המ"ש
בית משפט השלום תל אביב - יפו לתעבורה
|
8826-12-16
27/12/2016
|
בפני השופטת:
שרית קריספין-אברהם
|
| - נגד - |
מבקש:
נחמן בוגוסלבסקי
|
משיבים:
מדינת ישראל
|
| החלטה |
בפני בקשה על פי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי[ נוסח משולב], התשמ"ב – 1982 (להלן – החוק), שעניינה הארכת מועד להגשת בקשה להישפט בגין עבירת קנס שהנה ברירת משפט.
עובדות המקרה
ביום 7.7.16, נערכה כנגד המבקש הודעת תשלום קנס שבנדון ועניינה, אי מתן אפשרות להולך רגל להשלים חצייה בבטחה, עבירה על תקנה 67(א) לתקנות התעבורה.
המבקש לא הגיש בקשה להישפט בגין הדו"ח האמור, תוך פרק הזמן שנקבע בסעיף 229(א) לחוק ולא שילם את הקנס.
טיעוני הצדדים
היום, עותר המבקש להארכת מועד להגשת בקשה להישפט, מהטעם כי פנה במספר בקשות לביטול הדו"ח, נוכח ראיות טובות שיש בידו, אך בקשותיו לא טופלו במועד ולבסוף, נמנע ממנו להיגש בקשה להישפט.
המשיבה מתנגדת לבקשה, מהטעם כי הדו"ח נמסר לידי המבקש והוא שבחר את הנתיב בו ינוהל ההליך ובכך ניתן לו יומו, אין טעמים המצדיקים הארכת המועד, אותם יש לשקול על יסוד הטעמים המצדיקים ביטול פסק דין בהעדר וכי צריכים להתקיים טעמים מיוחדים המצדיקים קבלת הבקשה. המשיבה התייחסה למספר פסקי דין לתמיכה בטיעוניה.
דיון והכרעה
סעיף 230 לחוק, קובע כי "בית המשפט רשאי לקיים את המשפט גם אם אותו אדם ביקש להישפט באיחור ובלבד שהתקיימו התנאים האמורים בסעיף 229(ה), בשינויים המחויבים או מנימוקים מיוחדים אחרים שיפרט בהחלטתו".
סעיף 229(ה) לחוק, קובע כי " תובע רשאי לדון בבקשה שהוגשה לאחר המועדים האמורים בסעיף קטן (א), אם שוכנע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה".
דהיינו, על בית המשפט לבחון תחילה אם ניתן טעם המצדיק אי עמידה במועד שנקבע ואם ימצא שאין כזה, יבחן אם ייגרם למבקש עיוות דין, במקרה שבקשתו תדחה.
לאחר שעיינתי בבקשה, במסמכים הנלווים ובתגובת המשיבה, מצאתי כי המבקש פעל ללא לאות, מרגע קבלת הדו"ח, על מנת להביא את עניינו לבחינה מחודשת ולא הזניח את הטיפול או שקט על שמריו ונוכח טענותיו והראיות להן הוא טוען, יש חשש כי ייגרם לו עיות דין, באם לא תענה בקשתו.
מכל האמור לעיל, אני נעתרת לבקשה ומורה על הארכת מועד להישפט בגין הדו"ח שבנדון.