הניג נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 23/5/13 ("הוועדה"). בהחלטתה קבעה הוועדה כי לא חלה החמרה במצבה של המערערת ("ההחלטה").

2.ביום 20/9/12 התכנסה הוועדה בהרכב מומחה לאורטופדיה, מומחה לכירורגיה פלסטית ומומחה לרפואה פנימית. הוועדה עיינה במסמכים הרפואיים שעמדו בפניה וערכה למערערת בדיקה קלינית. הוועדה ביקשה להיוועץ עם מומחה יועץ בתחום האורולוגיה לעניין בריחת שתן. היועץ האורולוג בדק את המערערת ביום 3/2/12 וסיכם את חוות דעתו ביום 28/4/13. הוועדה שבה והתכנסה בעניינה של המערערת ביום 23/5/13 וקבעה, כאמור, כי לא חלה החמרה במצבה של המערערת.

3.המשיב הסכים להשיב את עניינה של המערערת לוועדה הרפואית לעררים, בהרכבה מיום 23/5/13 על מנת שתדון בנכותה האורולוגית של המערערת, שכן עיון בהחלטת הוועדה מעלה כי לא נתנה דעתה לחוות דעת היועץ האורולוג.

4.משנותרו הצדדים חלוקים בעניין הנכות האורטופדית, התבקש בית הדין להכריע בערעור לגופו. לטענת המערערת, הוועדה לא בדקה הגבלה בתנועות וביססה החלטתה על השוואת בדיקת CT עמוד שדרה מותני מיום 15/5/09 לבדיקת CT משנת 2012.

המשיב טען מנגד, כי לא נפל בהחלטת הוועדה כל פגם משפטי שכן הוועדה ערכה למערערת בדיקה קלינית, ביססה מסקנתה גם על התרשמות בהיסח הדעת, ונימקה מדוע לדעתה מדובר במצב תחלואתי ולא בהחמרה.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

5.הוועדה ערכה למערערת בדיקה קלינית מקיפה וציינה כי המערערת מתהלכת בכבדות, משתמשת בקב הליכה. הוועדה הוסיפה כי כאשר המערערת התבקשה להתכופף לפנים, היא לא התכופפה והתנגדה בכוח שרירי רב. הוועדה ציינה כי לאחר שהבהירה למערערת כי עליה לשתף פעולה, המערערת הבינה אולם לא שיתפה פעולה בעת הבדיקה. לא נמצא ספזם בשרירי הגב.

הוועדה קבעה כאבחנה, כי מדובר במצב לאחר חבלה בגב תחתון. לדעת הוועדה, קיים חוסר התאמה בין ממצאי הבדיקה הגופנית שהדגימה המערערת, לבין התרשמות בהיסח הדעת. בנוסף, הסבירה הוועדה כי "המצב של יישור גב מלא ללא כל תנועה לכל כיוון לא יכול להיות מוסבר על ידי הדימות, במיוחד בהעדר ספזם שרירי הגב". לאור האמור התרשמה הוועדה מחוסר שיתוף פעולה בבדיקה. על מנת להעריך את השינוי במצבה של המערערת, ביקשה הוועדה לקבל לעיונה דיסק בדיקת CT או MRI שבוצעה טרם ההחמרה. ביום 23/5/13, לאחר שהיו בפניה שתי בדיקות CT, סיכמה הוועדה את הדיון בעניינה של המערערת. הוועדה קבעה כי "בהשוואה בין CT ב- 2009 ו- 2012 הופיע בקע דיסק 5- 4L ובקע דיסק 1S -5L אשר מסבירים את התלונות". הוועדה סברה כי פריצות הדיסק שהודגמו בבדיקות יכולות להסביר את ההגבלה בתנועות הגב, אולם לא ברמה שהדגימה המערערת בבדיקתה. הוועדה סיכמה כי פריצות הדיסק הופיעו רק כשנתיים לאחר התאונה, לא קשורות לתאונה הנדונה אך גורמות להחמרה במצב הגב התחתון. לדעת הוועדה, מדובר בתהליך תחלואתי אדיופתי.

6.הוועדה ביססה החלטתה, בין היתר, על תלונות המערערת, אשר תיארה בפני הוועדה התקף חריף של כאבי גב ללא הפסקה, ולדבריה "לא מדובר בהחמרה אלא מצב זה נמשך מזה שלוש שנים מאז התאונה". הוועדה הסתמכה גם על התרשמותה מהמערערת בעת הבדיקה הגופנית ובהיסח הדעת. חרף העובדה שהוסברה למערערת המשמעות של אי שיתוף פעולה, הוועדה התרשמה כי המערערת אינה משתפת פעולה. הוועדה הדגישה כי התקף חריף כפי שהדגימה המערערת, יכול להופיע מספר ימים לאחר התאונה או חודש-חודשיים לאחריה, אולם לא ייתכן שיימשך כשלוש שנים, ממועד התאונה הנדונה ועד למועד בדיקתה על ידי הוועדה. הוועדה אף ערכה השוואה בין שתי בדיקות CT, ולדעתה קיים פער בין ממצאי בדיקות ההדמיה לבין הדגמת המערערת בפני הוועדה, במיוחד בהעדר ספזם שרירי הגב. לדעת הוועדה, פריצות הדיסק הופיעו שנתיים לאחר התאונה, ומדובר בתהליך תחלואתי שאינו קשור לתאונה.

7.הנה כי כן, משקבעה הוועדה את מסקנותיה באופן מפורט ומעמיק, המאפשר מעקב אחר הלך מחשבתה, תוך עיגון החלטתה במסקנותיה הרפואיות, הרי שלא מצאתי שנפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה בנוגע לנכות האורטופדית.

8.אשר על כן, הערעור מתקבל בחלקו. עניינה של המערערת יוחזר לוועדה הרפואית לעררים, בהרכב זהה, על מנת שתשוב ותשקול החלטתה לאחר שתעיין בחוות דעת היועץ האורולוג עמו ביקשה להיוועץ.

החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת.

המערערת תזומן להופיע בפני הוועדה, גם באמצעות באי כוחה.

9.על המשיב לשלם למערערת הוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪ תוך 30 יום מהיום.

10.לצדדים מוקנית הזכות לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בבקשת רשות לערער על פסק הדין וזאת תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה.

ניתן היום, א' אלול תשע"ג, (07 אוגוסט 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.