת שכר הטרחה הרי הדבר לא נקבע במסגרת פסק הדין המחוזי ואין אני יושב ערכאת ערעור על עצמי" (להלן "פסק הדין המשלים").
אסם לא אמרה נואש ולאחר פסק הדין המשלים, הגישה לבית המשפט המחוזי בקשה שהוגדרה כ"בקשת הבהרה או תיקון פסק-דין", בה עתרה להורות לפניקס להחזיר לה הן את סכום ההוצאות בו חויבה בפסק הדין הראשון (עת נדחתה תביעתה) והן את סכום אגרת הערעור ששילמה.
בית המשפט המחוזי, בהחלטתו מיום 29/12/08, דחה את הבקשה, בקובעו, בין היתר, כי אי התייחסותו לעניין זה בפסק הדין הראשון בערעור אינה השמטה מקרית; "חשוב שנבהיר כי לא מדובר בהשמטה מקרית שכן הערעור נתקבל רק בחלקו..." (להלן "החלטת המחוזי מיום 29/12/08").
לפי הפניקס, מקביעה זו ברור, אפוא, שחיובה של אסם בהוצאות שנפסקו לחובתה בפסק הדין הראשון, לא בוטל, נותר כל כנו ואינו תלוי בתוצאה זו או אחרת.
ביום 11/3/09, נתן בית משפט השלום החלטה לתיקון טעות סופר בפסק הדין המשלים, לפיה, הפרשי הצמדה וריבית ישולמו לאסם מיום 17/5/00 ועד יום התשלום המלא בפועל.
הפניקס טוענת, כי בהתאם לפסק הדין המשלים והחלטתו של בית משפט השלום, שילמה לאסם ביום 2/2/09 (להלן: "יום התשלום"), לאחר ניכוי ההוצאות שנפסקו לטובתה בפסק הדין הראשון, סך של 23,979 ₪.
דא עקא, שכאן לא הסתיים העניין, שכן על פסק הדין המשלים של בית משפט השלום, הגישה הפניקס ערעור אשר התנהל בתיק ע"א 11213-01-09, ואוחד עם ערעורים אחרים.
ביום 27/8/09, נתן בית המשפט המחוזי את פסק דינו (להלן: "פסק הדין השני במחוזי") בו קבע, "כי על הפניקס לשלם לאסם סך של 6,584 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 17/5/00, היינו סך של 11,115 ₪ נכון ליום 2/2/09, שהנו יום התשלום".
עוד נקבע בפסק דין זה, כי אין מקום לפסוק הוצאות ושכ"ט באף אחת מהערכאות.