המ"ש
בית משפט השלום פתח תקווה לתעבורה
|
4085-01-15
16/03/2015
|
בפני השופטת:
רות וקסמן
|
| - נגד - |
המבקש:
משה דוויק שריג
|
המשיבה:
מדינת ישראל
|
| החלטה |
לפני בקשה להארכת מועד להישפט מכח סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב-1982 (להלן: "החוק"), שהגיש המבקש לביהמ"ש ביום 15.1.15 בגין דו"ח שניתן על עבירה של נהיגה במהירות מופרזת מיום 20.6.13 (הודעת תשלום קנס מס' 50500591479).
מדובר בדו"ח שניתן עפ"י צילום במצלמה אלקטרונית של רכב אותו שכר המבקש לשימוש בחברה.
טיעוני הצדדים
המבקש טען בבקשתו כי בתאריך 21.8.14 פנה למפנ"א בבקשה להסבת הדו"ח על שם הנהג בפועל ביום ביצוע העבירה, מר איתן פריזלר, עובד החברה (להלן: "הנהג"), אך מאחר והבקשה נשלחה באיחור, נמסר לו כי אין באפשרותם לטפל בבקשה.
עוד הוסיף המבקש כי הדו"ח שולם, כי יש לו נקודות וכי הוזמן להדרכה בנהיגה נכונה.
לבקשה צורפו תצהיר המבקש ותצהיר הנהג, העתק הודעת תשלום הקנס, העתק מכתב למפנ"א מיום 18.8.14 ותשובת מפנ"א מיום 30.10.14, העתק תדפיס ניקוד, העתק הזמנה להדרכה בנהיגה נכונה, העתק רישיון נהיגה ותעודת זהות של הנהג, העתק רישיון נהיגה ותעודת זהות של המבקש והעתק הודעה על ביצוע תשלום.
המשיבה התנגדה לבקשה מן הטעם שהדו"ח שולם, ומשכך המבקש הינו בבחינת מי שהודה, הורשע ונגזר דינו.
דיון והכרעה
השיקולים שעל בית המשפט לשקול בבקשה להארכת מועד להישפט דומים לשיקולים שעליו לשקול בדונו בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר נאשם, המוגשת לפי סעיפים 240 ו-130 לחוק סדר הדין הפלילי.
א. על המבקש להראות טעם טוב מדוע נמנע מהגשת הבקשה להישפט במועד שנקבע בחוק.
ב. האם עלול להיגרם למבקש עיוות דין.
ראה לעניין זה ע"פ (באר-שבע) 7270/05 אלעסם דאהש ואח' נגד מדינת ישראל.
ראשית, יובהר כי מעיון בבקשה ובנספחיה עולה כי מדובר בדו"ח אשר שולם זה מכבר, בטרם הגשת הבקשה.
בהתאם להוראת סעיף 229(ח) לחוק, כאשר "שילם אדם את הקנס רואים אותו כאילו הודה באשמה בפני בית המשפט, הורשע ונשא את עונשו...". מכאן, שעם התשלום, השתכללה הרשעתו של המבקש בעבירות בהן הואשם, ועם חלוף המועד להגשת בקשת ביטול או בקשה להישפט - ההרשעה הפכה חלוטה. האחריות לפעול על פי הוראות הדין מוטלת על המבקש, ומשלא פעל כיאות במסגרת המועדים הקבועים בחוק, אין לו להלין אלא על עצמו.