העליון: שיהוי משמעותי ולא מוסבר בהגשת כתב אישום מצדיק הפחתה משמעותית בעונש

השופט ס' ג'ובראן:

          לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו (ת"פ 40365-07, כבוד השופט ח' כבוב) מיום 9.5.2010, בגדרו נגזרו על המערער 15 חודשי מאסר בפועל 24 חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 108,000 ש"ח.

1. כנגד המערער הוגש כתב אישום המייחס לו קשירת קשר לביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977, גניבה בידי עובד ציבור, עבירה לפי סעיף 390 לחוק (ריבוי עבירות), קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 415 סיפא לחוק (ריבוי עבירות). על פי הנטען בכתב האישום המערער נקשר בקשר עם אדם נוסף, ששימש אותה עת כמנהל יחידת מאגר הרכב הממשלתי – ואשר הועמד לדין בכתב אישום נפרד – להונות את המדינה במכרזי מכירת הרכבים הממשלתיים המשומשים. כתב האישום תיאר בפירוט את מעשי השניים ואת חלקו של המערער בהונאה, בקצירת האומר אציין כי מנהל יחידת מאגר הרכב הממשלתי זייף את שנת הייצור של הרכבים שהועמדו למכירה במכרזים באופן שהמירן לשנת ייצור מוקדמת יותר. עקב מעשה הזיוף, הרי מי שהתעניין ברכב ובכלל זאת המערער, נתנו הצעות בסכום נמוך יותר מהסכום שהיו מציעים אילו הוצגו הנתונים הנכונים בפניהם. נטען כי המערער ידע אודות מעשיו אלו של מנהל יחידת הרכב, והוא הונחה כיצד לפעול על מנת לזכות ברכבים. בהמשך נטען בכתב האישום כי המערער זכה ברכבים במחירים מופחתים ומכר אותם לצדדים שלישיים במחירים גבוהים יותר, וקיבל לידיו את ההפרש. עוד נטען כי המערער ומנהל יחידת הרכב גנבו את ההפרש בין סכום הזכייה לבין התשלום בפועל ששולם על ידי מי שלבסוף זכה ברכב.

2. לאחר שמיעת הראיות הרשיע בית המשפט המחוזי, בהכרעת דין מפורטת ומנומקת שניתנה ביום 9.2.2010, את המערער במיוחס לו בכתב האישום.ביום 9.5.2010 גזר בית המשפט המחוזי על המערער 15 חודשי מאסר בפועל, 24 חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 108,000 ש"ח. עוד נקבע כי יש בעבירות בהן הורשע הנאשם משום קלון. בית המשפט המחוזי קבע כי במקרה דנן קיים אינטרס ציבורי להלחם במעשי שחיתות, מרמה והפרת אמונים, הכל כדי למנוע התפשטות תופעה זו שהיא מסוכנת מאד וגורמת נזק לא רק לקופה הציבורית אלא בעיקר לתדמיתו של השירות הציבורי בעיני כלל הציבור, והפגיעה הבלתי הפיכה באמון הציבור במערכות השלטון השונות שאמורות לפעול תוך גילוי נאמנות מוחלטת לטובתו של הציבור. אולם לצד זאת, נקבע כי יש להביא במקרה דנן בכלל חשבון לקולה את הנתונים הבאים: נסיבות אישיות ומשפחתיות מקלות, לרבות תפקוד נורמטיבי של המערער משך שנים רבות, מעורבות פלילית משך תקופה מוגבלת, העדר כל עבר פלילי, היות המערער בעל לאישה ואב לשלושה ילדים התלויים בו לפרנסתם, פועלו של המערער לעזרת האחר ובעיקר לעזרתם של חסרי היכולת, ובעיקר השיהוי הניכר בהגשת כתב אישום שהוגש לבית המשפט בתחילת שנת 2008, שנים רבות לאחר האירועים נשוא כתב האישום, וכמעט 5 שנים מאז סיום החקירה בתיק והעברת התיק לידי הפרקליטות. כמו כן, נקבע כי אין לראות את המערער באותו מדרג חומרה כמו מנהל יחידת הרכב. לצד זאת נקבע כי פועלו הציבורי של המערער כחבר מועצה וכיועץ במשרד ראש הממשלה מחייבים שלא ימעד ולא ישלח את ידו לכספי ציבור הנגישים במיוחד לנושאי משרה בכירים. אשר על כן קבע בית המשפט המחוזי:

"כל עונש שיוטל על הנאשם שאין בצידו עונש של מאסר בפועל יחטא לאמת ועלול לשמש מסר שגוי על פיו בתי המשפט נכונים להקל בעונשו של נאשם שעבר עבירה חמורה של גניבת כספי ציבור וקשירת קשר לביצוע עבירות שבאופיין נועדו לפגוע בקופה הציבורית. עם כל הכבוד וההתחשבות בנסיבותיו האישיות של הנאשם, ועם כל ההבנה למצוקה אליה נקלע ומבלי להתעלם מהטיעון הממשי של שיהוי בהגשת כתב אישום (שאין כלל ספק שהרע מאד את מצבו של הנאשם שהיה נתון בחרדה משך שנים רבות ללא הצדקה עניינית), הרי אופי המעשים בהם הורשע הנאשם מחייבים את הצבת האינטרס הציבורי בקידמת הבימה תוך הדיפת האינטרס האישי והשיקומי לאחור. אילולא הנסיבות המקלות שעמד עליהם הסניגור בהרחבה, היה נכון להטיל על הנאשם עונש של מאסר בפועל לתקופה ארוכה ומשמעותית, וזאת מבלי להתעלם מהאמירה שנאמרה באולם בית המשפט לגבי עונש שהוסכם עליו לגבי מזרחי במסגרת הסדר טיעון, הסדר שבסופו של דבר לא בא אל העולם".

לאור האמור לעיל נגזרו על המערער העונשים כפי שפורטו לעיל.

3. הודעת הערעור שהוגשה לבית משפט זה כוונה בתחילה הן כנגד הכרעת הדין והן כנגד גזר הדין, בעקבות הדיון שנערך בפנינו והערותינו חזרו בהם באי כוח המערער מהערעור על הכרעת הדין ובהחלטתנו מיום 2.3.2011 נמחק הערעור על הכרעת הדין. כמו כן, באי כוח המשיבה הודיעו כי בהמלצת בית המשפט הם מסכימים להקלת מה בעונשו של המערער, וזאת לפי שיקול דעתו של בית המשפט. באי כוח המערער אף הם הודיעו כי הם מסכימים לכך; עוד ביקשו הם כי תחילת מועד ריצוי העונש אשר יוטל על המערער יידחה לחודש יוני 2011. אשר על כן, נותר לנו להכריע בסוגית העונש שראוי להשית על המערער בנסיבות העניין, וזאת בהנחה, שאין חולק עליה, כי בנסיבותיו הייחודיות של מקרה זה ראוי להקל במידת מה בעונשו.

4. ידועה ההלכה כי ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים חריגים של סטייה ברורה ממדיניות הענישה הראויה (ראו למשל ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (לא פורסם, 3.7.2006); ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל, פיסקה 7(ב) (לא פורסם, 3.2.1998); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל, פיסקה 11 (טרם פורסם, 29.1.2009)). אנו סבורים כי מקרה זה נמנה על אחד מאותם מקרים המצדיקים התערבות בעונש שנגזר על המערער, וזאת בעיקרו של דבר לאור השיהוי הניכר בהגשתו של כתב האישום שהוגש כנגדו בחלוף כחמש שנים מיום סיום פעולות החקירה, וזאת ללא כל הצדקה עניינית והסבר מניח את הדעת.

5. אין חולק כי מעשיו של המערער חמורים ביותר. אל מול שחיתות חמורה ביותר ושליחת יד בכספי הציבור, מעשים המכרסמים ביסודות חברתנו הדמוקרטית ובאמון הציבור בשלטון, יש לנקוט, ככלל, בענישה מרתיעה מאחורי סורג ובריח. מצווים אנו ליתן ידנו למלחמה העיקשת בתופעת השחיתות הציבורית שפשטה בארצנו, וידע כל מי שנוטל לעצמו את החרות לגנוב מהקופה הציבורית, כי הוא עלול לשלם על כך בחרותו שלו. עובדי הציבור וכל מי שבא עימם במגע מצווים לפעול בניקיון כפיים כאשר לנגד עיניהם ניצב עניינו של הציבור בלבד. המערער, שהיה פעיל ציבורית וידע בדיוק את תפקידו ואחריותו של מנהל יחידת הרכב, היה מחויב להתריע ולמנוע את הנזק לקופה הציבורית, אולם הוא עשה בדיוק את ההפך ושיתף פעולה עם שחיתות והשחתה, ובמעשיו תרם לפגיעה עמוקה באמון הציבור ברשויות השלטון, וזאת תוך העשרת כיסו הפרטי על חשבון הכיס הציבורי. מעשים אלו אסור שיהיו במדינה מתוקנת וכל אדם בר דעת יודע זאת, אולם על אף זאת "אנו נתקלים פעם אחר פעם במי שמתקשים לכבוש את יצרם, כאשר ... הם עושים לביתם או כדי להיטיב עם אלה שביקרם הם חפצים. זאת ועוד, לא רק שאין הם כובשים את יצרם, אלא רואים בתפקידם קרדום לחפור בו למען רווחתם האישית וקידום עניינים שבינם לבין תפקידם הציבורי אין ולא כלום" (ע"פ 5083/08 בנזירי נ' מדינת ישראל, פסקה 60 (טרם פורסם, 24.6.2009)). אשר על כן, השיקולים לחומרה במקרה דנן הינם כבדי משקל, כפי שציין בית המשפט המחוזי. מי שנתן ידו והיה שותף למעשי שחיתות כה חמורים מחויב לתת על כך את הדין.