הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' פאלאס תעשיות (פי.איי) בע"מ

פסק דין

הרקע:

1.המבקשת הגישה ביום 11.04.10 בקשתה הנוכחית למתן סעדים זמניים וקבועים.

2.בבקשתה לסעד זמני בקשה המבקשת ליתן צו המונע מאת המשיבה מלבצע תוכנית לעידוד פרישה או כל תוכנית שיש בה כדי לסיים העסקתם של העובדים מבלי לקיים היוועצות עם נציגות העובדים במשיבה. מדובר בתוכנית פרישה וצמצומים שהתבצעה במחצית חודש אפריל 2010 והסתיימה.

הבקשה הזמנית נדחתה לאחר קבלת תגובת המשיבה (החלטה מיום 18.04.10).

3.בבקשה הנוכחית לסעדים קבועים מבקשת המבקשת פסקי דין הצהרתיים ו/או צו עשה בזו הלשון:

א.בעניין תוכנית הפיטורים במשיבה - ליתן צו קבוע המורה למשיבה לקיים את חובת ההיוועצות עם נציגות עובדי המשיבה בהתאם לסעיף 33ח(1) לחוק ההסכמים הקיבוציים, תשי"ז -1957 ולנוכח קיומה של התארגנות פורצת במשיבה.

ב.בעניין תוספת משמרות ו/או תחולת צווי הרחבה שהמשיבה אינה מקיימת ומפרה - ליתן צו הצהרתי קבוע המורה למשיבה להחיל על עובדיה את ההוראות הדין הרלוונטיות בכל הנוגע לתנאי העסקתם של עובדי המשיבה לרבות החלת הוראות צו ההרחבה בענף הפלסטיקה ובענף המתכת, החשמל והאלקטרוניקה ו/או לקיים התחייבויותיה להשיב לעובדים את תוספת המשמרות, כפי ששילמה והיה נהוג אצלה, עד לתחילת 2009.

4.המשיבה טוענת בתגובתה כי יש לדחות את הבקשה בשל הנימוקים הבאים:

א. יש לדחות על הסף את הבקשה מהטעם כי המבקשת אינה ארגון יציג במשיבה כדרישת סעיף 24(א)(2) לחוק בית הדין לעבודה ולפיכך אינה מוסמכת לנהל הליך קיבוצי נגד המשיבה.

ב.אין מדובר בסכסוך קיבוצי כהגדרתו בחוק ההסכמים הקיבוציים התשי"ז -1957 (להלן: "חוק הסכמים קיבוציים") ותקנות בית הדין לעבודה (סדר הדין בסכסוך קיבוצי), התשכ"ט – 1969 (להלן: "התקנות")

ג.המבקשת אינה ארגון יציג במשיבה ועל כן אינה בעלת מעמד בהליכי פיטורי צמצום ולא חלה חובת היוועצות או הדברות עימה. מדובר בטענה המנוגדת לחקיקה ולפסיקה. עוד נטען בסוגיה זו כי תוכנית הפרישה מרצון ופיטורי הצמצום הושלמה זה מכבר והיא בגדר מעשה עשוי והשאלה בשלב זה נותרה תיאורטית בלבד ואף מטעם זה יש לדחותה.

ד.צו ההרחבה בענף הפלסטיקה ו/או המתכת, החשמל והאלקטרוניקה אינו חל על יחסי עבודה שבין הצדדים ואין עיסוקה העיקרי של המשיבה בענף הפלסטיקה או המתכת, כטענת המבקשת אלא עיסוקה העיקרי הוא בענף הכימיקלים (הכימיה) ובצו זה אין כל הוראה למתן תוספת משמרות.

ה. לא הוכחה כל עילה להשיב את תוספת המשמרות אף מהטעם כי מנכ"ל החברה לא התחייב בפני העובדים לעשות כן. גם עילת תביעה זו אינה עילה שיש לבררה במסגרת ההליך הנוכחי אלא במסגרת תביעת הפרט בסכסוך היחיד ואכן לא הוגשה כל תביעה על ידי עובד כלשהו במפעל להשבת תוספת המשמרות, ולא בכדי.

5.נציין בשלב זה כי טרם הגשת הבקשה הנוכחית, הוגשה ע"י המבקשת בקשה נוספת במסגרת סכסוך קיבוצי בטענה כי המשיבה פגעה בהתארגנות ראשונית פורצת של עובדיה במפעלה והתנכלה לעובדים המאורגנים בניגוד לאמור בחוק הסכמים קיבוציים. הרקע לאותה בקשה הייתה טענת העובדים באגף הפלסטיקה שבמשיבה כי קוצצה משכרם שלא כדין תוספת המשמרות ששולמה להם תוך הבטחה כי זו תוחזר כעבור שנה, אולם לאור טענתם כי הדבר לא נעשה, פנו למבקשת בבקשה ליעוץ ועזרה. בתיק הנ"ל ניתן פסק דין ביום 5/9/10 (ס"ק 37371-01-10).

6.לאור האמור לעיל, שלושה נושאים עומדים להכרעה בפנינו:

א. טענת המשיבה כי יש לדחות ההליך על הסף.

ב. האם הייתה חלה חובה על המשיבה לנהל משא ומתן, ולכל הפחות היוועצות עם המבקשת, טרם עריכת פטורי צמצום במפעל הפלסטיקה לנוכח נסיבות קיומה של התארגנות פורצת בכתליה.

ג.חלות צו ההרחבה בענפי המתכת ו/או הפלסטיקה על מפעל הפלסטיקה והאלומיניום של המשיבה, ובאופן ספציפי – חובת המשיבה לשלם לעובדי גמול משמרות כמפורט בצווים אלה.

7.נדון בכל אחת מן הסוגיות הנ"ל אחת לאחת תוך ציון עקרי טענות הצדדים הרלוונטיים בגין כל סוגיה וסוגיה.