המ"ש 6687-07-15 אבו ריא נ' מדינת ישראל

המבקשת עתרה להארכת מועד להישפט בגין שני דוחות תנועה מחודש מרץ 2015.

המבקש טוענת כי בתקופה בה בוצעו העבירות לא היה הרכב ברשותה אלא נמסר למגרש מכוניות לשם מכירתו, מכירה שלא יצאה אל הפועל. עוד טוענת המבקשת כי הקנסות שולמו בידי בעלה בלא ידיעתה.

המשיבה מתנגדת לבקשה, טוענת כי אין מקום להארכת מועד לאחר תשלום, וכי טענתה שהרכב לא היה ברשותה לא בוססה ולא הוכחה.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, החלטתי לדחות את הבקשה.

כידוע, לפי הוראות סעיף 229 (ח') לחסד"פ: "שילם אדם את הקנס רואים אותו כאילו הודה באשמה בפני בית המשפט, הורשע ונשא את עונשו..."

לפיכך, ההלכה היא כי רק במקרים מיוחדים ויוצאי דופן, בהם לא ידע אדם ולא יכול היה לדעת על ההליך נגדו ניתן להאריך את המועד לאחר התשלום. ראו לעניין זה רע"פ 2096/07 כוכבי נ' מדינת ישראל; רע"פ 8927/07 אבו עסב נ' מדינת ישראל; רע"פ 7839/08 קורנפלד נ' מדינת ישראל, רע"פ 9540/08 עופר מוסברג נגד מדינת ישראל ורבים אחרים.

אין חולק כי הדוחות הומצאו לכתובתה של המבקשת. גם אם אקבל טענתה כי התשלום נעשתה בידי בעלה, אין בכך כדי להועיל לה. כפי שנקבע בע"פ 40584/07 כוכבי נ' מדינת ישראל "הדעת וההיגיון מחייבים שהיא יכולה לדעת על הדו"חות שנתקבלו בבית הוריה ושולמו על ידי אחיה. לפיכך אין היא יכולה להישמע בטענה שלא יכלה לדעת על הדו"חות ועל העבירות שביצע אחיה ועל תשלום הקנסות על ידי אחיה." ואם נכון הדבר מקום שהמבקשת (שם) לא התגוררה בבית הוריה במועד קבלת הדוחות, בוודאי נכון הדבר כאשר הדוחות הומצאו לכתובתה הנכונה של המבקשת.

מעבר לכך, מהבקשה עולה כי בעלה של המבקשת היה מודע היטב למסירת הרכב למגרש, ואם בחר לשלם את הדוחות עשה זאת במודעות מלאה ומבחירה, ואין הוא יכול להישמע כיום בטענה שלא הבין את משמעות התשלום.

מבלי לפגוע בכל האמור לעיל, מקובלת עליי אף טענת המשיבה כי המבקשת לא ביססה ואפילו לא לכאורה את טענותיה בדבר תשלום בידי בעלה ובדבר מסירת הרכב למגרש. המבקשת לא צירפה תצהיר כלשהו מעבר לתצהיר שלה עצמה ולא צירפה מסמך כלשהו המבסס את הטענה כי הרכב לא היה ברשותה במועדים הרלוונטיים.