הפחתת מזונות

      
לפנינו תביעת האב להפחתת מזונות.

הצדדים גרושים.

המזונות נקבעו בהסכם גירושין מיום 13.10.10 שאושר כפסק דין ביום 14.11.10.

בהסכם הנ"ל נקבע סך 1,500 ש"ח בעבור מזונות ילד אחד. כיום הוא בגיל 11.

ב"כ האב מעדכנת כי הקטין נכנס לפני שבועיים לפנימייה באופן קבע.

יש הסכמה בין הצדדים לצמצום דמי המזונות, אך הם חלוקים בגובה ההפחתה.

האב, באמצעות ב"כ, תובע כי יבוטלו המזונות, לאור העובדה שהמדינה מממנת את כל הוצאותיו של הבן, ומבקש לשלם 300 ש''ח לחודש בלבד, וכן מצהיר כי הוצאות רפואיות או חריגות הוא, האב, ישלם בשווה עם האם.

ב"כ האם טוענת כי האשה מסכימה שדמי המזונות יופחתו אך לא עד כדי כך. לטענתה, אמו רוכשת עבורו בגדים והנעלה, הבן מבקר את אמו בסופי שבוע לסירוגין, האם מביאה אוכל וממתקים אליו בביקוריה. האם מוכנה להפחית את המזונות לסך 1,200 ש"ח. לטענת ב"כ האשה, כיום האשה אף שוכרת דירה, ואילו האב גר אצל הוריו.

ב"כ האב מגיבה: במקרה שלפנינו אין על הצדדים הוצאות. ביגוד והנעלה מוטלות בשווה על שני ההורים.

עד כאן עיקרי טענות הצדדים.

בעניין כעין זה כבר עסקנו בעבר, ונביא להלן מהמקורות שהבאנו בפסק דין הנ"ל, ולאור זאת נכריע.

חובת אב לזון ילדיו כשיש להם נכסים נוספים

בנידון דידן לבן ישנם אמצעי מחיה אף ללא האב, ויש לבדוק כיצד משפיע הדבר על חובתו של כל אב לזון ילדיו, אף במקרה שלא התחייב על כך בפירוש בהסכם הגירושין.

ראשית נפתח בשאלה עקרונית. האם חייב האב במזונות ילדיו במקרה שיש להם תכנית חסכון השייכת להם או נכסים שקבלו ממקום אחר ואין לאב חלק בהם?

הרא"ש (כתובות, פרק ד סימן ד) כתב:

"אבל זן את הקטני קטנים, ועד כמה, עד בן שש. ותנן נמי אם היתה מינקת, פוחתין לה ממעשה ידיה ומוסיפין לה על מזונותיה, דשמעינן מינה דחייב לזון בניו ובנותיו כשהן קטני קטנים. ואפילו יש להם נכסים שנפלו להם מבית אבי אמם, פסק רבינו מאיר דחייב לזונם, דכיון דתקנת חכמים היא, זכו במזונותיהם אפילו יש להם להתפרנס משלהן, דומיא דמזונות האשה, מדכלל מזונות האשה דקתני ומוסיפין לה על מזונותיה בשביל הקטן, אלמא דין אחד."

המהר"ם מרוטנבורג סבר כי חובתו של אב בפרנסת בניו הקטנים היא אף אם יש להם רכוש משל עצמם.

ואולם, לכאורה לא כל הראשונים הסכימו לכך. לשאלה זו התייחס גם הרשב"א (שו"ת הרשב"א, חלק ב סימן שצא), וכך נשאל שם: