העליון: בנק רשאי לתבוע את מוכרת הנכס על בסיס כתב התחייבות, שנחתם ע"י כונס הנכסים בשמה

השופט א' רובינשטיין:

א.        ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בה"פ 1173/04 (השופט ש' ברוך) מיום 27.8.2006, בו נתקבלה תביעת המשיב 1, בנק לאומי לישראל למשכנתאות בע"מ (להלן הבנק), וניתן צו לרישום משכנתא לטובת הבנק על זכויות המערערת, אהובה נקש, בדירה ברחוב צפת 22 בחולון, הידועה כחלקה 302/12 בגוש 6750 (להלן הדירה).

רקע

ב.        ואלה עיקרי העובדות הצריכות לעניין: זכויות הבעלות בדירה נשוא הדיון רשומות על שם המערערת ובן זוגה לשעבר, רפאל נקש (להלן הקונה), בחלקים שוים. בין בני הזוג התנהלו הליכים בבית המשפט לענייני משפחה ברמת-גן (תמ"ש 53021/97). במסגרת הליכים אלה אושר (ביום 24.11.1997) הסכם ממון שנחתם ביניהם, לפיו תימכר הדירה למרבה במחיר על ידי כונסי הנכסים מטעם בעלי הדין. ביום 17.9.1998 מונה המשיב 2, עו"ד צדוק חוגי, כונס נכסים יחיד למכירת הדירה. החלטה זו של בית המשפט (השופט י' גרניט) ניתנה במעמד המערערת. מכוח מינויו, הוסמך כונס הנכסים בהחלטה מיום 20.5.2000 (או שמא 2.5.2000), להתקשר בהסכם מכר עם הקונה. ביום 20.9.2000 נכרת הסכם בין המערערת לבין הקונה, לפיו רכש הקונה את חלקה של המערערת בדירה תמורת סך של 82,500$ (להלן הסכם המכר). ההסכם נחתם על ידי כונס הנכסים בשם המערערת. ביום 25.10.2000 אישר בית המשפט לענייני משפחה את מכר הדירה, על פי ההסכם. בסעיף 7(ב) נקבע "המוכרת (המערערת - א"ר) תחתום על כל מסמך הדרוש לשם קבלת ו/או רישום משכנתא לדירה ע"ש הקונה". לצורך מימון רכישת הדירה חתם הקונה ביום 16.4.2001 על חוזה הלוואה עם הבנק, לפיו נטל מהבנק הלוואה בסך של 420,000 ש"ח. במקביל לביצוע הסכם המכר מישכן הקונה את זכויותיו בדירה. מאחר שהמשכון היה אמור להירשם על הדירה כולה, נדרשה גם חתימת המערערת על ההתחייבות לרשום משכנתא לטובת הבנק. לשם הבטחת הסכם ההלוואה נחתמה ביום 17.4.2001, על ידי כונס הנכסים, התחייבות בשם המערערת לרישום משכנתא. מכוח כתב ההתחייבות האמור נרשמה ביום 19.4.2001 הערת אזהרה על זכויותיה של המערערת בדירה.

ג.        הבנק העמיד לזכות הקונה את ההלוואה במלואה ביום 30.4.2001, בהמחאה שנערכה על שם כונס הנכסים ונפרעה על ידיו. כונס הנכסים עו"ד חוגי מסר את הכספים שהיו ברשותו, בסך 417,163.87 ש"ח, לידי הקונה. הקונה שילם במשך תקופה מסוימת את ההחזרים החודשיים, אך חדל. לפיכך, החל הבנק לנקוט הליכי מימוש ביחס לדירה. רק אז הסתבר לבנק, כי ביום 24.4.2001 הגישה המערערת בקשה לבית המשפט לענייני משפחה לביטול ההחלטה בדבר אישור מכר הדירה, וכי ביום 6.1.2002, במסגרת הליך ערעורי, ניתן תוקף של פסק דין לפשרה שהושגה בין המערערת לקונה, לפיו ההחלטה בה אושר הסכם המכר מיום 25.10.2000 - מבוטלת. נוכח דברים אלה עתר הבנק לבית המשפט המחוזי נגד המוכרת ונגד כונס הנכסים וביקש להצהיר, כי על המערערת, כונס הנכסים, או מי מהם, לשלם לו את כל הכספים שהלוה לקונה. הן המערערת והן כונס הנכסים הגישו הודעות צד שלישי לקונה.

פסק הדין קמא

ד.        בית המשפט המחוזי קבע, מחד גיסא, כי כונס הנכסים פעל כדין שעה שחתם על ההתחייבות לרישום המשכנתא, אשר על בסיסה הגיש הבנק את התובענה. לפיכך, דחה את טענת המערערת כי כונס הנכסים לא הוסמך  - באופן ספציפי - לחתום על כתב ההתחייבות. בית המשפט קבע עוד, כי משאין חולק שבעת החתימה על ההתחייבות היה הסכם המכר בתוקף, פעל כונס הנכסים על פי האמור בו, ולא נזקק להחלטה שיפוטית ספציפית המתירה לו לחתום על התחייבות כאמור. עוד קבע בית המשפט, כי במסגרת כתב ההתחייבות נטלה על עצמה המערערת מספר התחייבויות שאותן הפרה: שלא לבטל את הסכם המכר, ושלא להסכים לכל שינוי, ביטול, העברה או שעבוד של הזכויות בדירה, אלא אם תינתן לכך הסכמה בכתב ומראש של הקונה (סעיף 5); לרשום את המשכנתא על זכות הבעלות שלה או על זכויות חוזיות, ככל שבעלותה לא תירשם (סעיף 6); שאם תפר איזו מהתחייבויותיה או אם יבוטל הסכם המכר, תחזיר לבנק את כל הסכומים המגיעים או שיגיעו לו מהלווה (הקונה - א"ר), כפי יתרתם במועד הדרישה - ורק לאחר מכן ניתן יהיה להביא לביטולה של הערת האזהרה (סעיף 10).

ה.        בית המשפט קבע, מאידך גיסא, גם כי כונס הנכסים אחראי ל"תקלה הגדולה" שאירעה בעניין שלפניו, שכן קיבל לידיו את סכום ההלוואה, ידע שהכספים מיועדים לתשלום התמורה החוזית, ואף ידע שהוגשה בקשה מצד המערערת לבטל את הסכם המכר. חרף ידיעתו זו מסר סך של 417,000 ש"ח לקונה - סכום שהעלים הקונה במרמה - אף שכונס הנכסים ידע על ההתחייבויות שנטלה על עצמה המערערת. זאת - שכן הוא שחתם בשמה על האיסור לבטל את הסכם המכר בלא הסכמת הבנק, בידעו כי הכספים נועדו לביצוע התשלומים על פי ההסכם. כונס הנכסים מסר המחאה עם הסכום האמור לטובת הקונה עצמו, תחת אשר ימסור לקונה המחאה ערוכה לפקודת הבנק, כפי שחייב היה לעשות על מנת להבטיח את החזרת ההלוואה לבנק. כונס הנכסים עשה כן חרף ידיעתו, כי בני הזוג מתכתשים ביניהם בכל נושא אפשרי, וכי המערערת נקטה הליך בו טענה נגד תקפות הסכם המכר. בית המשפט קבע, כי גם אם לא ידע כונס הנכסים על ההליך, חטא לחובתו כפרקליט וככונס נכסים, הפועל כקצין בית המשפט אשר מחויב בנורמות מסוימות של התנהגות - אך משמש בפועל כידם הארוכה של בעלי הדין, כמצוות בית המשפט. בית המשפט הצר על כך שהעניין לא הסתיים בפשרה, בין היתר בשל העובדה שהמערערת מכשילה במשך שנים כל מהלך שנועד למכירת הדירה.

ו.        נוכח האמור בכתב ההתחייבות הצהיר בית המשפט, כי הבנק זכאי לרשום משכנתא על חלקה של המערערת בדירה, ואף להמשיך ולפעול להשלמת מימושה של המשכנתא. בית המשפט הצהיר עוד, כי המערערת וכונס הנכסים חייבים בתשלום כל הכספים המגיעים לבנק מאת הקונה, וזאת בהתאם להסכם ההלוואה מיום 16.4.2001. בית המשפט הורה לרשם המקרקעין לרשום לטובת הבנק משכנתא בסכום של 420,000 ש"ח בתוספת ריבית והפרשי הצמדה על זכויות המערערת בדירה, מכוח ההתחייבות לרישום משכנתא שנחתמה ביום 17.4.2001 על ידיה באמצעות כונס הנכסים. בית המשפט מינה כונס נכסים אחר לשם חתימה על שטרי המשכנתא וביצוע כל הפעולות לרישומה. עוד קבע, כי ככל שמימוש הדירה לא יספיק לסילוק יתרת ההלוואה, ישלם כונס הנכסים את ההפרש לבנק. בית המשפט הוסיף, כי על הקונה לשפות את כונס הנכסים בגין כל סכום בו יישא האחרון כלפי הבנק, לרבות סכומי ההוצאות שהשית עליו.

           כלפי פסק הדין זה הוגש הערעור שלפנינו.

טענות המערערת

ז.        המערערת מתארת בהרחבה את הרקע לערעורה. לטענתה, פסק הדין נשוא הערעור לקוי ושגוי, הן מבחינה משפטית והן מבחינה ערכית-מוסרית. פסק הדין הפך אותה כנטען, לנפגעת יחידה של העלמת כספי ההלוואה, מכוח התחייבות שכלל לא ידעה על קיומה, לא חתמה עליה, ובאין חולק כי לא קיבלה כל כסף מאותה הלוואה. לדעתה, טעה בית המשפט קמא בקביעותיו ביחס למהות תפקידו של כונס הנכסים, מעמדו, אחריותו וסמכויותיו, שכן מרגע מינויו - כך נטען - אינו משמש עוד כשליח של מי מבעלי הדין, אלא משמש ידו הארוכה של בית המשפט ופועל בשמו, ולא בשם בעל הנכס. לפיכך, לדעתה, טעה בית המשפט גם כשקבע כי היא שנטלה עליה התחייבויות שהפרה לאחר מכן - שכן יש לראות, לדידה, בכונס הנכסים אישיות משפטית נפרדת ממנה, המהוה צד ישיר להתחייבות כלפי הבנק. הדברים מקבלים משנה תוקף, לדעתה, כאשר כונס הנכסים אחראי ישירות ובאופן אישי להפרת ההתחייבות. המערערת טוענת עוד, כי לא ניתן לייחס לה אחריות ישירה לקבלת והפרת ההתחייבויות האמורות, שעה שכלל לא ידעה על קיומן, לא קיבלה את הכספים לידיה ולכן לא היה ביכולתה להשיבם לבנק. לשיטת המערערת, כונס הנכסים חייב היה לבקש ומראש את אישורו של בית המשפט לענייני משפחה לצורך חתימה על כתב ההתחייבות, ומשחתם ללא אישור כאמור - חרג מסמכותו ופעל בניגוד לכתב מינויו.

ח.        לטענת המערערת, ספק רב אם גם בית המשפט עצמו רשאי לחייב את בעל הנכס המצוי בכינוס לחתום על מסמך מעין זה, אם אינו מעוניין בכך. לכל היותר, יכול בית המשפט, לדעתה, להתיר לכונס הנכסים לחתום בעצמו על התחייבות שכוללת את התחייבויותיו שלו בלבד כלפי הבנק המלוה, בלא לפגוע בזכויות בעל הנכס עצמו, מעבר לאלה בהן הוא מחויב מכח המינוי שניתן לכונס הנכסים למכירת הדירה. לחלופין טוענת המערערת, כי היה על בית המשפט לחייב את כונס הנכסים בהשבת מלוא סכום ההלוואה, והיא משיגה על כך שבית המשפט לא הכריע בבקשה לצרף את הקונה כצד שלישי, וכן על חיובה בהוצאות. לפיכך, מבקשת היא לקבל את הערעור ולהורות על דחיית התביעה נגדה, ולחלופין, כי פסק הדין יבוצע באופן בו כונס הנכסים יחויב תחילה בהשבת כספי ההלוואה לבנק, והבנק יממש את זכויות הקונה בדירה.

טענות הבנק

ט.        הבנק טוען כי אין המערערת רואה את התמונה הכוללת, לפיה תרמה למצב הדברים כמות שהוא; הבנק מוסיף, כי היא מכשילה כל אפשרות להסדיר את הפרשה ולמזער את הנזק. לדעתו, אין המערערת מבינה את תפקידו של כונס הנכסים ומעמדו, ומסרבת להכיר בעובדה שפעולותיו מחייבות אותה. הבנק מוסיף, כי נאלץ להגיש את התביעה בלית ברירה, הואיל ומחד גיסא הלוואה שנתן אינה מוחזרת, ומנגד, המערערת לא איפשרה לרשום משכנתא על חלקה בדירה. לדעתו, למערערת עילת תביעה כלפי כונס הנכסים וכלפי הקונה, ולא כלפיו, כצד הנפגע. עוד טוען הבנק לחוסר ניקיון כפיים מצד המערערת, המתגוררת ללא תשלום בדירה שמחציתה בבעלות הקונה. לדבריו, המערערת היא שהכשילה את הסכם מכר הדירה לקונה והביאה לביטולו, בעודה מודעת לקיום ההלוואה - שכן הסכימה לשאת בעלויות "שבירת" המשכנתא, תוך שהעלימה מהבנק את עובדת ביטול הסכם המכר, ולא עשתה דבר להחזרת ההלוואה.

י.        הבנק מוסיף דברים לעניין מעמדו של כונס הנכסים, אשר פעולותיו בנשוא הכינוס הן כפעולת הבעלים. לטענת הבנק, פעולה שהוסמך לה כונס הנכסים, כוללת בחובה גם סמכות לבצע פעולות עזר הנחוצות למימושה. במקרה דנן קיבל הסכם המכר את אישורו של בית המשפט לענייני משפחה; בהסכם נכתב מפורשות, כי הקונה נוטל משכנתא על הדירה לצורך מימון רכישת חלקה של המערערת, וכי היא תחתום על כל מסמך הדרוש לשם קבלת משכנתא לדירה על ידי הקונה. בהתאם להסכם המכר, הוסמך עו"ד חוגי ככונס נכסים לחתום על כל מסמך הנחוץ לקבלת המשכנתא, לרבות כתב ההתחייבות לרישומה. לפיכך, לדעת הבנק, מחויבת המערערת כלפיו בכך, ויש לדחות את טענתה לפיה ההתחייבות שחתם כונס הנכסים בשמה לרישום משכנתא מחייבת אותו בלבד. עוד מוסיף הבנק, כי זכות התביעה של המערערת נגד כונס הנכסים - ככל שהיא קיימת - אינה פוטרת אותה מחובתה לקיים התחייבויותיה כלפי הבנק; היא הודתה כי היתה מודעת לקיומו של הסכם המכר ולביטולו, וגם לקיומה של ההלוואה שנלקחה על ידי הקונה מהבנק. המערערת התחייבה, עם ביטול הסכם המכר, לשאת בנזקי הקונה בגין "שבירת" המשכנתא, אך הפרה התחייבותה. הבנק מוסיף וטוען, כי צדק בית המשפט קמא כשהורה למערערת לרשום את המשכנתא לטובת הבנק; לדעתו, גם אם נפגעה, אין היא נותרת ללא תרופה נגד כונס הנכסים והקונה. לא למותר לציין, כי ביטול הסכם המכר בידי בית המשפט היה ביוזמת המערערת, והיה עליה, נוכח התחייבותה כלפי הבנק, להימנע מביטול ההסכם בלא אישור הבנק מראש.

טענות כונס הנכסים

י"א.     לטענתו של כונס הנכסים, עושה המערערת כל שניתן לטרפוד מכירת הדירה, ואף עשתה כן במהלך הדיון בתובענה נשוא הערעור ובערעור. לגופן של טענות טוען כונס הנכסים, כי יש לדחות את ניסיון המערערת לתקוף קביעות עובדתיות וממצאי מהימנות של בית המשפט קמא. כונס הנכסים מציין, כי בעת שחתם על מסמכי ההלוואה, בשם המוכרת, פעל על פי המינוי שניתן לו על ידי בית המשפט, בהסכמת המערערת, ככונס נכסים יחיד למכירת הדירה. עוד מוסיף הוא, כי די בכך כדי להכשיר את חתימתו על המסמכים בשם המערערת, ואף לא ניתן היה לפעול אחרת שכן רק הוא יכול היה לחתום עליהם. לכונס הנכסים הוקנו סמכויות ספציפיות לחתימה בשמה על מסמכים הדרושים להעברת הדירה על שם הקונה ולשם נטילת משכנתא, ובהם מסמכי ההלוואה מכוח הסכם המכר שאושר על ידי בית המשפט. לדעתו של כונס הנכסים, המערערת פעלה כל העת בחוסר תום לב, תוך שהיא מתכחשת להתחייבויותיה ולהסכמים החתומים על ידיה. לפיכך מושתקת היא, לטענתו, מהעלאת טענות נגד פעולותיו. בניגוד לטענתה, כך נאמר, התברר כי המערערת היתה מודעת היטב להלוואה שנטל הקונה, ואף חתמה אישית על שני הסכמים לפיהם תוטל משכנתא על הדירה כולה (מיום 24.11.1997 ומיום 6.12.2002). כונס הנכסים מוסיף, כי המערערת חזרה בה מכל התחייבות חוזית שנטלה עליה, ועשתה כל שלאל ידה כדי להכשיל את מכירת הדירה. לדעת כונס הנכסים יש לדחות את טענתה של המערערת, לפיה בחתימתו לא חייב אותה כבעלת הנכס, כי אם את עצמו בלבד, שכן הטענה מנוגדת לאמור בהוראת סעיף 54(א) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967. לדידו, טומנת היא ראשה בחול חרף ידיעתה בדבר ההליכים למכירת הדירה, שמהם מבקשת היא להתנער בחוסר תום לב.

טענות הקונה