החלטה
המבקש הגיש ביום 8.5.13 ערעור על פסק דין של בית משפט השלום בעכו (כב' השופט ג' נאסר) מיום 6.3.13 (להלן: "פסק הדין"), אשר במסגרתו הורה בית משפט קמא על פירוק השיתוף במקרקעין הנמצאים בכפר ג'וליס ומוגדרים כמגרש 12, חלקה 101 בגוש 184440 (להלן: "המקרקעין") וזאת בהתאם לתשריט החלוקה שהציע המשיב.
כמו כן, פסק הדין חייב את המבקש לשלם למשיב הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪.
בד בבד עם הערעור מוגש על ידי המבקש בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין וזאת עד להכרעה בערעור שהוגש על פסק הדין.
המבקש טוען כי סיכויי הערעור טובים בנסיבות בהן קביעותיו של בית משפט קמא בסוגיית הבעלות במקרקעין ניתנו בחוסר סמכות, ומאחר ובית משפט קמא טעה טעות יסודית בקביעותיו אשר ניתנו בניגוד לראיות שהוצגו בפניו ובניגוד לנטל הראיה.
עוד טוען המבקש כי עיכוב הביצוע חשוב לשם מניעת עובדות מוגמרות בדרך של סימון גבולות, הצבת גדרות, הכשרה ועיבוד של הקרקע ותפיסת חזקה, שיקשו על החזרת המצב לקדמותו, ככל שהערעור יתקבל.
המשיב מתנגד לבקשה וטוען כי סיכויי הערעור קלושים היות ופסק דינו של בית משפט קמא הינו פסק דין מפורט ומנומק כדבעי, המבוסס על הראיות וההסכמים שהונחו בפניו, והוא מושתת על יסודות איתנים, כלשונו.
עוד טוען המשיב כי גם אם יסומנו גבולות או יוצבו גדרות מדובר בצעדים הפיכים אשר ניתנים לשינוי בנקל, במידה והערעור יתקבל.
לפיכך, טוען המשיב כי החזרת המצב לקדמותו היא פעולה פשוטה ומאחר ואין כל טעם מיוחד המצדיק את עיכוב הביצוע, יש להורות על דחיית הבקשה.
הפן הנורמטיבי:
הכלל הוא כי יש לבצע את פסק הדין עם נתינתו, והגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע פסק הדין שעליו מערערים (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984). על מנת לעכב את ביצועו של פסק הדין, יש צורך בטעם מיוחד כדי שבית המשפט ימנע ממי שזכה בדין לממש את פירות זכייתו (בש"א 2966/96 עטיה נ' עיריית תל-אביב-יפו פד נ (1) 668, בעמ' 671).
בית המשפט השוקל בקשת עיכוב ביצוע, בוחן את סיכויי הערעור, וכן בודק האם יהיה זה מן הנמנע או קשה מאוד להשיב את המצב לקדמותו אם לא יעוכב הביצוע, והערעור יתקבל (ע"א 7688/06 גולדנברג נ' מכבי שירותי בריאות כללית (לא פורסם, החלטה מיום 25.9.06).
שיקולים אלה – סיכויי הערעור והנזק הצפוי הינם שיקולים התלויים זה בזה ומושפעים זה מזה (עע"מ 9177/01 אחים שרבט יוזמים ובונים נ' עיריית תל אביב, פ"ד נו(2) 163, 167).
דיון והכרעה:
לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה שהוגשה מצאתי להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור ואבהיר;
המבקש טוען כי סיכויי הערעור טובים מאחר ופסק הדין של בית משפט קמא ניתן בחוסר סמכות. דא עקא, שהמבקש הוא שבחר להגיש את התביעה לבית משפט קמא בסוברו כי לבית משפט קמא הסמכות לדון בתביעה ועל כן, טענה זו עומדת לו לרועץ. יחד עם זאת, בנסיבות בהן מעלה המבקש טענות כנגד המתווה שקבע בית משפט קמא בדבר פירוק השיתוף, אין לומר כי סיכויי הערעור קלושים.
מעבר לכך, הלכה היא כי לא בנקל ידחה בית המשפט בקשה לעיכוב ביצוע שעניינה פינוי בעל דין ממקרקעין, היות וההנחה היא שבנסיבות אלו יהא קשה להחזיר את המצב לקדמותו במידה והמבקש יזכה בערעורו לרבות ביצוע פעולות במקרקעין, כפי שבאופן עקיף טוען המבקש כי יבצע בקמת גדרות ושימוש במקרקעין כמנהג בעלים (ע"א 8564/06 סולטאני נ' בנק לאומי לישראל (פורסם בנבו), מיום 26.2.2007).
באלה הנסיבות, סבורני, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש שכן במידה ולא יעוכב הביצוע, וישתנו זכויות הצדדים במקרקעין, יהא קושי להשיב את המצב לקדמותו.
מנגד, ככל שיידחה הערעור וייגרם נזק למשיב הרי לא ניתן לומר כי מדובר בנזק בלתי הפיך היות והוא ניתן לכימות ולפיצוי כספי, ככל שיוכח נזק.
אשר על כן, לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ונתתי דעתי לכך כי מועד הדיון בערעור נקבע ליום 2.7.13 ובשים לב לקושי של החזרת המצב לקדמותו במידה והערעור יתקבל, סבורני כי יש מקום לעכב את ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור.