המ"ש 6103-01-17 ג.נ. השכרת רכב פור יו בע"מ נ' מדינת ישראל

לפני בקשה להארכת מועד להישפט, בגין שני דוחות תנועה שניתנו כנגד המבקשת: דו"ח תנועה מס' 9050612578 שניתן כנגד המבקשת ביום 30.05.16; דו"ח תנועה מס' 90506040097 שניתן כנגד המבקשת ביום 10.04.16. שני הדו"חות הינם בשל נהיגה במהירות מעל המותר, עבירה על תקנה 54(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961. העבירות בוצעו ברכב מסוג "קיה" מ"ר 6636231 (להלן: "הרכב").

המבקשת הינה חברה העוסקת בהשכרת רכב, והרכב בו בוצעה עבירות המהירות הינו בבעלותה. לטענתה,

ביום 27.03.16 השכירה את הרכב למר שאהין מוחמד (להלן:" שאהין"), והוא זה שעשה שימוש ברכב במועדים הנטענים בדו"חות. לטענתה, הרכב עד היום מושכר למר שאהין. לפיכך, מבקשת להסב את הדו"חות לשמו של מר שאהין.

עוד טוענת המבקשת כי לא קיבלה את הדוחות, וכי נודע לה על קיומם וזאת בעקבות בדיקה יזומה שערך מנהל המבקשת. לטענתה, מרגע שנודע לה על הדוחות פעלה באופן מיידי וללא לאות להסבת הדו"ח על שם הנהג – מר שאהין.

לבקשה צירפה המבקשת תצהיר מטעם מנהל המבקשת מר בדארנה יאסר; העתק מחוזה השכירות עם מר שאהין מיום 27.03.16; תצהיר של נהג הרכב מר שאהין שבו הוא מצהיר כי במועד ביצוע העבירות, הרכב היה בשימושו ובחזקתו, וכי הרכב נמצא בשימושו עד היום כמו כן צורף צילום רישיון הנהיגה של מר שאהין.

המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, אין לקבל את הבקשה להארכת מועד להישפט שכן הודעת תשלום הקנס בגין כל דו"ח בנפרד נשלחה למבקשת לכתובת המעודכנת בקובץ רכב במשרד הרישוי באמצעות דואר רשום אולם דבר חזר בציון "לא נדרש". לטענתה, משהמבקשת לא טרחה לקבל את דבר הדואר ובנסיבות העניין לא הוכח כי לא קיבלה את דבר הדואר מנסיבות שאינן תלויות בה, מכאן שמתקיימת במקרה שבפנינו חזקת המסירה הקבועה בתקנה 44 א לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד 1974. עוד מציינת המשיבה כי בחוזה השכירות שצורף לא צוינה תקופת ההשכרה.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים שצורפו מצאתי לנכון לקבל את הבקשה.

סעיף 229(א) (2) לחוק סדר הדין הפלילי שעניינו " תשלום הקנס" קובע כדלקמן:

"(א)מי שנמסרה לו הודעת תשלום קנס, ישלם, תוך תשעים ימים מיום ההמצאה, את הקנס הנקוב בהודעה, לחשבון שצויין בה, זולת אם פעל באחת מדרכים אלה:

(2)הודיע, תוך תשעים ימים מיום ההמצאה, בדרך שנקבעה בתקנות, שיש ברצונו להישפט על העבירה".