הנרי שוורצבאום נ' בטוח לאומי-סניף ת"א-מח' משפטית

1.התובע מבקש בתביעתו לחייב את המוסד לבטוח לאומי להחזיר לו את עודף דמי הביטוח שנוכו במקור מסכומים שקיבל בספטמבר 2003, בגין מימוש אופציות בסך של 5 מיליון ₪. הנתבע טען כי דין תביעת התובע להדחות על הסף שכן התובע כעובד שכיר אינו יכול לתבוע החזר או הפחתת דמי בטוח שנוכה ממשכורתו כשכיר אלא עליו לפנות למעסיקו. כמו כן טען הנתבע כי על פי סעיף 344(א) לחוק הבטוח הלאומי ניכוי דמי הבטוח נעשה כדין ועובד שכיר אינו זכאי להפחתת דמי ביטוח בגין הוצאותיו כטענתו.

2.רקע כללי

התובע הועסק על ידי חברת אפלייד מטיריאלס ופוטר בסוף שנת 2002. פיטוריו נכנסו לתוקף ביום 10/2/2003 .

התובע הגיש תביעה כנגד מעסיקו על פיטוריו בחוסר תום לב וכן ביקש לממש את כל האופציות היו ברשותו בעת הפטורים.

התובע מימש את האופציות בשני מועדים, מועד אחד בפברואר 2003 ומועד נוסף ביולי 2003. כתוצאה מן המימוש נערך תלוש שכר לתובע בחודש ספטמבר 2003 ובו נרשמה הכנסה ממימוש האופציות בסך של 5,040,804 ₪ ומסכום זה נוכה לתובע 50% מס הכנסה וכן 6.57% עבור בטוח לאומי ומס בריאות.

בעת חישוב תשלום האופציות על ידי החברה המעסיקה של התובע לא הופחת משווי רווח האופציות עלות תביעה משפטית בסכום של 104,323 ₪.

רשויות מס הכנסה הכיר בעלות ההוצאה של התביעה המשפטית כהוצאה מוכרת לחישוב מס הכנסה לשנת 2003 במסגרת דו"ח שומה עצמית שנערך על ידי התובע.

המוסד לבטוח לאומי דחה את דרישתו של התובע להכיר אף הוא בסכום ההוצאה וקבע כי ההוצאה אינה מותרת בניכוי מן השכר ששולם לתובע בפועל. לכן נדחתה בקשתו של התובע להחזר דמי הבטוח בסך של 6854 ₪.

3.בדיון המוקדם הועלתה על ידי הנתבע טענת העדר יריבות ובעקבותיה ניתנה החלטותינו ביום 6/1/11 לפיה התביעה לא תדחה על הסף בשל העדר יריבות והצדדים יסכמו את טענותיהם בשאלה המשפטית שנותרה במחלוקת לעניין זכאותו של התובע להחזר דמי הבטוח בדומה להחלטת מס הכנסה.

4.התובע טען בסיכומיו כי בהתאם לסעיף 345 א' לחוק הבטוח הלאומי יש לראות במקרה של הכנסה כתוצאה ממימוש אופציות מקרה מיוחד לפי סעיף 102 לפקודת מס הכנסה. התובע מפנה את בית הדין לסעיף 102 לפקודת מס הכנסה, הקובע כי הכנסה של עובד במימוש אופציות תחושב לפי שווי ההטבה היינו בניכוי הוצאות שהוציא העובד בשל הרכישה או המכירה. התובע טוען כי מאחר ומס הכנסה הכיר בהוצאה עבור השירותים המשפטים כהוצאה שיש להפחיתה בעת חשוב שווי ההטבה אזי יש לעשות גזירה שווה וגם הבטוח הלאומי צריך להכיר בהוצאה זו. לטענתו שומת מס ההכנסה היא זו שיוצרת חזקה משפטית בדבר הכנסתו של הנישום ועל כן על אותו סכום שהוא נישום על פי פקודת מס ההכנסה הוא מחוייב בתשלום דמי ביטוח לנתבע..

5.הנתבע חוזר וטוען בסיכומיו כי אין יריבות בין התובע לבין המוסד בהתאם להוראות סעיף 342 ב' לחוק הבטוח הלאומי. בנוסף טוען הנתבע כי ההוצאות שהוציא התובע בגין שכר טרחת עו"ד בתביעה שהגיש כנגד פיטוריו אינן קשורות לסעד של מימוש האופציות ועל כן אין לראות בהוצאה זו הוצאת מכירה. זאת ועוד, טוען הנתבע כי אין כל מקור חוקי לפיו ניתן לנכות הוצאות לעובד שכיר בחוק הבטוח הלאומי וגם ההכרה בהוצאות שנעשה על ידי רשויות מס הכנסה נעשתה במסגרת שומה עצמית ואם הייתה ההוצאה נבדקת לגופה על ידי מס הכנסה הרי שיכול ולא הייתה מוכרת בהתאם לסעיף 102.

הכרעה:

6. לאחר שבחנו את טענות הצדדים וכן את הדין החל דין התביעה להדחות ממספר טעמים.

א.טענת העדר היריבות נטענה על ידי המוסד לבטוח לאומי במסגרת הדיון המוקדם ובשל כך ביקש המוסד לדחות את התביעה על הסף. על כך קבענו כבר בהחלטותינו כי דין טענה זו להדחות לגופה ועל כן אנו נבחן את טענות התובע לגופן.

ב.התובע בתביעתו הפנה את בית הדין לפסק דין של השופט לובוצקי בעניין פיטוריו. עלה מפסק הדין בסעיף 3 כי התובע זנח את הסעד שביקש לעניין האופציות ,מאחר והוא מימש אותן הלכה למעשה באוגוסט 2003 טרם מתן פסק הדין. עלה מפסק הדין כי עיקר תביעתו של התובע היה להכריז על פיטוריו כבטלים שכן פוטר לטעמו בחוסר תום לב וללא שימוע.

לאור האמור, ההוצאות שהוציא התובע עבור שכר טרחת עו"ד בתביעתו לבית הדין אינן הוצאות עבור הוצאות המכירה של מימוש האופציות. למכירת האופציות לא היה כל קשר לתביעה שהוגשה ובשל כך לא חל בעניין זה סעיף 102 לפקודת מס הכנסה כנטען על ידי התובע.

ג.בנוסף על קביעתנו זו, מקבלים אנו את טענת הנתבע כי אין כל מקור חוקי לפיו ניתן לנכות הוצאות לעובד שכיר בחוק הבטוח הלאומי. ההיקש שעושה התובע מחוק מס הכנסה לחוק הבטוח הלאומי אינו מחייב את הבטוח הלאומי כלל ועיקר. יתירה מכך רשויות מס הכנסה הכירו בהוצאות במסגרת שומה עצמית של התובע מבלי שדנו בהוצאה לגופה ומאידך המוסד לבטוח לאומי רשאי להחליט עת מופנית אליו פנייה על ידי מבוטח להחזר דמי בטוח לבחון את מהות ההוצאה ולא להכיר בבקשתו .

בנוסף, יש לאבחן בין מהות תשלום מס הכנסה לבין תשלום דמי בטוח לבטוח הלאומי. תשלום מס ההכנסה הינו תשלום אותו משלם הפרט כאחוז מהכנסה למדינה ללא תמורה ישירה. לעומת זאת דמי הבטוח המשולמים על ידי העובדים למוסד לבטוח לאומי הינן לתכלית שונה, של קנית בטוח סוציאלי ולכן דמי הבטוח הלאומי אינם מהווים תשלום מס אלא קניית בטוח, על פי חוק.

ד.טענת התובע לקבל תביעתו מטעמי צדק אף היא דינה להדחות.