המ"ש
בית משפט השלום תל אביב - יפו לתעבורה
|
4730-01-15
26/01/2015
|
בפני השופטת:
שרית קריספין-אברהם
|
| - נגד - |
מבקשת:
טלי סעדה
|
משיבה:
מדינת ישראל
|
| החלטה |
בפני בקשה על פי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי[ נוסח משולב], התשמ"ב – 1982 (להלן – החוק), שעניינה הארכת מועד להגשת בקשה להישפט בגין עבירת קנס שהנה ברירת משפט.
עובדות המקרה
ביום 29.8.14, נערכה כנגד רכב המבקשת הודעת תשלום הקנס שבנדון ועניינה, אי ציות לתמרור 437, עבירה על תקנה 72(א)(16) לתקנות התעבורה.
ביום 6.11.14, פנה בעלה של המבקשת בבקשה להישפט בגין הדו"ח ונענה, כי יש תחילה להסב את הדו"ח על שמו.
לא הוגשה בקשה להסבה, כאמור והמבקשת לא הגישה בקשה להישפט בגין הדו"ח האמור, תוך פרק הזמן שנקבע בסעיף 229(א) לחוק ולא שילמה את הקנס.
מבדיקה שערכה המשיבה, על פי החלטת בית המשפט, עולה כי במועד העבירה, היה לרכב שבנדון תו נכה.
טיעוני הצדדים
היום, עותרת המבקשת להארכת מועד להגשת בקשה להישפט, מהטעם כי במועד העבירה, היה הרכב בעל תו נכה והדו"ח נרשם בשגגה.
המשיבה מתנגדת לבקשה, מהטעם כי לא היית הפניה במועד להסבת הדו"ח וכן, טוענת המשיבה, כי המבקשת בחרה את הנתיב בו ינוהל ההליך ובכך ניתן לה יומה, אין טעמים המצדיקים הארכת המועד, אותם יש לשקול על יסוד הטעמים המצדיקים ביטול פסק דין בהעדר וכי צריכים להתקיים טעמים מיוחדים המצדיקים קבלת הבקשה.
המשיבה התייחסה למספר פסקי דין לתמיכה בטיעוניה.
דיון והכרעה
סעיף 230 לחוק, קובע כי "בית המשפט רשאי לקיים את המשפט גם אם אותו אדם ביקש להישפט באיחור ובלבד שהתקיימו התנאים האמורים בסעיף 229(ה), בשינויים המחויבים או מנימוקים מיוחדים אחרים שיפרט בהחלטתו".
סעיף 229(ה) לחוק, קובע כי " תובע רשאי לדון בבקשה שהוגשה לאחר המועדים האמורים בסעיף קטן (א), אם שוכנע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה".
דהיינו, על בית המשפט לבחון תחילה אם ניתן טעם המצדיק אי עמידה במועד שנקבע ואם ימצא שאין כזה, יבחן אם ייגרם למבקש עיוות דין, במקרה שבקשתו תדחה.
לאחר שעיינתי בבקשה, במסמכים הנלווים ובתגובת המשיבה, מצאתי כי אין כל טעם המצדיק אי הגשת הבקשה להסבה או הבקשה להישפט במועדים הקבועים בחוק.