העליון דחה טענות כנגד קבילות הודאתו במשטרה של מי שהורשע ברצח במזיד

הנשיאה ד' ביניש:

            בלילה שבין 7.2.2004 ו-8.2.2004 נרצח ולרי גרשיצקין ז"ל (להלן: המנוח) במכה שהונחתה על ראשו באמצעות קרש, ונלקחו ממנו כספו ומכשיר הטלפון הנייד שהיה ברשותו. בגין אירוע זה, בית המשפט המחוזי בנצרת (השופטים א' אמינוף, נ' מוניץ ו-ג' (דה-ליאו) לוי) הרשיע את המערער בביצוע רצח במזיד ושוד מזוין, וגזר את דינו למאסר עולם. לצד המערער, הורשע בגין המעשים נאשם נוסף, ולדימיר בושייב (להלן: בושייב), בעבירות של שוד מזוין וסיוע לרצח. זאת, לפי הודאתו של בושייב במסגרת הסדר טיעון. הערעור שלפנינו מופנה כנגד הכרעת דינו של בית המשפט קמא, בכל הנוגע לעבירות הרצח במזיד והשוד המזוין, שכן המערער, אשר הודה בביצוע מעשים אלה בחקירתו במשטרה, חזר בו מהודאתו בעדותו במשפט, העלה טענות כנגד קבילות הודאתו במשטרה ומסר גרסה לפיה בושייב הוא זה שהכה את המנוח. גרסה דומה מסר בושייב בעדותו בבית המשפט קמא, לאחר שהורשע, כאמור, בסיוע לרצח. מכאן, שהשאלות המרכזיות העומדות להכרעה בערעור הינן שתיים. ראשית, האם הודאתו של המערער והשחזור שביצע במשטרה קבילים הם נוכח טענות הזוטא שהועלו על-ידו. שנית, מהו המשקל שיש לייחס להודאה זו, והאם יש להעדיפה על-פני הגרסאות שמסרו המערער ובושייב בבית המשפט, לפיהן היה זה בושייב שהכה את המנוח.

עיקרי העובדות

1.       בפרשה שלפנינו נחשפה תמונה עגומה של שוד ורצח של אדם חף מפשע בגין סכום קטן של כסף לרכישת סם, ושוב ניתן להציץ לעולמם של אנשים החיים בסביבה דלה שבה אוכלוסיה קשת יום חיה בתנאים קשים ובהווי שנע בין שתיית וודקה לשימוש בסמים.

להלן עיקרי העובדות, כפי שנטענו בכתב האישום שהוגש נגד המערער ונגד בושייב. בזמנים הרלוונטיים לכתב האישום התגורר בושייב באתר קרוואנים השייך לקבלן הבניין אליהו זאדה (להלן: זאדה), ליד עפולה, שם חלק קרוואן עם המנוח. אותה העת היה המערער חברו של בושייב, ונהג לבלות עמו בשתייה ובשימוש בסמים. ביום 7.2.2004, בשעות הערב, הגיע המערער אל הקרוואן בו התגורר בושייב, שם שתו בצוותא וודקה. במהלך הערב נכנס בושייב אל חדרו של המנוח וכיבד אותו בוודקה. בהמשך, רצו המערער ובושייב להשתמש בסמים, אך לא היה ברשותם כסף לשם רכישתם. בושייב סבר כי למנוח יש כסף בכיסו, מאחר שלווה ממנו בעבר כספים והמנוח אמר לו קודם לכן שלא ילווה לו כספים נוספים. בהמשך, לפי הנטען, הציע בושייב למערער שימתינו עד שהמנוח יירדם ויגנבו את כספו, אולם המערער סירב להמתין והציע כי ייכנס לחדרו של המנוח ויהמם אותו על-ידי מכה בראשו, ובושייב הסכים לכך. המערער נטל קרש עץ כבד, עליו הצביע בושייב, נכנס לחדרו של המנוח, אשר ישן בישיבה על הכסא, והלם בעוצמה בראשו. כתוצאה מן המכה, התמוטט המנוח, נפל ארצה ונגרמו לו שברים בגולגולת ודימומים במוחו, דבר אשר גרם למותו. לאחר מכן נכנסו המערער ובושייב יחד לחדרו של המנוח, נטלו כסף שמצאו בחפציו בסך 115 ש"ח ומכשיר טלפון נייד, ונסעו עם שניים מחבריהם, סרגיי קורדש (להלן: סרגיי) ודניס צ'רניק (להלן: דניס) ללוד, כאשר בחלק מהנסיעה נהג המערער ברכב בעת שהיה בשלילת רישיון. בלוד רכשו סם מסוג הירואין תמורת הכסף ומכשיר הטלפון שלקחו מהמנוח, והשתמשו בסם. המערער ובושייב הותירו את המנוח בחדרו כשהוא מחוסר הכרה וסובל מפגיעת ראש מבלי לוודא את מצבו או להזעיק עזרה ובמהלך אותו לילה נפח המנוח את נשמתו.

2.       בבוקר יום 8.2.2004, לאחר שהגיע זאדה לקרוואן וביקש מבושייב לקרוא למנוח לעבודה, התגלתה גופתו של האחרון ולמקום הוזעקו כוחות משטרה ומגן דוד אדום. בחדרו של בושייב נמצאו נעלי התעמלות לבנות ועליהן כתמי דם, אשר נתפסו, ובושייב נעצר לחקירה. בתחילה הכחיש בושייב את מעורבותו ברצח וכעבור יומיים, בעקבות מידע חסוי, נעצר גם המערער, ששהה אותה העת בתחנת משטרה בעפולה על רקע עניין אחר. בשלב ראשון מסר המערער כי שהה במועד הרלוונטי למעשים בביתו, אולם לאחר שעומת עם גרסת רעייתו לפיה נעדר מהבית מצהרי היום ועד לבוקר המחרת, מסר גרסה לפיה בושייב הכה את המנוח במקל על מנת שהשניים יוכלו ליטול את כספו ולרכוש בו סמים. בהמשך, הועבר המערער לימ"ר עמקים, שם בחקירה שתועדה בוידאו טען כי בעת ששהה אצל בושייב יצא האחרון לכבד את המנוח בוודקה ושב כעבור שעה עם כסף ומכשיר טלפון נייד. לאחר מכן יצאו השניים מחדרו של בושייב וראו את המנוח שרוע על הארץ מבעד לדלת חדרו הפתוחה. בושייב אמר שהמנוח כנראה נפל מכיסאו בהיותו שיכור, והמערער בדק ומצא כי הוא נושם, אף שלא חש בדופק. אשר להכאת המנוח במקל על-ידי בושייב, כפי שמסר בגרסה הקודמת, טען המערער כי החוקרים הציבו עובדה זו בפניו ואמרו כי הוא או בושייב הכו את המנוח במקל, על כן הסיק כי בושייב עשה זאת. סמוך לאחר מכן הובא גם בושייב לחדר הוידאו בימ"ר עמקים, ובמסגרת תרגיל חקירה מכוון חלף על פניו המערער, במטרה לרמוז לבושייב כי החוקרים יודעים יותר משסיפר להם. בשלב זה, בחקירה שתועדה אף היא בוידאו, מסר בושייב גרסה לפיה המערער הוא שהכה את המנוח על ראשו באמצעות קרש עץ. לאחר מכן חזרו החוקרים אל המערער והטיחו בפניו את גרסתו של בושייב. או אז, בחקירה שצולמה בוידאו, התוודה המערער על ביצוע המעשה, תוך מסירת פרטים התואמים את גרסתו של בושייב. באותו יום ביצעו המערער ובושייב, כל אחד לחוד, שחזור מתועד של האירוע, וביום 18.2.2004 מסר בושייב הודעה נוספת בה חזר על גרסתו לפיה המערער הכה את המנוח וכן הוסיף פרטים נוספים. במועד זה נחקר גם המערער וענה לשאלות הנוגעות לאירועים שקדמו למעשה הרצח ושאירעו אחריו, אולם סירב להתייחס לחלקו ברצח המנוח ובנטילת רכושו בטרם ייוועץ בסנגורו.

3.       נגד המערער הוגש כתב אישום בגין רצח במזיד, לפי סעיף 300(א)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); שוד מזוין, לפי סעיף 402(ב) לחוק; וכן החזקה ושימוש בסם מסוכן, לפי סעיפים 7(א) ו-7(ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973, ונהיגה בזמן פסילה, לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961. בתשובתו לכתב האישום בפתח משפטו טען המערער כי הודאתו במשטרה נמסרה בניגוד לרצונו הטוב והחופשי ועל כן אינה קבילה. המערער העלה טענות במשפט זוטא, לפיהן נמסרה ההודאה כשהוא נתון בלחץ פיזי ונפשי, שהופעל עליו מצד החוקרים שצעקו עליו והכו אותו, וכן תחת השפעת סמים ותרופות. לאחר שהחלה שמיעת עדי התביעה, הודה בושייב, כאמור, בעבירה של סיוע לרצח, על-פי העובדות המפורטות בכתב האישום. זאת, במסגרת הסדר טיעון בו הוטל עליו עונש מוסכם, שאושר על-ידי בית המשפט קמא, של 16 שנות מאסר בפועל ו-3 שנות מאסר על תנאי. משפטו של בושייב הופרד ממשפטו של המערער ובושייב זומן כעד תביעה נגד המערער. בעדותו בבית המשפט חזר בו בושייב מגרסתו במשטרה עליה התבסס הסדר הטיעון, ומסר גרסה לפיה הוא זה שגרם למותו של המנוח, על רקע קטטה שפרצה ביניהם לאחר שהמנוח שפך על בושייב כוס וודקה, ואילו המערער לא היה מעורב בגרימת המוות או בשוד. גם המערער, בעדותו בפני בית המשפט קמא, חזר בו מהודאתו ומסר גרסה דומה לזו שהעלה בושייב בעדותו.

הכרעת דינו של בית המשפט קמא

4.      פסק דינו של בית המשפט המחוזי מנומק ומפורט וכל טענות המערער כמו-גם מכלול הראיות והנסיבות נבחנו בו אחת לאחת. נקודות המחלוקת העיקריות אשר עמדו להכרעתו של בית המשפט קמא היו אלה העומדות במרכז הערעור שלפנינו, קרי - קבילות הודאת המערער במשטרה וזהות האדם שגרם למותו של המנוח. באשר לקבילות הודאת המערער והשחזור שערך, עמד בית המשפט קמא על כך שהחוקר היחיד שהמערער נקב בשמו כמי שהפעיל כוח נגדו הוא רס"ר אולג פישמן, אשר גבה את גרסתו הראשונה בתחנת עפולה, בה כלל לא הודה המערער באשמה. כן נקבע בהקשר זה, כי לא נמצאו תימוכין בראיות לטענת המערער לפיה הוכה בידי החוקרים, שכן עד ההגנה היחיד שהעיד בנושא זה, שותפו של המערער לתא המעצר, נמצא כלא מהימן, ולעומת זאת נתן בית המשפט אמון מלא בעדויותיהם של החוקרים, לפיהן לא ננקטו אמצעים פסולים כלשהם נגד המערער. עוד נקבע, כי עיון בקלטת המתעדת את הודאת המערער, כמו-גם בקלטת השחזור, מלמד כי לא ייתכן שהאמור בהן הוא גרסה שהחוקרים "לימדו" את המערער. זאת, בין היתר, נוכח היות המערער נינוח בעת מתן ההודאה ויכולתו למסור פרטים במהלך השחזור שכלל לא היו ידועים לחוקרים אותה העת. לבסוף נקבע בעניין זה, כי המערער נראה צלול בזמן מתן ההודאה והשחזור ומוסר תשובות ענייניות, באופן שאינו עולה בקנה אחד עם טענתו לפיה היה נתון אותה העת להשפעת תרופות וסמים.

5.      באשר למחלוקת ביחס לזהות האדם שגרם למותו של המנוח, התייחס בית המשפט קמא לגרסאות השונות שמסר בושייב בחקירתו ובבית המשפט, דחה את הגרסה שנמסרה בעדותו בבית המשפט כלא מהימנה וקבע כי יש להעדיף את הודעתו במשטרה על פני עדותו בפניו. כן נדחתה הטענה לפיה גרסת בושייב נמסרה בלחץ החוקרים, ולחלופין - כיוון שכעס על המערער על שהפליל אותו בחקירה; שכן נקבע כי גרסאות אלה אינן מתיישבות עם חומר הראיות ואינן מסבירות את הדמיון בין גרסת המערער לגרסת בושייב במשטרה ואת האופן הדומה בו שחזרו שניהם את האירוע. בית המשפט קמא גם מצא חיזוק משמעותי להודאת המערער במשטרה בראיות הנוספות שהובאו בפניו. כך, נקבע כי תיאורם של המערער ובושייב את האירוע בחקירתם במשטרה עולה בקנה אחד עם התנוחה בה התגלתה גופת המנוח, עם האמור בחוות הדעת הרפואית ועם עדויותיהם של סרגיי ודניס, שבפניהם התוודה המערער בשעת נסיעתם ללוד כי הכה את המנוח בראשו. בהקשר זה ציין בית המשפט קמא, כי דניס מסר גרסה שונה בעדותו בבית המשפט והוכרז כעד עוין, אולם בית המשפט מצא להעדיף את הגרסה שמסר במשטרה. בית המשפט קבע עוד, כי עדות המערער בפניו היתה בלתי מהימנה, שכן נמצאו בה שקרים ופרכות. לבסוף, דן בית המשפט בשאלת הקשר הסיבתי בין מעשהו של המערער לבין מותו של המנוח, נוכח הממצא הפתולוגי לפיו עצמות גולגולתו של המנוח היו דקות מהרגיל, וכן בחן את קיומם של יסודות העבירות בהן הואשם המערער, ובכלל זאת - את היסוד הנפשי הנדרש בכל אחת מהעבירות, ומצא כי כולם הוכחו בפניו למעלה מכל ספק סביר.

נוכח מסקנותיו אלה, הרשיע בית המשפט קמא את המערער בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום וגזר את דינו למאסר עולם.

טענות הצדדים בערעור

6.      בערעור שבפנינו חזר המערער על טענותיו העיקריות בבית המשפט קמא. יצוין, כי המערער התייחס בערעורו להרשעה בעבירות הרצח והשוד המזוין בלבד ולא חלק על הרשעתו ביתר העבירות שיוחסו לו. לעניין קבילות הודאתו במשטרה, נטען כי ההודאה נמסרה בניגוד לרצונו הטוב של המערער, אשר הוכה על-ידי החוקרים והיה נתון בלחץ פיזי ונפשי וכן תחת השפעת סמים ותרופות. המערער הוסיף וטען, כי אי זימונו להעיד של עו"ד חאמד, שייצג אותו בתחילת ההליכים והיה אמור לתמוך בגרסת המערער בעניין הלחץ הפיזי שהופעל עליו בחקירה, נבע מכך שבית המשפט קמא שכנע את בא-כוח המערער שאין טעם בעדות זו, ומכאן שלא ניתן להסתמך על כך כדי לדחות את טענות המערער בנושא זה. עוד נטען, כי בפרק הזמן שבין שתי החקירות המצולמות של המערער, שנמשך כשעה וחצי, ולאחר שבושייב מסר גרסה מפלילה נגדו, "לימדו" החוקרים את המערער את הודאתו כפי שתועדה בהמשך בחקירתו המצולמת האחרונה, וכי בפרק זמן זה אף נמסרו לו פרטים כגון סוג החבלה שגרמה למותו של המנוח, פרטים שלפי הנטען ידועים היו בשלב זה לחוקרים. כן נטען בהקשר זה, כי נפלו פגמים בחקירה בכך שחלקים ממנה לא תועדו כיאות ובכך שלא הודע למערער על זכותו להיוועץ בעורך-דין טרם חקירתו.

7.      טענות נוספות מפנה המערער נגד משקלה של הודעתו המפלילה של בושייב, אשר ניתנה גם היא, כך נטען, תחת לחץ והבטחות לטובות הנאה. כמו-כן נטען כי סתירות שנתגלו בין גרסאות בושייב והמערער בחקירה, ובין גרסאותיהם לבין הגרסאות שמסרו העדים סרגיי ודניס, תומכות בטענת המערער לפיה הודאתו בחקירה לא היתה הודאת אמת ומכאן, שיש לפסול אותה או להעניק לה ולגרסתו המפלילה של בושייב משקל אפסי. בהקשר זה מזכיר המערער את נעליו המוכתמות בדם של בושייב, ראיה שלטענתו לא סופק לה הסבר בגרסת התביעה שהתקבלה על-ידי בית המשפט קמא.

8.      מנגד, באת-כוח המשיבה טענה בפנינו כי אין מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט קמא. באשר לטענת הפגמים בחקירה, נטען כי העובדה שבבית המשפט אימץ המערער גרסה חדשה ושונה מזו שמסר מלכתחילה בחקירתו, שוללת את הטענה לפיה האופן בו תועדה חקירתו משליך על הגנתו במשפט. כן נטען, כי השתלשלות החקירה מלמדת, כי מרבית הפרטים שמסר המערער בחקירתו קיבלו אישור מאוחר בראיות נוספות, חיצוניות ואובייקטיביות, אשר לא היו ידועות לחוקרים בעת גביית ההודאה, ומכאן שטענתו לפיה החוקרים "שמו בפיו" את הודאתו הינה חסרת בסיס. זאת ועוד, נטען, פרטים אלה, שחלקם מוכמנים, מעידים על כך שהגרסה שמסר המערער בחקירתו האחרונה היא גרסת אמת. בהקשר זה נטען עוד, כי פרק הזמן שחלף בין סיום חקירתו של בושייב ועד לתחילת חקירתו המצולמת של המערער היה למעשה בן כרבע שעה, ובוודאי לא אפשר "ללמד" את המערער את גרסתו של בושייב. עוד טענה באת-כוח המשיבה בדיון שנערך בפנינו כי כעולה מדו"ח המשטרה שהוגש כראיה לבית המשפט קמא (ת/4), הודע למערער על זכותו להיוועץ בעורך-דין. כן נטען כי הצפייה בקלטות בהן תועדו הודאת המערער והשחזור אינה מלמדת על דבר מה חריג, והמערער אף נראה בהן צלול ועונה לעניין.

9.      באשר לטענות המערער בעניין הודעתו המפלילה של בושייב, טענה באת-כוח המשיבה כי הודעה זו תואמת את האמור בהודאת המערער הן לעניין הנסיבות שאפפו את מעשה ההמתה והן לעניין הדרך בה בוצע, וכי נעליו המוכתמות בדם של בושייב הוסברו בכך שבושייב נכנס לחדרו של המנוח לאחר הרצח במטרה לקחת את כספו והטלפון הנייד שלו. כן נטען, כי אף גרסתו של דניס בחקירתו במשטרה תומכת באמור בהודעתו של בושייב, ואילו טענתו בעדותו בבית המשפט, לפיה גרסתו נרשמה על-ידי החוקר שלא על דעתו, בדין נדחתה. ביחס לגרסה שמסר סרגיי, נטען כי אי הדיוקים שנפלו בה נובעים מכך שהתרכז בנהיגה בזמן שהמערער ובושייב שוחחו עם דניס, אולם גם מתיאורו את הדברים עולה בבירור כי המערער הוא שהכה את המנוח על ראשו בעבור כספו. כמו-כן הודגש, כי המערער לא הצביע על מניע שיכול היה להביא את סרגיי ודניס למסור הודעה שקרית ולהפליל דווקא את המערער. לבסוף נטען, כי גרסת ההגנה, לפיה המנוח הוכה על-ידי בושייב במהלך קטטה שפרצה ביניהם, אינה מתיישבת עם יתר הראיות והיא הועלתה כניסיון של בושייב לחלץ את חברו מ"רוע הגזירה" לאחר שהוא עצמו הפליל את המערער והורשע בסיוע לרצח.

דיון

10.     כאמור, עומדות להכרעה בערעור שבפנינו שתי סוגיות הקשורות זו בזו. בראש ובראשונה, יש להכריע בשאלה האם ההודאה שמסר המערער במשטרה והשחזור שביצע קבילים הם, נוכח הטענות שהעלה המערער כנגדם. שנית, תעמוד להכרעתנו השאלה מהו המשקל שיש לייחס להודאת המערער, בהתחשב בתוכנה של ההודאה, במכלול חומר הראיות שבתיק ובנאמר בעדויותיהם של בושייב והמערער בבית המשפט, לפיו היה זה בושייב שהכה את המנוח במהלך קטטה שפרצה ביניהם.

קבילות ההודאה