המ"ש 8553-02-16 ביניאשוילי נ' מדינת ישראל

בפני בקשה להארכת מועד להישפט בשלושה דוחות האחד נשוא עבירה מיום 28.10.10, השני מיום 2.11.10 והשלישי מיום 12.1.11 .

נטען בבקשה כי הודעות מקוריות בדבר הדוחות לא קיבל המבקש בשל כך שנשלחו לכתובת ישנה אותה עזב ב 1.10.10 .

על קיומם של הדוחות נודע למבקש באחור ועל כן פנה בגינם למשטרת ישראל באמצעות בדואר רשום עוד ב 3.11.11 . ( המכתב צורף לבקשה עם אשור הדואר הרשום ).

במכתב הסביר המבקש מדוע לא קיבל את ההודעות המקוריות , ביקש כי ההודעות המקוריות ישלחו אליו על מנת שיוכל להעבירן לנהג.

כבר ב 2011 העלה המבקש טענת הגנה לפיה הוא מחזיק אך בזכות ציבורית למונית וכי זו הושכרה לנהגת ששמה ופרטיה צויינה במכתב ובמסמך המצורף לו המהווה תצהיר נהג.

אין אינדיקציה אם משטרת ישראל השיבה למבקש בכתב לפנייתו.

היום , בחלוף 5 שנים מוגשת הבקשה להארכת מועד להישפט זאת בעקבות הודעה שקיבל מרשות הרישוי ממנה הבין כי הדוחות מ 2010- 2011 עדיין רשומות על שמו.

נטען כי הטעם לשיהוי בהגשת הבקשה נובע ממחשבה כי המשטרה הסבה את הדוחות על פי המידע שנמסר בכתב ב 2011 למשטרה.

המשיבה מתנגדת לבקשה.

המשיבה טוענת כי הודעות על הדוחות נשלחו בדואר רשום לכתובת המבקש, כפי שהיה רשום במשרד הפנים ב 5.12.10 וב- 23.1.11 . ואם לא טרח לעדכן אז כתובתו אין לו אלא להלין על עצמו.

עוד נטען כי אין הצדקה להענות לבקשה בשל השיהוי הרב , שחל בהגשתה בשים לב כי המבקש יודע על הדוחות מ2011 שאז פנה למשטרה.