העליון הפחית את סכום הגמול לתובע מייצג ושכר הטרחה שפסק המחוזי בעניין מס הבולים

השופטת א' פרוקצ'יה:

1.             לפנינו ערעור וערעור שכנגד על החלטת בית המשפט לעניינים מינהליים בתל-אביב-יפו (כב' השופט ע' מודריק), במסגרתה נדחתה בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד המדינה, ונקבע כי המדינה תשלם למערערות גמול לתובע מייצג בסך 200,000 ש"ח ושכר טרחה לבאי כוח המערערות בסך 300,000 ש"ח, וכן החזר של אגרת בית המשפט והוצאות שונות בסך 25,000 ש"ח. המערערות משיגות בערעור שהוגש על ידן על גובה הסכומים שנפסקו, וטוענות כי יש להגדילם באופן ניכר. המדינה בערעור שכנגד טוענת כי לא היה כלל מקום לפסוק גמול מיוחד לתובע המייצג ושכר טרחה לבאי כוח המערערות, וכי מנגד, יש לחייב את המערערות בשכ"ט עו"ד בגין הדיונים שהתנהלו בשתי הערכאות; לחילופין טוענת המדינה, כי יש להפחית את הסכומים שנפסקו לזכות המערערות במידה ניכרת, ולהעמידם על סכומים סמליים בלבד.

2.             עניינו של הליך זה מתמקד, אפוא, בטיבם ובתכליתם של תשלומי גמול לתובע מייצג ושכר טרחה לבא כוח המייצג כפי שאלה הוסדרו בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: חוק התובענות הייצוגיות או החוק).

רקע

3.             בשנת 2003 נתן בית משפט זה פסק דין בע"א 222/00 מדינת ישראל, מנהל המכס ומס בולים נ' שיכון ובינוי אחזקות בע"מ, פ"ד נז(3) 353 (2003) (להלן: ענין שיכון ובינוי), בו נדונו ערעור וערעור שכנגד אשר עסקו בפרשנותו של חוק מס הבולים על מסמכים, התשכ"א-1961. המחלוקת בין הצדדים באותו ענין נגעה לשומת מס בולים שנקבעה על ידי המדינה ביחס להסכם שנכרת בין מדינת ישראל לבין חמש חברות אשר זכו במכרז שפרסמה המדינה להקמת מרכז אנרגיה בקריית בן גוריון בירושלים. בפסק הדין, קיבל בית משפט זה את עמדת החברות בחלק מן הסוגיות, ואת עמדת המדינה בסוגיות אחרות. בין היתר, נקבע בפסק הדין כי אין לגבות מס בולים ביחס לרכיב מס ערך מוסף (מע"מ) בעסקאות, שכן אין להטיל מס על מס. כן נפסק, כי שומת מס בולים הנערכת ביחס לתשלומים עיתיים הנקובים בחוזה, המשתרעים על פני שנים רבות, צריכה להתבסס על ערכם העכשווי של התשלומים על בסיס היוון.

4.             המדינה הגישה בקשה לדיון נוסף על פסק הדין שיכון ובינוי בהתייחס לשתי שאלות אלה - קרי: סוגיית חלות מס בולים על תשלומי מע"מ, וסוגיית חישוב המס על תשלומים עיתיים. בקשתה התקבלה (דנ"א 4239/03 מדינת ישראל נ' שיכון ובינוי אחזקות (החלטה מיום 6.7.2003)).

           בצד היענותו לקיים דיון נוסף בפסק הדין, נעתר בית המשפט גם לבקשה לעיכוב ביצוע שהגישה המדינה, והורה בכך על התליית יישומן המעשי של ההלכות שנקבעו בפסק הדין שיכון ובינוי בעניינים נשוא הדיון הנוסף - קרי: הטלת מס בולים על תשלומי מע"מ, והיוון תשלומים עיתיים לצורך חישוב המס. המשק המשיך, אפוא, לפעול שלא על פי ההלכות החדשות שנקבעו בפסק בתקופת הביניים עד להכרעה בדיון הנוסף.

           החברות, מצידן, ביקשו לקיים דיון נוסף בפסק הדין בשאלות נוספות בהן עסק הפסק, ובקשתן נדחתה (דנ"א 4223/03 שיכון ובינוי אחזקות בע"מ נ' מדינת ישראל - מנהל המכס ומס בולים (החלטה מיום 3.8.2003)).

5.             ביום 29.12.05 התקבל בכנסת צו מס בולים על מסמכים (ביטול תוספת א' לחוק) (תיקון), התשס"ו-2005, בו בוטל באופן סופי החיוב בתשלום מס בולים לגבי מסמכים שנחתמו החל מיום 1.1.06. כשנה קודם לכן, בוטל מס בולים על הסכמי משכנתאות שנחתמו לאחר יום 1.1.05 (צו מס בולים על מסמכים (ביטול תוספת א' לחוק) התשס"ה-2005). לפיכך, החל מיום 1.1.06 בוטל מס בולים לחלוטין. חרף התפתחויות אלה בחקיקה, הודיעה המדינה כי היא עומדת על עתירתה לדיון נוסף נוכח העובדה שהשאלות שעתידות היו להתברר במסגרתו לא נפתרו ביחס לגביית העבר, קודם לחוק שביטל את מס בולים. בית משפט זה שקל את העניין על מכלול היבטיו, וקבע, בסופו של יום, כי אין עוד מקום להכריע בעתירה, שכן אף שיש להלכות בענין שיכון ובינוי השלכה על גביית מס בולים ביחס לעבר, שוב אין הצדקה לדון בהן ביחס לעתיד, ודי בכך כדי להימנע ממתן הכרעה עקרונית בדיון נוסף. עם זאת, בית משפט זה מצא לנכון להבהיר כי דחיית העתירה לדיון נוסף איננה נובעת מטעמים שלגופו של ענין ולגופן של ההלכות שנפסקו בענין שיכון ובינוי, והוסיף:

"נוכח כל אלה, ביקשנו להוסיף ולומר כך: לעתיד-לבוא, בהידרשם לשאלות שעלו בדיון הנוסף, יתנו בתי-המשפט דעתם לכך שבית-המשפט העליון נענה לעתירה לעריכתו של דיון נוסף, וכי דוחים אנו אמנם את העתירה, אך שלא לגופה. הבהרה זו, דומה, יש בה כדי לפתוח שער לפני המדינה, ולו במעט, כדי שתוכל להעלות - למיצער לפני בית-המשפט העליון - דברים אלה שאנו אומרים עתה" (דנ"א 4239/03 מדינת ישראל נ' שיכון ובינוי אחזקות בע"מ (לא פורסם, 6.2.2006) (ההדגשה במקור) (להלן: הדיון הנוסף)).

           בדברים אלה כיוון בית המשפט לתביעות השבה מצד נישומים שהוגשו ויוגשו בעתיד בהסתמך על הלכת שיכון ובינוי, המתייחסות לגביית מס בולים עד לתום שנת 2005.

6.             לאחר מתן פסק הדין בענין שיכון ובינוי, ואף לאחר דחיית הבקשה לדיון נוסף, נפתח גל תביעות השבה של מס בולים שהוגשו על ידי נישומים כנגד המדינה בגין רכיב מע"מ בעסקאות וכן בגין תשלומים עיתיים. בחלקן אף נתבקשו אישורים לתובענות ייצוגיות.

הליכים ופסק הדין בבית משפט קמא

7.             ביום 27.4.06, קרוב לשלושה חודשים לאחר מתן פסק הדין בדיון הנוסף, הגישו המערערות לבית משפט קמא בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד המדינה, בגין גביית מס בולים על רכיב המע"מ בעסקאות, שהיוותה אחת משתי הסוגיות בגינן נתקבלה בקשת המדינה לקיים דיון נוסף בהלכות הפסק בענין שיכון ובינוי. תובענה זו היתה אחת מתוך גל התובענות שהוגשו בעקבות הפסק בענין שיכון ובינוי.

8.             ביום 31.8.06, כארבעה חודשים לאחר הגשת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית, הודיעה המדינה בהתאם לסעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, כי החליטה לחדול מכאן ואילך מגביית מס בולים על רכיב המע"מ בעסקאות, גם בהתייחס לעסקאות בעבר, קודם ל-1.1.06. הודעה זו לוותה בהבהרה כי המדינה עומדת על כך שהיא נהגה כדין בגביית המס בגין העבר; אלא שמאחר וביום 1.1.06 בוטל החיוב במס בולים כולו ומאחר שהמחלוקות בהליך זה אינן צופות פני העתיד, ומאחר ששיעור מס הבולים שטרם נגבה בנושאים השנויים במחלוקת אינו משמעותי, וגבייתו אינה יעילה מבחינה מינהלית, החליט מנהל מס בולים להפסיק את הגבייה בגינו. על פי סעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, ונוכח הודעת המדינה על הפסקת גביית המס שבשלה הוגשה הבקשה לאישור התובענה הייצוגית, לא נתן בית המשפט את האישור המבוקש, והבקשה נדחתה.

9.             בנסיבות אלה, ביקשו המערערות כי בית המשפט יפסוק לזכותן גמול מיוחד לתובע מייצג, ושכר טרחה לבא כוח מייצג, בהתאם להוראת סעיף 9(ג) לחוק תובענות ייצוגיות.

10.          בית המשפט בחן את השיקולים הרלבנטיים לפסיקת גמול מיוחד לתובע מייצג ושכר טרחה לבא כוח מייצג במקרה שבו בקשת האישור לתובענה ייצוגית נדחית מחמת הפסקת גבייה מטעם הרשות. הוא מצא, כי המערערות עצמן לא טרחו טרחה מיוחדת, וציין כי הטרחה העיקרית בענין התובענה היתה זו של באי כוחן, וגם זו לא היתה חריגה בהיקפה, שכן הם "לא עשו את דרכם כאן בשדה בור", אלא נסמכו על הלכה שניתנה מידיו של בית המשפט העליון, כפי שנפסקה בענין שיכון ובינוי. כן קבע בית המשפט, כי הסיכון אשר המערערות ובאי כוחן נטלו על עצמם בהגישם את הבקשה לאישור התובענה לא הצדיק פסיקת שכר טרחה מוגדל. עם זאת, בית המשפט מצא כי התועלת הציבורית הנובעת מהודעת המדינה בדבר הפסקת גביית מס הבולים היא ניכרת, וקבע בהקשר זה:

 "בעניין דנן, ככל הנראה התועלת הציבורית היא בעלת היקף גדול מאוד, שכן המדינה החליטה שלא תגבה יותר מס בולים על מע"מ בעסקאות. אמנם המדינה לא תחזיר מס כאמור שנגבה בעבר, אולם היא תימנע מכך בעתיד. כפי שהראו המבקשות בנתונים שמסרו בבקשתן, מדובר בגבייה של עשרות רבות של מיליוני שקלים בשנה, ואולי אפילו מאות מיליוני שקלים. המדינה לא חלקה על הנתונים הללו... על כן, לא ניתן לבטל את ערכה של התובענה הקונקרטית הזאת. צריך לראותה כתובענה חשובה" (עמ' 8-9 לפסק הדין).

           לצד מסקנה זו, בית המשפט קמא הזהיר מפני עידוד-יתר של תובענות ייצוגיות על ידי פסיקת גמול מיוחד גבוה, שמא הדבר יביא להגברת שטף של תובענות סרק. כן העיר, כי בקשת האישור לתובענה התייתרה, למעשה, עוד לפני שבית המשפט החל לברר אותה, ובנסיבות אלה, מקובל לפסוק שכר טרחה והוצאות הנופלים באופן ניכר מאלה שהיו נפסקים אילו אושרה התובענה, והתובעים היו משיגים את יעדיהם בהכרעה שיפוטית. על יסוד דברים אלה, פסק בית המשפט קמא, כאמור, כי המדינה תשלם למערערות גמול לתובע מייצג בסך 200,000 ש"ח, ושכר טרחה לבאי כוח המייצג בסכום כולל של 300,000 ש"ח, וכן הוצאות משפט.