הסדר משמורת

השופט סארי ג'יוסי – אב"ד

 1. ערעור וערעור שכנגד שהגישו בני זוג לשעבר על פסק דינו של בית משפט לענייני משפחה בחיפה (כב' השופטת הבכירה שושנה ברגר), מיום 11.12.2016 בתמ"ש 27001-08-12, תמ"ש 20266-08-12, תמ"ש 23297-11-12 ותמ"ש 20078-08-12 (להלן: "פסק הדין"). 
המערער - האב מלין במסגרת עמ"ש 707-03-17 על חיובו בתשלום מזונות חודשיים בסך  של 1,000 ₪ עבור שלושת ילדיו הקטינים, על אף קביעת בית משפט קמא כי הם ישהו במשמורת משותפת של שני ההורים. מנגד, עיקר טענותיה של המערערת שכנגד - האם במסגרת עמ"ש  54422-07-17 - מופנות כנגד קביעת בית משפט קמא הסדר משמורת משותפת, מאחר ולטענתה לא התקיימו התנאים המאפשרים הסדר זה, וכי משמורת משותפת אינה מתיישבת עם דברים העולים מהתסקירים שהועמדו לעיונו של בית משפט קמא. 
מלבד האמור עותרת האם גם כנגד קביעות נוספות של בית משפט קמא הנוגעות לעריכת התחשבנות בין הצדדים ביחס לקצבת המל"ל המשולמת עבור קטינים והמיועדת לכיסוי צרכי לימוד; התשלום אותו נדרשת האם להשיב לאב בגובה מחצית מהתשלומים ששולמו מהחשבון המשותף בגין ארנונה וביטוח רכב לשנת 2012, ועריכת קיזוזים בינה לבין האב החל מתחילת שנת 2012, ולא רק מיום 15.10.2012 – המועד בו חדלו הצדדים להשתמש בחשבון המשותף.  
2. ואלה הן השאלות המרכזיות הניצבות לפנינו בערעור זה  – 
א. האם היה מקום לקבוע הסדר של משמורת משותפת תוך הפניית הצדדים לתיאום הורי, או שהיה מקום לאמץ הסדר אחר? האם על בית משפט קמא היה להורות על עריכת בדיקה מקיפה של המסוגלות ההורית של האם והאב שלאחריה תיערך בדיקה אצל מומחה - פסיכולוג קליני בנוגע להסדר הנכון והמתאים ביותר בנסיבות העניין.  
ב. בהינתן הסדר המשמורת שייקבע – בין אם משותפת כפי קביעת בית משפט קמא, או הסדר אחר ככל שערכאת הערעור תתערב בסוגיה זו, האם המזונות שנפסקו תואמים את הדין וחלוקת נטל תשלומם? 
רקע עובדתי רלבנטי:
3. הצדדים נישאו זל"ז ביום 00.0.2001.
4. מנישואיהם נולדו לצדדים 3 ילדים (להלן: "הקטינים")ל. כיום כבן 15 (קטין) ; ב. כיום כבן 13 שנים (קטין) ; נ. כיום כבת 10.5 שנים (קטינה). 
5. ביום 00.00.2014 התגרשו הצדדים זמ"ז. 
ההליכים לפני בית משפט קמא, תסקירי הסעד והסדר המשמורת שנקבע:
6. סוגיית המשמורת עומדת בלב הערעורים שבפניי, והיא משליכה על סוגיית המזונות. 
7. ביום 23.8.2012 הגישה האם תביעה להחזקת ילדים, וביום 13.11.2012 הגיש האב תביעה למשמורת והחזקת קטינים. 
8. לתיק בית משפט קמא הוגשו תסקירי עו"ס לסדרי דין ותסקירים משלימים, תחילה על ידי העו"ס הגב' בתיה זכי, ועם פרישתה, הועבר עניינם של הצדדים לטיפולה של העו"ס הגב' ענת סין הרשקו.
9. בתסקירים ובתסקירים המשלימים אשר זכו לסיקור נרחב בגדרי פסק הדין קמא (מהתאריכים 27.2.2013, 17.4.2013, 20.5.2013, 28.7.2013, 13.2.2014, 3.4.2014, 25.6.2014, 23.10.2014, 24.11.2014, 24.12.2014) עלה כי הצדדים מצויים בקונפליקט קשה, וכי חשיפתם של הקטינים לקונפליקט זה מעמידה אותם בסיכון. רמת הקונפליקט שהוגדרה כגבוהה מהווה על פי העו"ס סיכון רגשי כבד לילדים, והיא לא פחתה עם הזמן, ולכל אורך התסקירים צוינה מעורבותם העמוקה של הילדים בקונפליקט הזוגי. עם זאת במסגרת אותם תסקירים המליצה העו"ס על משמורת משותפת של שני ההורים על שלושת הילדים תוך המלצה על חלוקת זמני שהות, וחיוב ההורים לשתף פעולה האחד עם השני. 
נעשה אף ניסיון ביום 9.5.2013 להפנות את ההורים לתיאום הורי, עם זאת לא ניתן היה לעשות כן נכון לאותו השלב (כפי שצוין בהודעת הבהרה של העו"ס מיום 1.8.2013 ובמסגרת דיון מיום 17.9.2013), משום שלא ניתן היה להתחיל את התיאום עד שלא יוסרו הסמכויות שניתנו לעו"ס. מאחר וההורים לא השכילו לעבור משפת המאבק לשפת הדיאלוג, לא ניתן היה לסיים את מעורבותה של העו"ס.  
10. מאחר ובמסגרת התסקירים מיום 13.2.2014 ומיום 25.6.2014 דיווחה העו"ס על מצוקה רגשית קשה בה שרויים הקטינים בשל חשיפתם לקונפליקטים הקשים והממושכים בין הוריהם, הומלץ בתסקיר המשלים מיום 23.10.2014 כדלקמן: