העברת עניינה של נאשמת קטינה מבימ"ש שלום רגיל לבימ"ש שלום לנוער

מבוא

בקשה מאת נאשמת מס' 2 להעביר את עניינה בתיק זה לבית המשפט לנוער.

לנאשמות מיוחסות עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 379 + 382 (א) + 29 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977, ואיומים, לפי סעיף 192 לחוק הנ"ל, בכך שביום 13/3/10 בשעה 21:00 לערך, סמוך לרחוב ויצמן בנהריה, עת הבחינו הנאשמות הנ"ל במתלוננת ( קטינה ילידת שנת 1995)  וקטינה אחרת, רצו לעברן ותקפו את המתלוננת בכך שנאשמת 1 סטרה לה ובעטה בה, הנאשמת 2  משכה בשערה, סטרה לה ובעטה בה, נאשמת 3 גזזה חלק משערה באמצעות מספריים, תוך שהנאשמות 1 ו- 4 אוחזות בידיה על מנת למנוע ממנה להתנגד ולהימלט, נאשמת 4 דחפה אותה וסטרה לה בפניה ונאשמת 1 איימה עליה כי אם תגיע למחרת לבית הספר היא תדקור אותה. כן איימה נאשמת 2 על הקטינה האחרת כי אם תתערב היא תכה אותה.

נאשמת 1 צירפה תיק זה לתיק אחר בבית משפט השלום בחיפה, שם הודתה במיוחס לה כאן. נאשמות 3 ו- 4 הודו בעבירות הנ"ל, והדיון בעניינן ממתין לקבלת תסקירי מבחן וטיעונן לעונש.

טיעוני הצדדים

לטענת ב"כ נאשמת 2, יש לנהוג לפי הכלל המורה כי קטין עומד לדין בבית משפט לנוער ולא בבית משפט רגיל. מאחר והסיבה שהביאה להעמיד לדין את הנאשמות הקטינות (  נאשמות 1, 2 ו- 3 ) באותו כתב האישום שבפניי, בבית משפט רגיל, יחד עם נאשמת 4, שהינה בגירה, הייתה למען לייעל את ההליך ולא לשמוע את העדים מטעם המאשימה  בגין אותו אירוע בשני הליכים מקבילים, הן בבית משפט השלום והן בבית משפט לנוער, אילו הוגש כתב אישום נפרד אחר בעניינן של הנאשמות הקטינות בבית המשפט לנוער, ומשהודו הנאשמות האחרות, לרבות נאשמת 4 הבגירה, ועקב כך לא יישמעו עדויות הצדדים בבית משפט זה בעקבות כך, אין כל הצדקה כי עניינה של נאשמת 2, שהינה קטינה, ימשיך להתנהל בבית משפט זה ולא בבית משפט לנוער, שעה שהיא עומדת בכפירתה ומבקשת לקיים הליך הוכחות, בין אם בבית משפט זה ובין אם בבית המשפט לנוער. 

ב"כ המאשימה התנגדה לבקשה, בטענה כי לבית משפט זה יש את הסמכות לדון בעניינו של נאשם קטין, ויביא במניין שיקוליו לענישה, במידה ונאשמת 2 תורשע בדין, את ככל השיקולים שבית משפט לנוער לוקח בחשבון בבואו לדון בעניינו של נאשם קטין. עוד הוסיפה ב"כ המאשימה כי כתב האישום הוגש ביום 21/1/11, והעברתו לבית משפט לנוער תגרום לדחייה נוספת של ההליך, דבר שאינו יעיל ואינו מוצדק.

דיון והכרעה

המסגרת הנורמטיבית הרלבנטית היא זו המוסדרת בסעיף 4 לחוק הנוער ( שפיטה, ענישה ודרכי טיפול ), תשל"א - 1971, המורה כי:

                    " (א) אין להעמיד לדין קטין יחד עם אדם שאינו קטין אלא בהסכמת

                             היועץ המשפטי לממשלה.

                       (ב) הואשם קטין יחד עם אדם שאינו קטין, רשאי בית המשפט שאינו

                            לנוער, לאחר שמיעת בעלי הדין, לדון בעניין. החליט בית המשפט

                            לעשות כן, ינהג כלפי הקטין כאילו היה בית משפט לנוער ויהיו לו

                            הסמכויות של בית המשפט לנוער לפי חוק זה. החליט בית המשפט

                            לא לדון בעניין, יצווה על הפרדת משפטו של הקטין ויעבירו לבית

                            משפט לנוער ".

למקרא ההוראה הנ"ל יש ללמוד שלוש: ראשית, העמדה לדין של נאשם קטין יחד נאשם בגיר בכתב אישום אחד בבית משפט רגיל הינה הליך מיוחד, ומשכך, טעון הדבר אישור של היועץ המשפטי לממשלה. הדרישה הנ"ל לאישורו של היועץ המשפטי לממשלה להעמדה לדין של קטין ובגיר באותו כתב אישום, מלמדת כי העמדה לדין של קטין בבית משפט רגיל הינה חריג לכלל המורה כי קטין יועמד לדין בבית משפט לנוער, ומשכך, ציווה המחוקק כי אך היועץ המשפטי, ולמי שסמכות זו הואצלה לו, רשאי לעשות כן. שנית, ההחלטה להעמיד לדין את נאשם הקטין בבית משפט רגיל, יחד עם נאשם בגיר, אינה החלטה סופית שלא ניתנת לבחינה על ידי בית המשפט, אלא שעל בית המשפט לקיים בסוגיה זו ולשמוע את עמדת הצדדים לעניין זה, ונתונה לו הסמכות להורות על העברת עניינו של הנאשם הקטין לבית המשפט לנוער, כפי שנתונה הסמכות להמשיך לדון בעניינו של הנאשם הקטין, יחד עם הנאשם האחר. שלישית, והוא העיקר, החלטתו של בית המשפט להורות על העברת עניינו של הנאשם הקטין לבית משפט לנוער, לאחר שהועמד לדין יחד עם בגיר בבית משפט רגיל, אינה טעונה נימוקים מיוחדים, שכן, המחוקק, בהוראת סעיף 4 (ב) הנ"ל אינו קובע כי בית המשפט יורה כאמור אך בהתקיים נימוקים מיוחדים המצדיקים זאת, להבדיל מההוראה בסעיף 5 (ב) לחוק הנ"ל, בה מציין המחוקק כי החלטה של בית משפט רגיל, המורה כי ההליך יימשך בפניו, אף שמצא כי הנאשם בפניו הוא קטין, טעונה נימוקים מיוחדים.

אין חולק כי ההחלטה של פרקליט מחוז חיפה להגיש כתב אישום אחד כנגד הנאשמות הקטינות והנאשמת הבגירה, היא נאשמת 4, התבססה על הנימוק כי המדובר באירוע אחד בו היו מעורבות, לפי הנטען, כל הנאשמות יחד, ומטעמי יעילות ראוי ונכון היה כי עדי התביעה יעידו בהליך אחד, על ידי העמדתן לדין של הנאשמות הקטינות והנאשמת הבגירה בכתב אישום אחד בפני בית משפט רגיל, ולא לפצל את כתבי האישום על ידי העמדתן של הנאשמות הקטינות לדין בבית המשפט לנוער, דבר שהיה דורש להעיד את עדי התביעה בשני הליכים במקביל, בבית משפט זה והן בבית המשפט לנוער. אם כי מאז העמדתן לדין של הנאשמות בבית משפט זה, חל שינוי נסיבות מהותי המחייב בחינה מחדש של ההחלטה הנ"ל ואופן המשך ההליך כנגד נאשמת 2, הקטינה, בבית משפט זה. שכן, בעקבות הודאתן של הנאשמת הבגירה, היא נאשמת 4,  ונאשמות 1 ו- 3 הקטינות, בעבירות נשוא כתב האישום, לא תישמענה פרשות התביעה וההגנה בעניינן של אלה בבית משפט זה, והעדים מטעם הצדדים יעידו אך בעניינה של נאשמת 2 בלבד. מכאן, הצורך ביעילות ההליך, אשר עמד בבסיס איחוד עניינה של נאשמת 2, היא קטינה, עם עניינה של נאשמת 4, הגירה, אינו מתקיים עוד, שכן, אין עוד צורך להעיד עדים בעניינן של הנאשמות האחרות, והעדים יידרשו להעיד אך בהליך אחד, בעניינה של נאשמת 2. משכך, יש לנהוג לפי הכלל המורה כי עניינו של קטין יתברר בבית משפט לנוער, לאחר שהנימוק לבירור עניינה של הנאשמת, קטינה, בבית משפט כאן אינו תקף יותר. אומנם, העברת עניינה של נאשמת 2 לבית המשפט לנוער כרוך בדחייה נוספת של תחילת הליך ההוכחות, לאחר שייקבע המותב שידון בתיק שם. יחד עם זאת, אין להתעלם מהעובדה כי גם מותב זה, בבית משפט השלום, טרם החל בשמיעת פרשת התביעה, כך שהעברת הדיון בעניינה של נאשמת 2 לא יחייב שמיעה מחדש של עדי תביעה או הגשה חוזרת של ראיות אחרות. כך, שגם בהנחה והייתי דוחה את הבקשה להעברת עניינה של נאשמת 2 לבית המשפט לנוער, היה צורך בקביעת מועדים לשמיעת פרשות התביעה וההגנה למועדים עתידיים, דבר שניתן כי ייעשה גם על ידי בית המשפט לנוער, שנאשמת 2 מבקשת, בהיותה קטינה, כי עניינה יתברר ככל הקטינים העומדים לדין, היינו, בבית המשפט שהוקם לשם כך, היינו, בבית המשפט לנוער. אומנם, גם בית משפט רגיל אמור להתייחס לנאשמת 2 כנאשמת קטינה, ובהתאם, לקחת בחשבון, בהליך הענישה, במידה ותורשע היא בדין, את כלל השיקולים הרלבנטיים כפי שבית המשפט לנוער היה עושה. יחד עם זאת, משחלף הנימוק שהצדיק איחוד עניינו של קטין עם עניינו של בגיר בבית משפט רגיל, ומכיוון ובית המשפט הרגיל טרם החל בשמיעת פרשת התביעה, אין מקום להמשיך בבירור עניינו של נאשם קטין בבית משפט רגיל, אך מהטעם כי הליך זה נפתח בבית משפט כאמור, ומשטרם החל בית משפט זה בשמיעת פרשת התביעה.