העדרה של עילת תביעה כנגדה חברה זרה מכוח חוק חוזה הביטוח

מבוא :

המשיבה תבעה המבקשת ומבוטחה בתביעת שיבוב לאחר ששילמה למבוטחה סכום כסף בגין נזקי רכוש שאירעו לרכבו בתאונת דרכים.

המבקשת הגישה בקשה זו לדחות התביעה על הסף על פי תקנה 101(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 ( להלן : "התקנות ") "בשל חוסר יריבות".

המבקשת טענה, כי הינה חברת ביטוח הרשומה ומנהלת את עסקיה בראמללה ,היא אינה חברת ביטוח ישראלית ואין לה כתובת או משרדים בישראל . מאחר וכך, טענה , כי אין החוק הישראלי הפנימי , שהינו חוק טריטוריאלי , חל עליה בהיותה חברת חוץ .

המבקשת הפנתה לצורך כך לע"א (י-ם) 1252/00 אלמרשק נגד יובל הירשפלד ו - AIG ביטוח זהב בע"מ ( טרם פורסם ) שניתן ב- 8.5.01, לפיו, כך טענה , לא עומדת  למערערת באותו ערעור זכות התביעה על פי חוק חוזה הביטוח, תשמ"א, 1981 (להלן" החוק") מאחר ואינו מבטח.

למבטח שכזה עומדת זכות "התחלוף" מכוח סעיף 62 לחוק. מאחר ולא המערערת באותו ערעור , ולא המבקשת בבקשה שבפני הינן " מבטח " , אין חל לגביהן החוק ולרבות סעיף 68 לחוק המחייב מבטח לשלם לצד ג' את תגמולי הביטוח שהמבטח חייב למבוטח .

בערעור כאמור אין למבטחת כל זכות תביעת שיבוב על פי סעיף 62 לחוק , וכאן חברת הביטוח אינה יכולה להיתבע מכוח סעיף 68 לחוק , והכל,  כאמור מאחר והחוק הינו בעל תחולה ישראלית פנימית ואינו חל על חברות ביטוח זרות .

כאן המקום לציין, כי הבקשה הוגשה על פי תקנה 101(א) בעוד , התקנה הראויה בגדרה ראוי היה שתוגש הינה תקנה 100(1) , היינו מחיקה בהעדרה של עילת תביעה.

המשיבה טענה , כי הבקשה נגועה  בחוסר תום לב קיצוני מאחר והמבקשת , כמעשה יום יומי, דורשת שיפוי מישראלים ומגישה תביעות לצורך כך בבתי משפט ישראלים, ולפיכך מנועה מלטעון הטענה .

המשיבה אף אבחנה את פסה"ד המחוזי וטענה , כי הוא מתייחס רק לאפשרות התביעה בישראל של חברת ביטוח שאין לה רשיון ישראלי , אך היא יכולה להיתבע מאחר וגבתה פרמיה , ולא תשלם את השיפוי לכאורה .

המשיבה אף ציינה , כי פוליסת אחריות כלפי צד שלישי הינה חוזה לטובת צד ג' לכל דבר ועניין ולפיכך הופכת המבקשת לבעל זכות ישירה מכוח חוק החוזים(חלק כללי), תשל"ג - 1973 ואין צורך בהפניה לסעיף 68 לחוק , ומטעם זה , אין כלל חובה להגדיר המבקשת כ "מבטח" לצורך קיום וביצוע חובת  השיפוי .

מעבר לכך , טענה , כי זכות השיבוב קמה לה מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט אפילו איננו נכנסים לגדרים המדויקים של סעיפי החוק .

המשיבה הוסיפה , כי אפילו מבטח הפועל ללא רשיון הינו מבטח אלא שהינו עבריין וחב חבות פלילית .

ומעבר לכך ציינה , כי מבטחים זרים הגישו תביעות בישראל ואף זכו בהן. לבסוף ציינה, לחלופין , כי מאחר והתאונה ארעה " באזור " חבה המבקשת בפיצוי המשיבה מכוח הדין הירדני ואף דין זה מחייבה בשיפוי .

גדר המחלוקת :

גדר המחלוקת הינו אם כן , האם למשיבה עילת תביעה על פי החוק.

הדין החל - או ברירת החוק בישראל :  

המבקשת הסתמכה כאמור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בי-ם בע"א 1252/00. על פי פסק דין זה , חוק חוזה הביטוח , הינו דין ישראלי פנימי .

התובעת הגישה תביעתה לבית המשפט על פי עילות שבדיני הנזיקין אך שמה עצמה בנעלי מבוטחה מכוח פוליסת הביטוח שערכה לו , והוראת סעיף 62 לחוק (ראה סעיף 1 וסעיף 8 לכתב התביעה ) .