המ"ש 7205-11-17 אמיל נ' מדינת ישראל

לפני בקשה להארכת מועד להישפט.

למבקש נרשם דוח שעניינו נהיגה במהירות מופרזת. הדוח נשלח למענו הרשום של המבקש באזור וחזר לשולח בציון "לא ידוע במען". המבקש טוען כי כעולה מתמצית מרשם האוכלוסין, הוא מתגורר במען הנ"ל משנת 2001. מכל מקום טוען המבקש כי הארכה נדרשת על מנת להסב את הדוח למי שנהג בפועל בעת העבירה, נוטל עליה אחריות ומצהיר (בשלב זה באמצעות ב"כ המבקש) כי לא יעלה טענת התיישנות.

המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, הדוח נשלח למענו הרשום של המבקש ולא הגיע ליעדו עקב "הימנעות אקטיבית" של המבקש מלקבלו. המשיבה סתמה ולא פירשה מהי אותה "הימנעות אקטיבית" בנסיבות מקרה זה. לאור זאת היא עותרת לדחות את הבקשה.

דיון והכרעה

מתגובת המשיבה עולה כי הדוח נשלח למענו של המבקש באזור ביום 2.3.17. מאוחר יותר למועד משלוח הדוח, ביום 13.8.17 עדכן המבקש את מענו לכתובת בעיר חולון אך אין ראיה לכך שהמבקש התגורר בכתובת זו לפני עדכון כתובתו במשרד הפנים. המבקש הראה כי התגורר, כעולה מרישומי משרד הפנים בעיר אזור עובר למשלוח הדוח. מכיוון שאין להניח כי המבקש ידע מראש כי הדוח בדרכו אליו באמצעות הדוח ספק אם ניתן לייחס לו מעשה או מחדל מראש שתכליתם להסתיר את פרטיו מדואר ישראל ולמנוע קבלת דוח שספק אם ידע על קיומו. לפיכך אני סבור כי המבקש עמד להראות, במאזן הסתברויות, כי אי קבלת הדוח לא נבעה מסיבות התלויות בו. גם אם שגיתי במסקנה זו ברור כי התוצאה לפיה המבקש יורשע בשל אופן התנהלותו בקבלת דברי דואר בעבירה שלכאורה לא ביצע איננה מידתית ואינה ראויה. לאור זאת אני סבור כי דין הבקשה להתקבל ויש להאריך למבקש את המועד להישפט בקשר לדוח מס' 90507617976. ב"כ המבקש יראה להגיש תוך 7 ימים תצהיר עדכני במסגרתו מוותר הנהג בעת העבירה על העלאת טענת התיישנות, כפי שצוין בבקשה.

ניתנה היום, ו' כסלו תשע"ח, 24 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.