מדינת ישראל נ' מאיה ישעיהו גרינברג ואח'

1.לפנינו כתב אישום כנגד הנאשמים – מאיה ישעיהו גרינברג (להלן – הנאשמת) ואייל צבי גרינברג (להלן – הנאשם) בגין העסקת עובדת שאינה אזרחית או תושבת ישראל שלא כדין, עבירה על סעיף 2(א)(1)(2) לחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991 (להלן – חוק עובדים זרים).

על פי העובדות בכתב האישום העובדת הועסקה על ידי הנאשמים במשך שמונה חודשים והם הלינו אותה בביתם, זאת בשעה שאשרת העבודה שהיא החזיקה בתחום הסיעוד אצל מעסיק אחר בתוקף.

2.בישיבת ההקראה כפרו הנאשמים בעבירה מושא כתב האישום.

3.בדיון שנקבע לשמיעת הוכחות ביום 22.2.16 חזרה בה הנאשמת מהכפירה, הודתה בעבירה, והצדדים הגיעו להסדר טיעון שאומץ על ידי. על פי סדר הטיעון יוטל על הנאשמת קנס בסך 18,000 ₪ וכן התחייבות להימנע מעבירה מושא כתב האישום במשך 3 שנים.

4.לאחר מכן החלה שמיעת הראיות בנוגע לנאשם.

בדיון מיום 29.5.16 חזר בו הנאשם מכפירתו, הודה בעבירה מושא כתב האישום וביקש שלא להרשיע אותו, אלא להטיל עליו עונש ללא הרשעה, לאחר קבלת תסקיר קצין מבחן.

הנאשם הגיש בקשה בהתאם, ב"כ המאשימה השיב בכתב ולאחריה הגיש ב"כ הנאשם את תגובתו לתגובת המאשימה.

5.להלן עיקר טענות ב"כ הנאשם