הסתדרות העובדים הכללית החדשה. נ' אחוזת הירש ישראל תשנ"ד בע"מ

החלטה

בפניי בקשתה של המבקשת (המשיבה בהליך העיקרי) להתיר לה להגיש תצהיר עדות ראשית של המשנה למנכ"ל, וזאת לאחר שכבר הוגשו סיכומי המבקשת.

בקשתה של המבקשת נסמכת על שני אדנים: הראשון – התפתחויות עובדתיות חדשות שארעו, לדבריה, לאחר תום שלב הראיות, ועיקרו תהליך התייעלות וצמצום משמעותי של כוח אדם בחברה, באופן ש"בשלב ר' כ- 125 עובדים הצטרפו לתוכנית הפרישה מרצון בשיתוף ההסתדרות, ורובם יסיימו את עבודתם כבר בימים אלו" (סעיף 3 לבקשה); והשני – הזמת עדותו של מר יובל היימן מיום 26.05.13, אשר לא הגיש תצהיר ולכן עדותו נשמעה לראשונה באולם בית הדין.

ממשיכה המבקשת ומטעימה, כי המשנה למנכ"ל מעריב הביע באוזניו של מר היימן את "חוסר שביעות רצונו של נציג הבעלים, מר שלמה בן צבי, מן האג'נדה של מר מטר אשר מגיעה לידי הפרות חוק של ממש, בנקיטת עמדה אנרכיסטית וקיצונית ביותר כנגד מדינת ישראל וחיילי צה"ל, ועל כך כי אין זה נכון לקלוט לעבודה כתב אשר הכיוון שלו שונה לחלוטין מן הקו המערכתי שעיתון ציוני כמו מעריב מבקש להציג" (סעיף 9 לבקשה).

עוד מדגישה המבקשת, כי מר היימן היה שותף מלא לדעה זו וכי ההחלטה שלא לקלוט את מר מטר אינה נעוצה בפעילותו כיו"ר הועד כי אם בדעותיו הפוליטיות, כאמור לעיל, וכי ההסתדרות ידעה שזו הסיבה האמיתית לאי קליטתו עוד לפני שההליך המשפטי דנן בא לעולם.

בתגובתה לבקשה הנ"ל, הודיעה הבמשיבה, כי מדובר בבקשה שהוגשה בשיהוי כבד וכי לא רק שאין בה ובתצהיר שצורף אליה כדי להפריך את טענותיה, אלא יש בה כדי "להוסיף שיקולים זרים ואסורים המתווספים לשיקולי הפגיעה בהתארגנות שעמדו בבסיס הפיטורים" (סעיף 2 לתגובה, ההדגשה במקור – א.ש.).

עוד הוסיפה המשיבה, כי בין אם יחליט בית הדין לקבל את הבקשה או לדחותה, אין בדעתה לחקור את נותן התצהיר בחקירה נגדית "בגין עילה זרה ואסורה נוספת ולאפשר המשך עיכוב ההליך על ידי המשיבה" (סעיף 3 לתגובה).

הכרעה

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי יש להתיר את צירופה של הראיה הנוספת, וזאת מן הנימוקים המפורטים להלן.

כאמור לעיל, בקשתה של המבקשת נסמכת על שני נימוקים. באשר לנימוק הראשון, אין בידי לקבלו כסיבה מספקת להגשת ראיות בשלב זה, וזאת מן הטעם שהטענה בדבר צמצומים וסגירת מקומונים נטענה למן ראשית הדרך, ואין בה, כשלעצמה, כל חדש, למעט העובדה כי גדל מספר הפורשים מרצון.

הנימוק השני שהעלתה המבקשת הוא זה שמצאתי בו צידוק להתיר את צירופה של הראיה, שכן אין חולק שמר היימן לא הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו, ועל כן, למבקשת לא היה סיפק להיערך לטיעונים מפתיעים שהועלו בעדותו, ואשר עשוייה להיות להם השפעה על הכרעתו של המותב.

ואכן, בעדותו, הצהיר מר היימן, כי כי נתבקש שלא להשאיר את מר מטר מכיוון "שהוא היה יו"ר הוועד והוא היה לוחמני בתוקף תפקידו הנ"ל וביקשו להשאיר אותו בחוץ" (שורה 14 ואילך לפרוטוקול הדיון מיום 26.05.13).

אין חולק, כי עדות זו, ככל שבית הדין ימצא לאמץ אותה, עשויה להיות בעלת השפעה על תוצאתו של פסק הדין ועל כן, מן הראוי להתיר למבקשת להזים אותה, בנסיבות בהן לא הוגש תצהיר עדות ראשית.

הלכה היא, כי לערכאה הדיונית מסור שיקול הדעת להחליט בנוגע לאופן ניהול הדוין בדרך שנראית לו היעילה והצודקת ביותר. הסייג הנו, כי לא ייגרם לצד שכנגד עיוות דין כתוצאה מהחריגה בסדר הבאת הראיות (רע"א 999/12 פלונית נ' פלונית. ניתן ביום 09.03.12 ופורסם במאגרים המקוונים).

סיכומו של דבר, הגעתי לכלל מסקנה, כי יש להתיר למבקשת את הגשת הראיה החדשה, בד בבד עם מתן אפשרות למשיבה, אשר הודיעה כי היא מוותרת על חקירה נגדית של נותן התצהיר, להגיש סיכומי תגובה, וכך אני מורה.

לאור כל האמור לעיל, הנני מורה כדלקמן:

תצהירו של מר אודי רגונס מתקבל בזאת כראיה.

המבקשת בבקשה דנן תגיש סיכומיה עד ולא יאוחר מיום 17.06.13 בשעה 14:00. עותק יישלח במישרין לב"כ ההסתדרות, אשר יהיו רשאים להגיש סיכומי תגובה קצרים, וזאת עד ליום 19.06.13.

התיק יובא לעיוני למתן פסק דין ביום 20.06.13.

כנהוג בהליך קיבוצי, ובהיעדר נסיבות מיוחדות, אין צו להוצאות.