הסדרי ראיה של סבים במקרה של פטירת בנם, מכוח סעיף 28 א לחוק הכשרות

כללי:

1.         במסגרת התובענה שבפני עתרו התובעים מכוח סעיף 28 א לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב -1962 (להלן: "חוק הכשרות") להורות על קיום הסדרי ראיה בינם לבין נכדם- הקטין XXX יליד 2006 (להלן: "הקטין").

2.         התובעים (להלן: "הסבים") הינם הוריו של המנוח XXX   ז"ל (להלן: "המנוח") שנפטר בשנת 2011, שהנו אבי הקטין.

3.         הנתבעת הנה אם הקטין (להלן: "האם").

4.         המנוח והנתבעת נישאו זל"ז כדמו"י ביום 15/11/05, ומנישואין אלו נולד להם הקטין.

5.         למען שלמות התמונה אציין כי ביום 20/3/13 הגישה הנתבעת בשמה ובשם הקטין תביעה כספית נגד התובעים להשבת כספי עיזבון המנוח.

            במסגרת התביעה הרכושית וביום 13/3/14 החלטתי, מבלי שנתבקשתי לכך על ידי מי מבאי כוח הצדדים, למנות לקטין אפוטרופוס לדין וזאת כדי שיבחן את טובתו של הקטין במנותק מטובתה של אמו ובמנותק מהאינטרסים והאמוציות, ככל שעומדים, מאחורי תביעתה והחלטותיה של האם.

            על החלטתי זו הגישה האם בקשת רשות ערעור, אולם ערעורה נדחה בפסק דינה של כבוד השופטת נצר מיום 2/7/14 ברמ"ש 9428/04/14.

בשל חשיבות הדברים האמורים בפסק דינה לעיל של כבוד השופטת נצר, אשר רלוונטיים אף לתיק זה,  מצאתי להביאם כפי שהם: "ברירת המחדל השיפוטית בכל הקשור לקטין, הינה החובה להבטיח את טובת הקטין וסיפוק צרכיו, זאת אף אם לא באה בקשה מפורשת בעניין זה מטעם אחד הצדדים. להבנתי, מדובר בחובה טבועה בכל הקשור לענייני קטינים. משכך, לא מצאתי כל פגם בהחלטת בית משפט קמא, אדרבא, בית משפט קמא ביצע מלאכתו נאמנה, תוך שביקש לשמור על טובת הקטין".

6.         אוסיף כי בדיון שהתקיים ביום 14/9/14 נתנו הצדדים את הסכמתם להצעת בית המשפט לסיום התביעה הכספית שבתמ"ש XXX, ובאופן שהסבים שילמו לאם ולקטין סך כולל של 155,000 ₪.