בהתאם להחלטת כב' השופט וגנר בתיק רע"צ 40633-02-10 (שלום חיפה) מיום 25/5/11, נדרשתי לקיים דיון בבקשה לקביעת שכ"ט של כונס הנכסים, תוך מתן אפשרות לצדדים לטעון לענין הפעולות שבוצעו בתיק על ידי מי מהצדדים, מורכבות ו/או פשטות התיק, גובה החוב ושכלולו מול ערך הנכס וכיוצא באלה.
ביום 20/7/11, התקיים דיון בענין ובמסגרתו נכחו ב"כ הכונס, ב"כ החייב וב"כ של הנאמן של מאפית אריאל בע"מ (בהסדר נושים).
אקדים ואומר, כי החלטת כב' השופט וגנר, ניתנה במסגרת ערעור על החלטת כב' הרשמת באום מיום 31/1/10, במסגרתה, אישרה כב' הרשמת שכ"ט של כונס הנכסים בהתאם לתקנות ההוצאה לפועל (שכר טרחת עורכי דין וכונסי נכסים), התשס"ב- 2002. (להלן: "תקנות הכונסים").
ב"כ הכונס טען באריכות כי ביצע פעולות כינוס שונות, לרבות בקשה למינוי, שלוש בקשות למסירת הודעת פינוי, שלוש בקשות לאישור מכר, עריכת הסכם מכר לחתימה מול הקונים, בהתאם לדרישת רשמת ההוצל"פ, טיפול בהתנהלות מול רשויות המס בעירית חיפה.
עוד טען ב"כ הכונס כי, על אף שאושר בהחלטתה של כב' הרשמת באום שכ"ט בהתאם לתקנות, הרי שהוא מסתפק בשכ"ט בשיעור של 6% בלבד מסכום המכר.
ב"כ הכונס מפנה להלכת פינצ'וק וטוען כי הלכה זה מחייבת ולפיה שכ"ט של הכונס יהיה בין 6% ל- 10% וכי חובה לפסוק בהתאם להלכה מחייבת זו.
ב"כ החייב טען כי הוא זה שלמעשה ביצע את הליך מכירת הנכס נשוא הכינוס מראשיתו ועד תומו, לרבות פרסום הנכס, איתור קונה, ניהול מו"מ, ניהול התמחרות, הזמנת שומה, התאמת מחיר הנכס לשומה, עריכת הסכם מכר והחתמת הקונים עליו.
כמו כן, טען ב"כ החייב כי, הכונס לא ביצע מרבית הפעולות הבסיסיות הנדרשות ממנו במסגרת תפקידו ככונס וכי בקשות שהוגשו על ידו מספר פעמים, נבעו מהתנהלות בלתי נכונה מצידו.
ב"כ החייב אף הלין על כך שמשך כל תקופת הכינוס, לא גבה הכונס דמי שכירות בגין הנכס וכי אילו היה עושה כן, ניתן היה לסלק את מלוא החוב אף ללא צורך במכירתו.
ב"כ נאמן מאפיית אריאל, טען כי, במסגרת הסדר הנושים שאושר, מנוהלת מאפית אריאל על ידי הנאמן וכי לצורך תשלום שכר העובדים והפעלת המאפיות השונות, יש להזדקק למירב הכספים שנתקבלו בגין מימוש הנכס נשוא הכינוס.
ב"כ הנאמן אף הבהיר כי הנכס נמכר בסכום של 1,750,000 ש"ח, בעוד שהחוב עמד על סך של כ- 134,000 ש"ח בלבד וכי בנסיבות אלה, בלתי סביר לאשר שכ"ט כונס בסכום העולה על שיעור החוב ובפרט, שלא בוצעה על ידי הכונס פעילות משמעותית, וכי הליכי הכינוס היו קצרים ביותר משך חודשים ספורים בלבד ואף במסגרתם, לא טרח הכונס לתפוס החזקה בנכס, לגבות דמי שכירות מהמחזיק בנכס, לקבל חוו"ד שמאית, ולבצע הליכי איתור קונים לנכס וניהול הליך המכירה מולו.
ב"כ הנאמן, אף הבהיר כי רק בסיועו אושר המכר בסופו של יום על ידי בית המשפט המחוזי וכי הגשת בקשות חוזרות לאישור המכר לרשמת ההוצל"פ, נובעת מהתנהלות לקויה של הכונס ואינה מעידה על פעילות מוצדקת ואינטנסיבית מצידו המצדיקה תשלום שכ"ט בשיעור שנדרש.
דיון:
מעיון בתיק עולה כי הוא נפתח ביום 26/8/08, וכי סכום החוב בפתיחה עמד על סך של 167,547 ש"ח.
ניתן צו למינוי כונס נכסים ביום 22/12/08.
המאפיה נשוא הכינוס, נמכרה בסך של 1,750,000 ש"ח (לפני מע"מ).
הסכם המכר בין החייב והקונה, נחתם ביום 17/8/09.
המסגרת הנורמטיבית:
הבסיס הסטטוטורי לקביעת שכ"ט של כונס נכסים, נמצא בסעיף 59א לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז- 1967.