העדפת זכות הגישה לערכאות על פני התנהלות חסרת תום לב בבקשה לפטור מאגרה

ערעור זה מופנה כנגד החלטתו של כב' הרשם שמואל ברוך מיום 04.01.05, לפיה נדחתה בקשת המערערת לפטור מאגרה (בש"א 20794/01 בת"א 2404/01).

עילתה של התביעה, אשר בגדרה התבקש פטור מאגרה, הינה הפרת הסכם בלעדיות בשיווק זן מסוים של עץ זית, שנכרת בין המדינה למערערת.

העובדה כי המדינה חזרה בה מהסכמתה הנ"ל אינה שנויה במחלוקת ועל פי המחלוקות, כפי שהתגבשו בשלב זה, הצדדים חלוקים בעיקר בשאלת גובה הנזק.

הבקשה לפטור מאגרה עברה תהפוכות רבות כמפורט בהחלטת כב' הרשם ועם חלוף הזמן השתנה לרעה גם מצבו הכלכלי של מנהל המערערת.

במהלך הדיון בערעור תיקנה המערערת את כתב התביעה והעמידה את תביעתה על סכום של 10,713,682 ש"ח. כמו כן, הוצגו על ידי המערערת מסמכים עדכניים המוכיחים כי נגד מנהל המערערת ורעייתו תלויים תיקי הוצאה לפועל במיליוני שקלים וכי הוצא נגדם צו פינוי מביתם.

בשל השינויים המתוארים לעיל, אדון בערעור על פי הנתונים העדכניים.

החלטת כב' הרשם הדוחה את הבקשה מתייחסת לסיכויי ההליך ולנתונים הכספיים שהוצגו על ידי המערערת באמצעות מנהלה.

כב' הרשם התייחס - ובצדק - לסכומה הגבוה של התביעה, שעל פניו אינו מעוגן בנתונים עובדתיים מוצקים וכן להעלמת ראיות הקשורות לשתי עסקאות שבוצעו על ידי החברה ובעלי השליטה בה בתקופה שקדמה לדיון בבקשה.

השאלה העיקרית הניצבת בפני בדיון זה הינה, האם התנהלותה חסרת תום הלב של המערערת, בכך שלא פרשה בפני בית המשפט את כל העובדות הצריכות להכרעה בבקשה מהווה כשלעצמה נימוק לדחיית הערעור גם כיום, כאשר מצבה הכלכלי השתנה לרעה ומנהלה שרוי בקשיים כספיים מוכחים המונעים ממנו לשלם את האגרה.

לאחר שבחנתי את הנתונים העדכניים שהוצגו על ידי המערערת סבורה אני כי דחיית הערעור אינה אמורה ל"העניש" את המערערת על חטאי העבר, לנוכח העובדה שהליך הפטור מאגרה מטרתו לפתוח את שערי בית המשפט לבעלי דין שידם אינה משגת לשלם את האגרה ומכיוון שהוכח בראיות אמינות כי האגרה מהווה מחסום המונע מהמערערת להביא את תביעתה לבירור, סבורה אני כי בנסיבותיו של ערעור זה מן הראוי להעדיף את זכות הגישה לערכאות שהוכרה בפסיקה כזכות חוקתית.

בטיעוניה המשלימים של המשיבה אין היא חולקת על העובדה שכיום אין המערערת מסוגלת לעמוד בתשלום האגרה ומדגישה את התנהלות מנהלה בעבר.

באשר לסכום הפטור, המשיבה טוענת כי אין לפטור את המערערת מאגרה מעבר לסכום ההוצאות שהוציאה בפועל בהסתמך על ההתחייבות החוזית, דהיינו, מיליון וחצי ש"ח בקירוב.

אין דעתי כדעת המשיבה.

על פי הנטען בכתב התביעה, בהמשך להתחייבות החוזית שהופרה, נכרת הסכם בין המערערת לחברה ארגנטינאית לאספקת העצים, חוזה אשר בוטל בשל העובדה שהמדינה לא עמדה בהתחייבותה. כתוצאה מביטול החוזה עם החברה הארגנטינאית נמנעו מהמערערת הרווחים הצפויים.

הערכתם של הרווחים הצפויים הוערכה בחוות דעת שצורפה לבקשה לתיקון סכום התביעה.

בשלב זה לא ניתן לשלול מכל וכל את הטענה לפיה המערערת זכאית לפיצוי גם בשל הפסד רווחים, אם כי סכומם של אלה אינו נקי מספקות, כפי שמפרטת המשיבה בתגובתה.

נקודה נוספת הראויה להתייחסות בענייננו הינה, מעמדה של המשיבה אשר מחד גיסא נתבעת בשל הפרת חוזה בלעדיות ומאידך גיסא, מייצגת את האינטרס הפיסקלי של המדינה בגביית אגרות.

נראה כי כפל התפקידים גורם למשיבה להתייחס לבקשה באספקלריה של נתבעת מבלי ליתן משקל מספיק למעמדה כמי שמייצג את האינטרס הציבורי, אשר אינו מתמצה אך ורק בגביית אגרה אלא גם בבחינת הטענות הנוגעות לזכות המערערת לגישה לערכאות.

בהתחשב במכלול הנסיבות אשר פורטו על ידי לעיל, החלטתי לקבל את הערעור באופן שבו תופטר המערערת מאגרה ביחס לסכום של 5 מיליון ש"ח.