הפלר ואח' נ' עיריית חיפה ואח'

החלטה

1.בפניי בקשה לדחיית התביעה על הסף. לטענת המבקשת – עיריית חיפה, יש להורות על דחיית התביעה על הסף בשל מספר עילות: היותה של התביעה טורדנית וקנטרנית, היעדר זכות עמידה למשיבים, כיוון שכתב התביעה אינו מגלה עילת תביעה ובשל עקרון סופיות הדיון.

2.נטען כי אין למשיבים זכות עמידה בבית המשפט, שכן למשיבים אין זכויות בעלות בנכס ואף לא בעלי זכויות החכירה בו, בעוד שהמבקשת היא הבעלים הרשום של הנכס. כן נטען כי המשיבים אף אינם מחזיקים בהרשאה להגשת התביעה מאת המנוחה או עיזבונה ואף אינם "נציגים" הרשאים להגיש תביעה בשם אחר על פי תקנה 28 לתקסד"א. נטען כי תביעת המשיבים אינה מפרטת את זכותם החוקית במקרקעין ואין היא מסתמכת על שום נימוק מתחום דיני הקניין ו/או דיני השליחות ואינה מעלה שום נימוק או טעם מוצדק לסעד המבוקש בכתב התביעה. נטען כי לעו"ד מאיר הפלר המנוח או למשפחת כיאט לא היה ייפוי כוח לנהל את הבית מטעם המנוחה או יורשיה. נטען כי התביעה הוגשה בחוסר תום לב ובמטרה לגזול נכס מקרקעין הרשום בבעלות המבקשת. נטען כי השכרת הנכס למשיבים על ידי עו"ד הפלר המנוח בוצעה שלא כדין, ללא הסכמת המבקשת שהינה בעלת המקרקעין וללא ידיעת והסכמת החוכרת המנוחה או עיזבונה. על כן, נטען, המשיבים פלשו לנכס שבבעלות המבקשת והם מחזיקים בחלקים ממנו ואף מאפשרים שימוש בחלקים ממנו לצדדים שלישיים, בחוסר תום לב וללא זכויות שבדין ותוך כדי הסגת גבול. מעבר לכך, נטען כי בעניין הנכס ניתן פסק דין חלוט בתיק ת"א 53406-12-11 וככל שלמשיבים היו טענות נגד פסק הדין, הרי שהיה עליהם להגיש ערעור מיד עם היוודע להם על דבר קיומו. נטען כי המשיבים אף לא ערערו על ההחלטה על דחיית בקשתם לביטול פסק הדין ובכך נסתם הגולל על ניסיון המשיבים לבטלו.

3.המשיבים בתגובתם טוענים כי היה על המבקשת להגיש את בקשתה לסילוק על הסף בד בבד עם כתב ההגנה שהוגש מספר חודשים קודם לכן ונראה כי כוונת בקשתה הנוכחית הינה למשוך ולהאריך ההליכים. נטען כי הטענה היחידה שהעלתה המבקשת הדורשת מענה הינה בדבר זכות העמידה של המשיבים. נטען כי המשיבה 1 הינה דיירת מוגנת בנכס ואילו המשיבים 2-4 כרתו הסכמים עם נציגה של המנוחה ובהתאם השקיעו ממיטב כספם בנכס. נטען כי די בכך לצורך ביטול פסק הדין שניתן בניגוד לכללי הצדק. נטען כי פסק הדין ניתן בהליך לא תקין ודי בכך שהמבקש ביטולו מראה זיקה כלשהי לנכס, בפרט לאור הכשלים הרבים בהליך קבלת פסק הדין. נטען כי קבלת טענת המבקשת משמעה שאין זה משנה כי פסק הדין הוצא בניגוד לכללי הצדק ובניגוד לדין אלא משנה רק זהות מבקש הביטול ותוצאה כזו אינה ראויה ואינה עומדת במבחן הצדק והמשפט.

4.נטען כי ידוע למבקשת מזה שנים רבות כי הבניין נוהל על ידי מר אליאס כיאט ולאחר מכן על ידי עו"ד מאיר הפלר המנוח וכי הוא היה נציגה של המנוחה ומנהל הבניין. כן נטען כי המבקשת יודעת גם על המחזיקים בנכס בשנים האחרונות וביניהם המשיבים. לתגובת המשיבים צורפו תכתובות המעידות על פניות ופגישות בין נציגי המבקשת לבין עו"ד הפלר המנוח בהקשר זה. נטען כי כאשר נוח למבקשת היא מכירה בזכויות המשיבים ואילו כעת כאשר היא מחזיקה בפסק דין שהוצא שלא כדין היא מתנערת מהם. לראיה, נטען, המבקשת עצמה שכרה מאת המשיבה 1 את היחידה בה היא מחזיקה בבניין, לצורך קיום תערוכה במקום. נטען כי המשיבים ויתר בעלי הזכויות בבניין הם בעלי זיקה מובהקת לנכס וקשורים בקשר עבות למנוחה, דבר הידוע ומוכר למבקשת, וכי בהמשך ההליכים יוזמנו במידת הצורך גורמים שונים אשר מכירים היטב את המצב בנכס. נטען כי למבקשת אכן יש זכויות בעלות בנכס, אולם עד שנת 2025 אין היא יכולה להיכנס במערכת היחסים שבין המנוחה למשיבים ויתר בעלי הזכויות בנכס וכי זכותה היחידה היא לדמי חכירה. לטענת המשיבים, היה על המבקשת לפנות למשיבים בהתראה לגבי חוב דמי החכירה וכן לצרפם לתביעה.

5.נטען כי בהגשת כתב התביעה ניסתה ולכאורה הצליחה המבקשת למשוך את השטיח מתחת לרגלי המנוחה ויתר המחזיקים בנכס וכך נהנית היא בחוסר תום לב מנכס מושבח וזאת טרם תום תקופת החכירה הקבועה בחוזה החכירה. נטען כי נמסר ב"כ המשיבים מאת עוה"ד בצרפת אליו התייחסה המבקשת כב"כ העיזבון, כי עד היום הוא איננו מחזיק בייפוי כוח מאת המנוחה ו/או מי מיורשיה. מדובר בכ-20 יורשים, חלקם מבוגרים מאוד, אשר אינם יודעים עברית ואינם מודעים כלל להליכים נגדם או נגד המנוחה. כן נטען כי עד כה טרם הוצא צו ירושה בצרפת או בישראל וזאת ככל הנראה כיוון שאין למנוחה נכסים בצרפת, דבר המחזק עוד יותר את החובה לבטל את פסק הדין. נטען כי יש לדחות את טענות המבקשת לגבי סופיות הדיון ואי הגשת ערעור כיוון שהמשיבים לא ידעו על מתן פסק הדין עד לקבלת המכתבים אשר נשלחו למחזיקים, מה גם שזכותם לערער על פסק דין בו אינם צד מוטלת בספק. נטען כי סילוק על הסף הינו סעד קיצוני וחריג אשר בית המשפט מעניק במשורה וכי המשיבים הציגו טעמים מעל ומעבר לנדרש על מנת להראות ולהסביר את זיקתם לנכס וזכותם להתמודד עם פסק הדין. נטען כי בקשת המבקשת אינה נתמכת בתצהיר וזאת לרבות טענות עובדתיות רבות בה, והתחמקותה ממתן תצהיר בעניין ברורה וחסרת תום לב.

6.כן טענו המשיבים בהשלמה לתגובתם כי המבקשת שולחת דרישות תשלומי ארנונה לכתובת ב"כ המשיבים, כאשר שם המחזיק הינו המנוחה אודט טורטי, ומכך ניתן להסיק כי "יד ימין אינה יודעת או איה רוצה לדעת על יד שמאל".

7.המבקשת בתשובתה טענה כי אין במכתבי דרישות תשלום הארנונה כדי להצהיר על הכרה בזכויות המשיבים בנכס, היות והינה מוטלת על המחזיק בנכס המקרקעין, מה גם שלאגף הארנונה הוצגו מצגי שווא כאילו החזקה בנכס נתפסה באישור החוכרת. על כן, נטען, משמעותה היחידה של גביית הארנונה הינה חיוב המשיבים כמי שמחזיקים בנכס, בין אם היו בעלי הנכס, שוכרים או פולשים ומסיגי גבול.

נטען כי בכל המסמכים שצורפו לתגובת המשיבים אין ראיה לכך שהמבקשת מודה ומכירה בזכויותיהם של המשיבים בנכס או ראיה לזכויות קנייניות של המשיבים בנכס. נטען כי מכל המסמכים והעובדות שהובאו על ידי המשיבים ועל ידי המבקשת עולה כי לאורך השנים נחזה עו"ד הפלר המנוח להיות ב"כ העיזבון ללא ייפוי כוח או הרשאה מטעם העיזבון, והשכיר הנכס למשיבים, רובם בני משפחתו, שלא כדין. נטען כי המצאת כתב התביעה לב"כ העיזבון בוצעה כדין, ואפילו אם היה טעם בטענה זו, דינה להידחות על הסף שכן "כלל הידיעה" גובר על "כלל ההמצאה". כן נטען כי אפילו לא בוצעה מסירה כדין, מי שיכול לטעון זאת הוא העיזבון ובא כוחו ולא המשיבים, אשר אין להם זכויות בנכס והם אינם בעלי הדין אשר יש להם הזכות לבקש את ביטול פסק הדין.

דיון

8.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות בשלב זה. הן הבקשה והן התגובה כוללות פרטים וטענות עובדתיות רבים המצריכים בירור עובדתי מקיף במסגרת שמיעת הראיות בתיק. המבקשת טוענת כי למשיבים אין כל זכות עמידה בתביעה בה ניתן פסק הדין שאת ביטולו מתבקש או בתביעה הנוכחית וכי אין להם כל עילת תביעה, מפני שהלכה למעשה אין תוקף לזכויותיהם הנטענות בנכס נשוא התביעה. טענות המבקשת מתבססות על היעדר הסמכתו של עו"ד הפלר המנוח או כל אדם אחר להקנות זכויות כלשהן למשיבים ולמחזיקים אחרים בנכס מטעם החוכרת המנוחה. מנגד, טוענים המשיבים כי רכשו זכויותיהם בנכס כדין עד לתום תקופת החכירה, בידיעתה של המבקשת, ואין המבקשת יכולה לפגוע בזכויות אלה מבלי ליתן להם את יומם בבית המשפט. לאור האמור, ההכרעה בשאלות הנוגעות לקיומה של עילת תביעה עבור המשיבים ולזכויותיהם, או היעדר זכויותיהם, בנכס נשוא התביעה, הינה הכרעה עובדתית בעיקרה. גם טענות המשיבים בדבר הפגמים אשר נפלו בהליכים, כגון היעדר ההמצאה, טעונים בירור עובדתי. ייאמר כבר עתה כי במידה וייקבע כי המשיבים אכן עשויים היו להיפגע מפסק הדין שאת ביטולו מבוקש במסגרת תביעתם הנוכחית, נראה כי היה על המבקשת לצרפם לכתב התביעה, ומשלא נעשה כן, הרי שההליך הנוכחי הינו על פניו ההליך המתאים לבירור טענותיהם. זאת, מבלי לקבוע מסמרות בנושא כעת. עם זאת, לא ניתן להכריע בסוגיה זו על יסוד הטענות שהועלו בפני עד כה, אלא כאמור, נדרש בירור עובדתי מקיף ויסודי לשם כך.

9.יוער כי דין טענות המבקשת בדבר הגשת ערעור על ידי המשיבים להידחות. המבקשים פנו לבית משפט זה מייד עם היוודע להם על פסק הדין ולכן לא ניתן לומר כי לא נקטו בהליכים לביטולו. מעבר לכך, הרי משאינם צד לפסק הדין המקורי, אין באפשרותם לערער על פסק הדין.

10.יובהר כי המבקשת אינה מנועה מלהעלות טענותיה בשנית בהמשך ההליך או במסגרת הסיכומים, במידת הצורך. בשלב זה, כאמור, הבקשה נדחית.

המזכירות תמציא ההחלטה מיידית לצדדים.

ניתנה היום, כ"ה חשון תשע"ד, 29 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: