הע"ז 17490-08-10

1.הנאשמת 1 (להלן – הנאשמת) הייתה במועדים הרלוונטיים לכתב האישום חברה פרטית שעסקה בהעסקת עובדים זרים בענף הבנין. הנאשם 1 (להלן – הנאשם) שימש במועדים הרלבנטיים לכתב האישום כמנהל בנאשמת.

2.עפ"י העובדות שפורטו בכתב האישום, ביום 29.11.09 בסמוך לשעה 9:10, במהלך ביקורת מגורים שערכו מפקחים מטעם משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה ברח' החופר 30 בחולון (להלן: "המבנה"), אותרו 5 עובדים זרים המתגוררים במבנה, מתוכם 4 המועסקים ע"י הנאשמת.

עוד נטען בכתב האישום כי הנאשמת העסיקה את העובדים בלא שהעמידה לשימושם מגורים הולמים וכי במסגרת הביקורת התגלו שורה ארוכה של ליקויים במבנה ובכלל אלה – העדר חלונות תקינים, "אלתורי חשמל", העדר ברז למים חמים במטבח, כיריים מלוכלכים, מיכל אשפה לא מכוסה, חדר אוכל לא פעיל ואשפה בסביבה, מטבח מלוכלך, מים ואשפה על הרצפה, נקודת כיור ללא כיור, שירותים מלוכלכים, קרמיקה שבורה, עובש, דוד שמש אחד שאינו מספיק לכל העובדים הלנים באתר, חדר מקלחת מלוכלך, העדר מכונת כביסה, אשפה באתר המגורים ובמטבח, מים עומדים בכיור סתום, מטפי כיבוי אש לא פעילים וללא הוראות שימוש והדרכה בשפת העובדים.

עוד נטען שם, כי הנאשם, בתוקף מעמדו כמנהל הנאשמת, הפר את חובתו לפקח ולעשות כל שאפשר לשם מניעת העבירות שעברה הנאשמת.

3.במסגרת הכרעת הדין מיום 9.10.12 הורשעה הנאשמת בכל העבירות שיוחסו לה בכתב האישום של העסקת ארבעה עובדים זרים ללא מגורים הולמים, עבירה על סעיפים 1ה ו-2(ב)(4) לחוק עובדים זרים ואילו הנאשם הורשע בהפרת אחריותו של נושא משרה, עבירה על סעיפים 5 ו-2(ב)(4) לחוק עובדים זרים.

4.במסגרת הטיעונים לעונש טענה המאשימה כך:

בעקבות תיקון 114 לחוק העונשין העקרון המנחה בענישה הוא עקרון ההלימה לפיו על הנאשמים להענש בהתאם לחומרת אשמתם; במסגרת הכרעת הדין עמד בית הדין על "חומרתם הצורמת" של ההפרות הספציפיות של הוראות החוק שבוצעו על ידי הנאשמים שהעמידו לרשות העובדים מבנה שלא היה ראוי למגורי אדם; קיים צורך לשרש תופעה חברתית פסולה של יחס מחפיר לעובדים זרים, לרבות שיכונם בתנאים בלתי אנושיים; שיכון עובדים בתנאי מגורים משפילים, המהווים גם סכנה לבריאותם, מהווה פגיעה בכבוד האדם;

הנאשמת עברה בעבר עבירה דומה ביום 1.6.06 וכן הפרה חובות נוספות הקבועות בחוק עובדים זרים ביום 1.6.06 וביום 7.1.07 של ניכוי משכרו של עובד זר סכום העולה על המותר בחוק וניכוי משכר העובד בניגוד לסעיף 25 לחוק הגנת השכר; יש להרתיע את הנאשמים מעריכת חישובי עלות-תועלת אגב רמיסת זכויות בסיסיות הכרוכות בתנאי המגורים של עובדיהם.

המאשימה הוסיפה וטענה כי העונש המקסימאלי הקבוע בחוק ביחס לנאשמת עומד על סך של 467,200 ₪, המושתת על עבירה הנוגעת ל- 4 עובדים זרים (1/4 מהסכום ביחס לכל עובד).

ואילו העונש המינימלי המתיחס לנאשמת הינו 20,000 ₪ לכל עובד (כפל הקנס) כאשר הקנס במקרה זה אמור להיות לפי החוק 10,000 ₪ לעובד ולא 5,000 ₪ מאחר ומדובר בהפרה חוזרת.

מכאן שביחס לכל 4 העובדים העונש המינימלי הוא 80,000 ₪.