הסוכנות היהודית לארץ ישראל בע"מ נ' עירית חדרה

החלטה

1.בקשה של הסוכנות היהודית לארץ ישראל בע"מ (להלן – "הסוכנות") המורה למשיבה (להלן – "העירייה") להסיר לאלתר את העיקולים שהוטלו על ידה על נכסי הסוכנות ושבונות הבנק שלה, וכן להשיב כל עיקול אשר מומש, אם מומש.

2.בתמצית נספר כי בתאריך 9.2.10 קיבלה הסוכנות דרישה מטעם העירייה לתשלום היטלי פיתוח (סלילה ותיעול) בסכום של 2,716,145 ₪, בגין מרכז הקליטה "בית אליעזר" בחדרה.

ביום 25.7.10 הגישה הסוכנות עתירה מנהלית המתנהלת בפני, כנגד דרישת תשלום זו ועתרה להורות לעירייה לבטל את החיובים בגין היטלי הפיתוח או להפחית מדרישת התשלום את כל הסכומים שחויבו ביתר.

העירייה הגישה תגובה לעתירה ובמקביל, טרם שהתקיים דיון בעתירה, הטילה ביום 8.12.10 עיקול על חשבונות הבנק המתנהלים על שם הסוכנות על סכום החוב בסך 2,952,028 ₪.

במכתב ההתראה ששלחה העירייה לסוכנות מיום 12.12.10, הודיעה העירייה לסוכנות כי במידה והחוב הנ"ל לא יוסדר בתוך 30 יום מיום משלוח ההתראה, תמשיך העירייה ותנקוט בהליכי אכיפה וגבייה מנהליים, לרבות חילוט הכספים שעוקלו, הטלת עיקול על המקרקעין ו/או תפיסת נכסים ומטלטלין למיצוי זכויות העירייה לגביית החוב על פי סעיפים 4 ו-5 לפקודת המיסים (גביה) (ההדגשה במקור י. ו) ו/או כל דין (להלן – "מכתב ההתראה").

3.עם קבלת מכתב ההתראה, הגישה כאמור הסוכנות בקשתה דנן למתן צו עשה ולמתן צו מניעה זמני כנגד העירייה המורה לה להסיר את העיקולים ולהשיב כל עיקול אשר מומש, אם מומש, זאת עד להכרעה סופית בעתירה.

4.טענתה העיקרית של הסוכנות היא כי הליכי הגביה המינהלית שנקטה בהם העירייה עומדים בניגוד לאמור בסעיף 2 לאכרזת המיסים (גביה) (ארנונה כללית ותשלומי חובה לרשויות המקומיות) (הוראת שעה) (תיקון), תש"ס-2000, כפי שתוקנה באכרזת המיסים (גביה) (ארנונה כללית ותשלומי חובה לרשויות המקומיות) (הוראת שעה), התשס"ב-2002 (להלן "אכרזת המיסים"), לפיו נאסר על הרשות המקומית לנקוט בהליכי גביה מינהלית כנגד חובות ארנונה אשר מתנהלים לגביהם הליכים משפטיים.

הסוכנות טוענת בבקשתה טענות נוספות כנגד הפרת זכויות היסוד, חריגה מעקרון המידתיות, מאזן הנוחות ודיני היושר, ואולם נוכח התוצאה אליה הגעתי הדיון בטענות אלה מתייתר.

5.העירייה מתנגדת לבקשה ובתגובתה העלתה טענות רבות אודות סיכוייה הקלושים של העתירה, כי דין העתירה להידחות על הסף, וכי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת העירייה. אשר לסעיף 2 לאכרזה - טוענת העירייה כי מקום שמדובר בהליכי גביה מכוח פקודת העיריות וחרף הסייג הקבוע בפקודת המיסים גביה ו/או אכרזת המיסים גביה, אין מקום לעיכוב הליכי גביה.

6.דין הבקשה להתקבל.

הסעיפים הרלוונטיים לענייננו בצו אכרזת המיסים (גביה) הינם כדלקמן:

"בתוקף סמכותי לפי סעיף 2 לפקודת המסים (גביה) (להלן – הפקודה), אני מכריז לאמור:

1.על גביית ארנונה כללית המוטלת מכוח חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ"ג-1992, ועל תשלומי חובה המגיעים לרשות המקומית על פי דין (להלן – חובות לרשות המקומית) יחולו הוראות הפקודה למעט סעיף 10, וסעיף 11א(1) ייקרא כאילו המילה "ראשון" נמחקה ממנו; החובות לרשות המקומית יהיו מס כמשמעותו בפקודה.

2.(א)על אף האמור בסעיף 1 ובכל דין אחר, לגבי חובות לרשות המקומית, לא תומצא לאדם, לגבי הסכום השנוי במחלוקת, דרישה לפי סעיף 4 לפקודה ולא יינקטו פעולות לפי הפקודה כל עוד לא חלף המועד להגשת השגה, ערר, ערעור, לפי הענין (להלן – הליכי ערעור), ואם הגיש אדם הליכי ערעור או תובענה אחרת – כל עוד לא ניתן פסק דין סופי או החלטה סופית, שאינה ניתנת לערעור עוד"

7.מאחר ובענייננו אין מחלוקת כי הליכי הגביה שננקטו כנגד הסוכנות הם מכוח סעיפים 4 ו-5 לפקודת המיסים (גביה) כאמור באופן מפורש בסעיף 4 למכתב ההתראה, תחת הדגשה במקור, אין ספק כי האמור בסעיף 2 לאכרזה חל על ענייננו, ולאורו, לא היתה רשאית העירייה לנקוט בהליכי הגביה נגד הסוכנות, לרבות הטלת העיקולים ומימושם, כל עוד לא ניתן פסק דין סופי בעתירה (ראו: בר"ם 9776/08 ארגנטינה באוניברסיטה נ. עיריית תל אביב יפו מיום 18.5.09; בשא (ב"ש) 5613/04 תעשיות פלוטקס נ' עיריית קריית מלאכי, 2004; בש"א (י-ם) 2088/05 ווי קוון אינבסטמנטס לימטד נ' עיריית ירושלים 2005).

8.די בכך כדי להיעתר לבקשה ולהורות על ביטול העיקולים שהטילה העירייה על נכסי הסוכנות וחשבונות הבנק שלה.

9.אעיר כי טענת העירייה לפיה סעיף 2 לאכרזה אינו חל על ענייננו מאחר והליכי הגבייה ננקטו מכוח פקודת העירייות, עומדת בסתירה לאמור במכתב ההתראה כי ההליכים ננקטו מכוח פקודת המיסים (גביה).

10.למעלה מן הצורך אעיר כי שאלה מורכבת היא האם במקרה בו אכן ההליכים ננקטים מכוח פקודת העיריות ולא מכוח פקודת המיסים, חלה הוראת סעיף 2 לאכרזת המיסים.

שופטי הערכאות הדיוניות חלוקים בעניין זה. על פי הגישה האחת, יש להחיל את ההגבלה שנקבעה בסעיף 2 לאכרזה בנוגע לנקיטת הליכי גביה בהתייחס לחוב שעניינו תלוי ועומד בבית המשפט, גם אם הליכי הגביה ננקטו מכוח פקודת העיריות. בגישה זו נקט כב' השופט ש. ברלינר בבש"א (חי') 990/02 בתי זיקוק לנפט בע"מ נ' מועצה אזורית זבולון, 2002, כדלקמן :