השופט א' רובינשטיין:
א. ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט זלוצ'ובר) (הכרעת הדין מיום 10.7.07; גזר הדין מיום 28.2.08) בתיק פ' 8225/03, בגדרו הורשע המערער ב-25 עבירות של חבלה חמורה ובעבירת הפצת מחלה במזיד - על כך שבמסגרת תפקידו כרופא מרדים הדביק 25 מטופלים בנגיף הצהבת C שנשא בגופו; כן הורשע המערער בעבירות גניבה בידי עובד, החזקה ושימוש בסם לצריכה עצמית, מרמה והפרת אמונים בתאגיד, מעשי פזיזות ורשלנות, הדחה בחקירה והפרת הוראה חוקית. על המערער נגזרו 12 שנות מאסר בפועל, ועוד תקופות מאסר על תנאי. הערעור נסב על הכרעת הדין, ולחלופין, על חומרת העונש.
רקע והליכים
ב. אלה עובדות הרקע, כפי שנקבעו על ידי בית המשפט קמא, ואשר לא היו במחלוקת: בתקופה שבין יוני 2001 ועד אפריל 2003 עבד המערער במרכז הרפואי האוניברסיטאי סורוקה בבאר שבע כרופא מתמחה בחטיבת ההרדמה. בתקופה זו נשא המערער את נגיף הצהבת מסוג Hepatitis C והיה מודע לכך. כן היה המערער מכור לסם מסוכן מסוג Fentanyl, אשר היה נגיש לו במסגרת תפקידו, כסם הרדמה למטופלים. המערער היה מזמין מבית המרקחת של בית החולים כמויות גדולות של הסם, מעבר לדרוש לצורך עבודתו כרופא מרדים, וזאת לשם צריכה עצמית. המערער נהג להזריק לעצמו את הסם במהלך שעות העבודה, עד כ-25 פעמים ביממה, לרוב בחדרי השירותים של סגל המחלקות בהן עבד (ושם היה משליך מדבקות וצמר גפן ספוגים בדמו). משהתגלתה התמכרותו לסם, פוטר המערער מעבודתו. בהמשך גילה צוות בית החולים, כי מספר אנשים שטופלו בבית החולים חלו בצהבת C בעקבות אשפוזם. מבדיקות הצוות הרפואי עלה חשד, כי המערער הוא הגורם המדביק. לימים התגלו עוד מקרים רבים של מטופלי עבר החולים בנגיף.
ג. המערער הועמד לדין בבית המשפט המחוזי, בטענה שהדביק 34 מטופלים בצהבת C - ולעניין זה הואשם בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה והפצת מחלה במזיד. על טיפול בחולים בעודו מסומם, השארתם ללא השגחה כשהלך לשירותים כדי להזריק לעצמו סם, והשארת הסם באמפולות פתוחות, הואשם המערער במעשי פזיזות ורשלנות. בשל לקיחת סם ה- Fentanylלשימושו העצמי ושימושו בו, הואשם המערער אף בעבירות של גניבה בידי עובד, מרמה והפרת אמונים, והחזקה ושימוש בסם לצריכה עצמית. בנוסף, הואשם המערער בעבירות של הדחה בעדות (כלפי רופא עמית), הפרת הוראה חוקית, בשל הפרת תנאיו של מעצר הבית בו שהה, ואתיחס לכך בהמשך.
ד. בפסק דין מנומק ומפורט הורשע המערער ב-25 עבירות של חבלה חמורה (במקום בחבלה בכוונה מחמירה), וזוכה מחמת הספק מעבירות חבלה ביחס ל-9 חולים נוספים שלגביהם הואשם. בית המשפט פירט את הקוים המשותפים לכל החולים, שכולם נשאו את הנגיף Hepatitis Cגנוטיפ 2AC, אותו לא נשאו בטרם הטיפול, טופלו במועדים הרלבנטיים והורדמו על-ידי המערער תוך הזרקת Fentanyl (למעט אחדים שבהם דן בית המשפט בנפרד). בית המשפט נדרש לרישומים הרלבנטיים לגבי כל חולה, כדי לוודא הן אם היה המערער מעורב כמרדים בניתוח החולה והן את מרחק החולה מן הרצף הגנומי בדמו של המערער. בית המשפט תיאר את השתלשלות גילויה של הזיקה בין טיפולו של המערער להדבקת חולים, ואת שיטת עבודתו באשר למתן ה-Fentanyl, וכן את עדויות המומחים, וסקר את הראיות המדעיות והנסיבתיות, תוך הסבר מנגנון ההדבקה, ואף פירט לקחים הראויים להפקה על-ידי גורמי הרפואה. המערער הורשע גם בעבירות של הדחה בחקירה (במקום הדחה בעדות) ושל הפצת מחלה במזיד, וכן במעשי פזיזות ורשלנות. ביתר העבירות בהן הואשם הורשע המערער על פי הודאתו. להלן יורחב באשר לראיות ולממצאי בית המשפט ומסקנותיו.
הראיות המדעיות שעליהן התבסס בית המשפט
ה. לבחינת זהות המדביק נערכו שתי בדיקות בלתי תלויות; אפרט לגביהן במקצת, שכן תוצאותיהן חשובות להכרעה בשאלה שבמחלוקת, שהיא - האם ניתן לקשור בין המערער לבין המטופלים שנדבקו בנגיף ולהסיק מכך בדבר הדבקה מצדו. ראשית יצוין, כי דרך ההדבקה הנפוצה ביותר במחלת הפטיטיס C היא במגע דם בדם; דרכי הדבקה נוספות הן ביחסי מין ומאם לעוברה. הבדיקה האחת נערכה על ידי ד"ר יונת שמר, מנהלת המעבדה לוירולוגיה בבית החולים סורוקה, אשר ערכה חלק ניכר מפעולות הבדיקה בעצמה. נבדקו כ-1,200 איש שטופלו על ידי המערער לאורך תקופת עבודתו בסורוקה, ועוד כ-800 איש שטופלו בסורוקה אך לא באו במגע עם המערער. בדיקות הדם בחנו לא רק נשאות של הנגיף, אלא גם את הגנוטיפ (המערער נשא גנוטיפ 2AC) וכן את רצף הקוד הגנטי של הנגיף, באזור של הגנום שהוא בעל השתנות גדולה על ציר הזמן (HVR2). יוסבר, כי הגנום - כלל המידע התורשתי של האורגניזם - בנוי מרצף של חומצות גרעין. הגנוטיפ הוא רצף הגנום של זן מסוים של הנגיף. לכל נגיפי הפטיטיס C יש גנום דומה אך לא זהה; זאת, בשל שינויים ברצף, ובפרט ישנם אזורים ברצף בהם תדירות השינוי גבוהה יותר (כגון HVR1, HVR2). בדיקת הרצף באזורים אלה מספקת זיהוי ייחודי לנגיף ספציפי (ראו עדות ד"ר שמר, עמ' 43-42 לפרוטוקול). ד"ר שמר הסבירה בעדותה (עמ' 46) את התוצאות כלהלן: בקרב הנבדקים אשר באו במגע עם המערער והם נשאי המחלה והגנוטיפ 2AC, ממוצע המרחק על הרצף הגנטי מן המערער הוא 1.18%. לעומת זאת, בקרב קבוצת הביקורת (נשאי המחלה בגנוטיפ 2AC שלא באו במגע עם המערער) ממוצע המרחק על הרצף הגנטי מן המערער הוא 15.5%. נאמר, כי הבדל שכזה הוא משמעותי מבחינה סטטיסטית (להסבר מקיף על "משמעות/מובהקות סטטיסטית" ראו ע"א 1639/01 קיבוץ מעיין צבי נ' קרישוב, פ"ד נח(5) 215, עמ' 242 ואילך, בחוות דעת השופטת נאור; להלן פרשת מעיין צבי).
ו. נתון רלבנטי נוסף שהובא בפני בית המשפט קמא, נוגע לשכיחות ההדבקה בגנוטיפ 2AC; ממחקר שהוגש עולה, כי מתוך כלל הנדבקים בצהבת C בדרום ישראל, רק 5.4% נדבקים בגנוטיפ 2AC; לעומת זאת, מבין מטופלי הנאשם שנדבקו בנגיף, 72% נושאים את הגנוטיפ האמור (והם הקבוצה שלגביה הואשם המערער). בקבוצת הביקורת (מטופלי בית החולים שלא באו במגע עם המערער) רק אדם אחד נשא גנוטיפ זה, ומרחקו מהמערער על הרצף הגנטי גדול.
ז. תוצאות בדיקתה של ד"ר שמר הובאו בפני הסטטיסטיקאי פרופ' עוזי מוטרו מן האוניברסיטה העברית בירושלים. פרופ' מוטרו בחן את השאלה, האם אחוז הנדבקים מתוך קבוצת המטופלים של המערער (31 - נכון למועד מתן חוות הדעת - מתוך 1155 נבדקים, קרי, 2.68%) גדול משמעותית מאחוז הנדבקים מתוך קבוצת הביקורת (1 מתוך 822, קרי, 0.12%). תשובתו היתה חיובית, ונאמר שהמסקנה התקבלה באופן מובהק ביותר. המסקנה היתה, כי הסיכוי לסטייה אקראית בשוני שכזה באחוזי ההדבקה קטן מאחד למיליון.
ח. בדיקה נוספת נערכה על ידי פרופ' רן טור-כספא, מומחה למחלות כבד ומנהל מחלקה פנימית במכון למחלות כבד במרכז הרפואי רבין. פרופ' טור-כספא הסכים, כי העובדה שהמטופלים שנדבקו נושאים גנוטיפ 2AC הנדיר יחסית בארץ, מעידה על "סבירות גבוהה מאוד למקור הדבקה זהה" להם ולמערער. פרופ' טור-כספא בדק דגימות מהמערער ומעשרה ממטופליו נושאי הנגיף (שרק דגימות של שמונה מהם היו שימושיות בסופו של יום), כמו גם משני נשאים של גנוטיפ 2AC שאינם קשורים לפרשה, לשם ביקורת. בבדיקה זו נבחן חלק אחר מן הרצף הגנטי מאשר זה שנבחן על ידי ד"ר שמר (HVR1). נמצא, כי המרחק ברצף הגנטי בין קבוצת המטופלים לבין המערער היה 4.4%-1.4%, ואילו המרחק ברצף הגנטי בין קבוצת הביקורת למערער היה מעל 22%. נאמר, כי עובדה זו מתאימה להנחה שבדמם של המערער ומטופליו החולים נמצא נגיף זהה, ומסקנתו החד משמעית של פרופ' טור-כספא היתה איפוא שהמערער והנדבקים נדבקו מאותו מקור הדבקה.
הרשעה על סמך ראיות נסיבתיות
ט. המערער הודה, כי 34 מטופלים נדבקו בנגיף, אך הכחיש כי הוא מקור ההדבקה. בא כוחו הודיע בבית המשפט המחוזי, כי אין לו טענות כנגד המומחים שמר וטור-כספא וממצאיהם (מלבד שתי טענות שהועלו באופן בלתי עקבי ובלתי ממצה בדבר פגמים ב"שרשרת" הראיות ועדות שמיעה, ואשר נדחו בפסק הדין קמא). נוכח ממצאי הבדיקות שפורטו מעלה, בהעדר ערעור של המערער עליהם או הצעת תזה חלופית להסברתם, ונוכח ראיות נסיבתיות נוספות, קבע בית המשפט - כאמור - כי המערער הדביק 25 מטופלים. לגבי יתר תשעת המטופלים שבכתב האישום זוכה המערער מהדבקתם מחמת הספק, מקום שלגבי כל אחד היתה חסרה ראיה נסיבתית אחת לפחות מתוך רשימת הראיות הנסיבתיות שמנה בית המשפט. וזו, בתמצית, רשימת הראיות הנסיבתיות שעל בסיסן נקבע כי המערער הדביק את המטופלים:
1. המערער נושא את נגיף Hepatitis C, גנוטיפ 2AC.
2. המערער מכור לסם Fentanyl.
3. המערער השתמש בסם גם בעת עבודתו - בשירותים, וזאת לפני ניתוחים, במהלכם ולאחריהם.
4. ההדבקה בוירוס היא במגע דם בדם.
5. 34 חולים נדבקו בוירוס.
6. המערער והחולים נושאים גנוטיפ נדיר יחסית של הוירוס.