העליון דחה ערעור של מורשע בגרימת חבלה מחמירה ועבירות נשק.

השופט י' דנציגר:

           ערעור על הכרעת דין מיום 14.1.2010 ועל גזר דין מיום 14.4.2010 שניתנו על ידי בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופט י' צלקובניק) בת.פ. 8265/06. המערער הורשע בשני אישומים. הראשון, ייחס למערער חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); עבירות נשק (נשיאת נשק), לפי סעיף 144(ב) רישא לחוק העונשין; עבירות נשק (נשיאת תחמושת), לפי סעיף 144 (ב) סיפא לחוק העונשין; חבלה במזיד לרכב, לפי סעיף 413ה לחוק העונשין. השני, ייחס למערער הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק העונשין והעלבת עובד ציבור לפי סעיף 288 לחוק העונשין. על המערער הושתו חמש וחצי שנות מאסר לריצוי בפועל, בניכוי ימי מעצרו; שנה וחצי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מתום ריצוי המאסר, והתנאי הוא שהמערער לא יעבור עבירת פשע הקשורה בשימוש, החזקה או נשיאה של נשק או כל עבירת פשע הכרוכה במעשה אלימות נגד הזולת; פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה למשך שלוש שנים מתום המאסר.

עובדות כתב האישום

1.        בין משפחתו של המערער ובין משפחתם של המתלוננים, אחמד ו-והיב אלאטרש (להלן: אחמד ו-והיב), שהינם אחים, ישנו סכסוך.

2.        לפי האישום הראשון, ביום 10.9.2006 סמוך לשעה 08:30 ישב המערער ברכב מסוג טויוטה קורולה שבו נהג אדם אחר. השניים נסעו בכביש 31 מכיוון מתחם שבט אלאטרש לכיוון צומת שוקת. אותה שעה נשא המערער על גופו אקדח טעון. המערער הבחין במתלוננים שנסעו ברכב לפניו לכיוון צומת שוקת וביצעו פניית פרסה כך שהם נסעו מול המערער. המערער והאחר סטו במהירות מנתיב נסיעתם ועצרו את רכבם באמצע הכביש כך שחסמו את נתיב נסיעתו של הרכב בו נסעו המתלוננים אשר נאלצו להאט את מהירות נסיעתם, להסיט את הרכב לנתיב הנסיעה הנגדי ולעקוף את המערער. המערער יצא מהרכב כשהוא מחזיק באקדח, כיוון את האקדח לעבר המתלוננים וירה לעברם 6-4 קליעים, כשהוא במרחק של מספר מטרים בלבד. אחד מהקליעים פגע ברכב בו נסעו המתלוננים מאחורי מקום מושבו של אחמד (אשר ישב ליד והיב שנהג ברכב). המתלוננים המשיכו בנסיעה והצליחו להימלט.

           לפיכך, במסגרת האישום הראשון הואשם המערער בעבירות שפורטו ברישא.

3.        לפי האישום השני, ביום 10.9.2006 סמוך לשעה 12:30 שהה המערער יחד עם אדם נוסף ליד ביתו במתחם שבט אלאטרש שליד כביש 31. כשהבחינו בשוטרים ליאור ביזאווי ועופר יצחק (להלן: ביזאווי ועופר אוהשוטרים), שנסעו במקום ברכב משטרתי וחיפשו אחריו, החלו המערער והאחר לרוץ במהירות בנסותם להימלט מהשוטרים. כשהבחינו השוטרים במערער ובאחר הם רצו אחרי המערער עד אשר הצליחו להשיגו ולעצרו. בעת המעצר גידף המערער את השוטרים ועלב בהם.

           לפיכך, במסגרת האישום השני הואשם המערער בעבירות שפורטו ברישא.

ההליכים לפני בית המשפט המחוזי

4.        המערער כפר בעובדות כתב האישום. ביחס לאישום הראשון, טען המערער כי הוא כלל לא היה מעורב בירי ולא היה בזירת האירוע במועד הרלבנטי. ביחס לאישום השני, אישר המערער כי נעצר על ידי השוטרים, אולם לטענתו לא היה לשוטרים כל בסיס לחשד כי הוא מעורב בפעילות עבריינית ומשכך מעצרו היה בלתי חוקי והשוטרים הם שנהגו בו באופן לא ראוי. לאור הכחשתו של המערער התנהלו דיוני הוכחות בהם נדונו הסוגיות שלהלן.

נסיבות הירי

5.        כפי שעולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, אחמד, שוטר המשמש כראש משמרת סיור במשטרת העיירות, ווהיב, המשרת כחייל בשירות בתי הסוהר, העידו כי יצאו מבתיהם במתחם שבט אלאטרש הסמוך לכביש 31 למקום עבודתם בשעה 08:30 לערך. והיב נהג ברכב ואחמד ישב לצדו. השניים נסעו בדרכם לצומת שוקת ולאחר מספר דקות התקבלה שיחת טלפון מחברו של והיב, איברהים אלאטרש (להלן: איברהים), שחיכה להם על כביש 31 וביקש כי יאספו אותו. והיב סיכם עם איברהים עוד קודם לכן כי הוא יאסוף אותו בדרך אולם והיב חלף על פניו בלא שהבחין בו ולכן איברהים התקשר לטלפון הנייד של והיב כדי שיחזור על עקבותיו. שיחה זו נערכה בשעה 08:38.

6.        בעקבות שיחה זו הסתובב והיב והחל לנסוע חזרה לעבר המקום בו המתין איברהים. בה בעת הגיע מהכיוון הנגדי רכב מסוג טיוטה קורולה בצבע כהה ש"בלם בלימת פתע [ו]ירד לשוליים השמאליים". לאחר שרכבם של המתלוננים התקרב למרחק של 150 מ' מרכב הטויוטה "שבר" רכב הטיוטה לעבר נתיב נסיעתם של המתלוננים ו"נעצר על אמצע הנתיב הימני... בצורה אלכסונית". עוד העיד אחמד כי והיב החל לפנות לעבר הנתיב השמאלי כדי לעקוף את רכב הטויוטה ואז הוא (אחמד) הבחין במערער היורד מרכב הטויוטה כשהוא לובש חולצה שחורה ומכנסי ג'ינס בהירים. כן מסר אחמד כי המערער החזיק בידו הימנית אקדח בצבע שחור, ובעת שנמצא במרחק של 4 מ' מרכבם ירה באקדחו 4-3 קליעים לכיוון השמשה הקדמית של הרכב בו נסעו המתלוננים.

7.        בנוסף לכך, עולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי כי בהודעתו במשטרה טען והיב כי תחילת הירי היה ממרחק של 50-40 מ' מרכבם, הגם שבעדותו בבית המשפט ציין כי מדובר במרחק של 40-30 מ', והכדור שפגע ברכב - שהיה הכדור ה"שלישי" - נורה ממרחק 10 מ'. כן עולה מפסק הדין כי בעדותו בבית המשפט ציין והיב כי נורו לעבר רכבם 6-5 קליעים. היורה המשיך לירות לעברם בעת שרכבם היה במקביל לו, לאחר שנכנס לנתיב השמאלי כדי לעקוף את רכב הטויוטה. והיב האיץ את מהירות נסיעתו לאחר שאחמד הורה לו להימלט מהמקום והמתלוננים נחלצו מהזירה ברכבם עד שנפגשו עם איברהים במרחק של כקילומטר מזירת האירוע.

ממצאים פורנזיים בזירה

8.        מאוחר יותר הבחינו המתלוננים בפגיעת קליע בדלת האחורית ימנית הגם שחשו בפגיעת הקליע עוד בשעת נסיעתם. או אז התקשר אחמד למשטרה ממכשיר הטלפון הנייד של והיב כדי לדווח על הירי והמתלוננים המתינו במקום עד לבוא השוטרים. שוטרי הסיור עופר וביזאווי הגיעו למקום, ראו את הפגיעה ברכב ולאחר מכן אחמד הובילם למקום הירי, שם נמצאו בהתאם לדו"ח המז"פ שלושה תרמילי כדורים ועל דלת הרכב הימנית אחורית נמצאה פגיעת קליע ללא חור יציאה. שרידי הקליע ושלושת התרמילים הועברו לבדיקת המחלקה לזיהוי פלילי, ממנה עלה כי שלושת התרמילים נורו מכלי נשק אחד "ככל הנראה מאקדח חצי אוטומטי Smit and Wesson" או "מכלי נשק אחר המטביע סימנים סוגיים דומים".

זיהויו של המערער כמבצע הירי

9.        הראיה המרכזית שעליה התבססה הרשעתו של המערער במסגרת האישום הראשון היא זיהויו בידי אחמד כמי שביצע את הירי. כעולה מפסק הדין, בדו"ח שערך עופר באשר לדברים ששמע מאחמד כשהגיע למקום המפגש של המתלוננים עם איברהים, ציין כי אחמד נקב בשם "שחאדה" לגבי מבצע הירי "ותיאר אותו בגובה 1.70 מ', עינים ירוקות, שיער קצוץ, חולצה כהה, והחזיק בידו אקדח בצבע שחור". בדו"ח שערך ביזאווי באותו יום צויין כי אחמד מסר את שמו של "שחאדה סלאמה" כמבצע הירי וציין כי הוא בעל עיניים כחולות.

10.      אחמד הבהיר כי הוא מכיר את המערער מתקופת לימודיהם בבית הספר היסודי ולאחר מכן נפרדו דרכיהם. כן ציין אחמד כי הוא מכיר את המערער כיוון שבמסגרת תפקידו כשוטר הגיע מספר פעמים לביתו לצורך ביצוע צווי בית משפט. עוד מסר אחמד כי בסמוך לאחר הירי אמר לוהיב כי זיהה את המערער כמי שביצע את הירי. לטענתו, והיב אינו מכיר את המערער בשל פער הגילים ביניהם והעובדה כי ישנם כמה פלגים במשפחת אלאטרש וכל פלג מונה מאות בני אדם.